‏290.00 ₪

שאלת המחקר: 

מדוע נעשו אריתריאה ואתיופיה למדינות בעלות כיווני משטר שונים ומנוגדים? 

ראשי פרקים:

מבוא

שאלת המחקר

פרק א: מקולוניאליזם עד עצמאות

תקופת סוף השלטון האיטלקי באריתריאה ועד הסיפוח לאתיופיה

שלטונו של היילה סלאסה עד נפילת משטר ה'דרג'

פרק ב: בין עצמאות למלחמה

מלחמת אריתריאה- אתיופיה

פרק ג: אריתריאה מול אתיופיה במערכת הגיאופוליטית

סיכום

ביבליוגרפיה

 בשנת 1993 הכריזה אריתריאה רשמית על עצמאותה, כאשר החלטה זאת נתמכה על ידי האו"ם והתקבלה בברכה על ידי אתיופיה. יש לציין, כי משנת 1991 מכהן באתיופיה ראש מדינה ממוצא טיגריני, לאחר דומיננטיות היסטורית של קבוצת האמהרה.  

עם זאת, בשנת 1991 הופל משטרו המרקסיסטי–דיקטטורי של גנרל מנגיסתו היילה מרים, לאחר ששלט באתיופיה משנת 1974. סופו של שלטון ה'דרג', החונטה הצבאית בראשות השליט והנשיא מנגיסתו, היווה גם את לידתו של עידן חדש בקרן אפריקה.
לראשונה בתולדותיה, הפכה אתיופיה למדינה בעלת ממשל פדרטיבי הכולל 9 מחוזות אתניים, לאחר היסטוריה ארוכה של מדיניות ריכוזית. בנוסף, בפעם הראשונה באפריקה השתנו הגבולות הקולוניאליים כאשר זכתה אריתריאה לעצמאותה המיוחלת, אם כי בפועל הייתה זו בעצם חזרה לגבולות, לאחר מאבק לאומי בן 39 שנים.

היה נראה לעולם כי עידן חדש מפציע על אפריקה ועל מזרח היבשת בפרט כאשר באמצע שנות ה-90 נוצרה מציאות גיאופוליטית חדשה. התפרקותה של ברית המועצות גררה אחריה נפילת משטרים אוטוריטאריים שנתמכו על ידי המעצמה, שהשפיעה על עליית דור חדש של מנהיגים באפריקה כגון יוורי מוסבני באוגנדה, פול קאגמה ברואנדה, מלס זינאווי האתיופי ואסיאס אפוורקי האריתריאי.
ראשי מדינות המערב היו בטוחים שמנהיגים חדשים אלו יביאו יציבות כלכלית ושקט תעשייתי במדינות השונות וביבשת, אך עד סוף העשור התנפצה התחזית האופטימית כאשר רואנדה ואוגנדה החלו עימותים צבאיים. בקרן אפריקה הפתיעה הפלישה האריתראית לשטחי אתיופיה ב-1998 אשר גררה אחריה מלחמה שנמשכה שנתיים ללא הישגים משמעותיים אלא לריבוי הרוגים ונפגעים והרעה במצב כלכלי לשני הצדדים.[1]

חוקרי קרן אפריקה מתקשים להסביר עד היום את המניע לפלישה האריתריאית לאתיופיה, בייחוד כאשר שני המנהיגים של מדינות לחמו יחדיו ושיתפו פעולה במאבק הלאומי נגד משטרו של מנגיסתו. בנוסף, מנהיגים אלו יהוו בעתיד, יחד עם התנועה אשר הובילו,  את הבסיס למפלגות השלטון בשתי המדינות (ה-EPLF באריתריאה והTPLF- באתיופיה).
למרות שעומדת מסתוריות מאחורי השיקולים של אפוורקי לפלישה ב-1998, ניתן למצוא הסברים לכך בבחינה של האזור בהקשר היסטורי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

פרופ' חגי ארליך, אתיופיה : היילה־סלאסה - אריה יהודה, מלך המלכים, הוצאת מאגנס, (2019)

Thomas P. Ofcansky.  “Ethiopia Since The Derg: A Decade Of Democratic Pretention And Performance", Africa today, Vol. 51, No. 4 , pp. 111-112.

Paul Henze. Eritrea's War: Confrontation, International Response, Outcome, Prospects. (Addis Ababa, Ethiopia: Shama Books).pp. 1-10.