‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

נוסחאות החרדל. 5

תכונות כימיות-פיסיקליות. 5

שמות החרדל. 5

ספיגה ופיזור. 6

רעילות. 8

חרדל כחל״כ - משמעויות צבאיות. 9

חרדל - הסתמנות קלינית. 10

כויית חרדל גורמת לנזק בעיקר לעור, עיניים ולדרכי הנשימה. 11

העיניים.. 16

העיניים הן האיבר הרגיש ביותר לפגיעת חרדל. 16

הפגיעה המאוחרת. 18

מערכות נוספות. 20

מערכת העיכול. 20

המערכת ההמטופויטית. 20

מערכת העצבים המרכזית. 21

תופעות סיסטמיות אחרות. 21

פגיעה ארוכת טווח. 22

מוות. 23

מנגנון הפעולה. 23

תרשים מס' 1 - אלקילציה ע״י החרדל. 25

תיאורית Glutathione-n. 26

מנגנונים נוספים לפעילות החרדל. 27

הטיפול בפגיעת חרדל. 29

הטיפול המקדים.. 30

טיפול תרופתי לאחר החשיפה. 31

הגישה הטיפולית הנוכחית בנפגעים.. 31

הטיפול בפגיעת חרדל. 33

הטיפול במערכת הנשימה. 35

הטיפול במערכת האחרות. 36

רשימת ספרות. 37

מאגרי חרדל נמצאים כיום בפועל או בהשג יד במספר מדינות. בשל העובדה שנעשה שימוש חוזר בחרדל ולאור החשש שהיה שימוש בו לאחרונה, במלחמת המפרץ, יש להיות מודע לפוטנציאל האיום המתמשך של חרדל ולהיות ערוכים מבחינה צבאית בכל עת לאפשרות נוספת של פגיעתו. הצבא הגרמני היה הראשון שהשתמש בחרדל כחל׳׳כ כנגד הבריטים ב- Ypres בבלגיה ב- 12.7.1917. בהמשך הפך החרדל "למקובל" ע"י שני הצבאות שהשתמשו בו זה כנגד זה. החרדל גרם ל- 80% מהנפגעים ע"י חל"כ במלחה״ע ה- 20%) I הנותרים נגרמו ע"י כלורין ופוסגן) והביא לפגיעת 160,970 חילים בריטים ו- 36,765 חילים אמריקאים. חרדל הוא בעיקר חומר מנטרל. הוא גרם לתמותה ב- 2.6% מהנפגעים הבריטים ו- 2.2% מהנפגעים האמריקאים. יחד עם זה יכולת הנטרול שלו רבה מאוד (ראה תמונה 6). מעבר להוצאתו של החייל הנפגע משדה הקרב, העומס המוטל בהמשך על המערכת הרפואית הינו עצום. האשפוז הממוצע של הנפגעים במלחה״ע ה- I היה 42 יום. הגורמים לאשפוז הממושך הם בעיקר הצורך להחלמה מהפגיעה העורית והפגיעה העינית. אם מכפילים משך אשפוז זה במספר הנפגעים, ניתן להבין את המשמעות הצבאית והכלכלית הכרוכה בפגיעת החרדל. גם אלפי החיילים שמתו מפגיעת החרדל נפטרו לאחר אשפוז ממושך בבתי החולים. [1]

לחרדל גופריתי חדירות גבוהה דרך ביגוד, עור וריריות. משמעות תכונה זו היא שעל כל נחשף לטהר את עצמו ומיד. קיימת תקופת חביון בין החשיפה ועד להתבטאות הקלינית. טיהור הנפגע מאוחר יותר, עם הופעת התסמינים, לא ישנה את מצבו ואת סימני ההרעלה. למרות זאת, הטיהור המאוחר חשוב ביותר כדי לסלק חומר שאריתי ועל-מנת למנוע זיהום משני של אנשי הצוות הרפואי.

לאור כל זאת מעבר לשמירה על המטלות הצבאיות הרגילות ההערכות הצבאית הספציפית צריכה להעשות במספר רמות הכוללות:

1. מערכות מיגון, טיהור אישי וטיהור שטח.

2. מתן טיפול ראשוני.

3. פינוי, טיפול המשכי ומעקב.

4. זיהוי הפגיעה.

מעבר להערכות זו יש מקום גם לקדם:

- מחקר לפיתוח תרופות ספציפיות לנטרול פגיעת החרדל.

- הכשרת אנשי רפואה בעלי ידע בנושא פגיעת החרדל.

- מתן מידע לקהילה הרפואית והאזרחית לגבי פגיעת החרדל.

מעבר לנזק הצבאי הישיר והעקיף הנגרם מהחרדל, יש כמובן פגיעה שלא ניתן להפרידה למערכת האזרחית. זו מתבטאת בפגיעה כלכלית ומעמסה רפואית לטווח קצר (הצפת בתי החולים) וארוך (פגיעות מאוחרות, גידולים). בעתיד יש להביא בחשבון גם נזקים אלו במכלול פגיעות החרדל. יש מקום לתת את הדעת לאפקט המורלי היחודי שעלול להיות קיים ברמה היחידה הלוחמת ובעיקר ברמה האזרחית ולהערך בהתאם. לסיכום: לחרדל השפעה צבאית במספר מישורים-

א. פגיעה באנשים: פגיעה ישירה וכן ע״י הצורך במיגון.

ב. תשתיתית: פגיעה בציוד ובכלי רכב.

ג. אופרטיבית: זיהום שטח, שינויים הנדרשים בלוחות זמנים לביצוע משימות לאנשים במיגון.

מודעות לחשיבות זיהוי והתמגנות מהירים, וטיהור עצמי מהיר ויעיל, יאפשרו ביצוע המשימות עם מירב הלוחמים גם באווירה רווית חרדל.

החרדל גורם לשיעורי תמותה נמוכים (כ- 2-3% מהנפגעים), אולם התחלואה עלולה להמשך ימים עד שבועות ולנטרל את הנפגעים. האיברים שנפגעים בשכיחות הרבה ביותר הם אלה הבאים במגע עם החרדל: העור, העיניים ודרכי הנשימה. אופי הפגיעה תלוי בשורה ארוכה של גורמים וביניהם- אמצעי המיגון (חבישת מסיכה מונעת במידה רבה את הפגיעה העינית והנשימתית), ריכוז החרדל ומצב צבירתו (אדים או רסס טיפתי - חשיפה לטיפות מזיקה יותר). חרדל חנקני חודר את העור לאט יותר מחרדל גופריתי. המיקום העורי, חום הגוף, זיעה ונוכחות פצעים פתוחים משנים גם הם את ספיגת החרדל ובהתאם את השפעתו המערכתית. [2][3]

התסמינים החריפים של הרעלת חרדל מופיעים תוך שעות לאחר החשיפה, נמשכים שבועות וההחלמה אורכת עד מספר חודשים. התלונות הראשונות מופיעות תוך כחצי שעה עד 6 שעות לאחר חשיפה לחרדל וכוללות גירוי בעיניים ודמעת, בחילה והקאה, חולשה, גרד וצריבה בעור, צרידות ושיעול. במהלך השעות והימים שלאחר החשיפה צפויה התפתחות של הסימנים במערכות השונות. המערכות העיקריות הנפגעות הן המע' ההמטופויטית, מע' הנשימה, מע' העיכול ומערכת העצבים המרכזית. פגיעה במערכות אחרות אינה גורמת אפקט קליני בעל משמעות. במשך שנים לאחר החשיפה עלולות להתפתח תופעות מאוחרות במערכות השונות, אשר עלולות לגרום לתחלואה כרונית. מוות נגרם בדרך כלל כתוצאה מאי ספיקה ריאתית, המלווה באלח דם (sepsis), ומתרחש 5 עד 14 ימים לאחר הפגיעה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ד"ר איתן ברק, מגזין "אודיסאה", למה העולם מתרגש משימוש בנשק כימי

משה בורג, ‏מדור להגנה מפני גזים והתקפות מהאוויר, מערכות 

מיכה בר, ‏תולדות הלחימה הכימית לקחים ברמה האסטרטגית, מערכות 

injection of mechlorethamine. Cancer, 45

 Kaspar, L. Donner, A., Balogh, A., Kosak, D. and Slany, J. Kampfstoffvergiftung aus

intensivmedizinischer Sicht. Intensivmed., 22, pp. 243-247

Elsayed, N.M., Omaye, S.T., Klain, G.T., Inase, J.L., Dahlberg, E.T., Wheeler, C.R. and Korte, D.W. Response of mouse brain to a single subcutaneous injection of the monofunctional sulfur mustard, butyl 2-chloroethyl sulfide (BCS). Toxicology, 58, pp. 11-20