‏290.00 ₪

שאלת המחקר

מה היה מקומו של שארל מוראס במפת ההתפתחות ההיסטורית של האנטישמיות?

תוכן עניינים

מבוא. 4

שאלת המחקר. 6

הסטריאוטיפ היהודי לאורך ההיסטוריה. 6

אנטישמיות מודרנית בצרפת. 11

Charles Maurras. 19

אקסיון פרנסיז. 21

Maurrassisme. 22

מודל פוליטי המבוסס על "מדינה אמיתית". 24

סינתזה פוליטית חדשה. 24

סיכום.. 26

ביבליוגרפיה. 27

בחלקי עולם רבים ובתקופות שונות במהלך ההיסטוריה התקיימו בקרב קבוצות אנשים דעות קדומות כלפי קבוצות אחרות. ברוב המקרים הביאו איתן הדעות הקדומות יחס מפלה בעל פנים רבים; מעשי קיפוח כלפי אנשים מסוימים על לא עוול בכפם הפכו למקור סבל ואי הבנות. בימינו, למרות חקר הנושא אשר התבצע במסגרת דיסציפלינות שונות, אין עדיין הבנה מספקת לגבי גורמיהן או אף תוצאותיהן של דעות קדומות: ההבנה היא בדרך-כלל שטחית ומתמקדת רק בנראה לעין. נראה כי אפילו אנשי מדע לא חקרו אותן במידה מספקת כדי לגלות את סיבותיהן העמוקות, אם כי מפעם לפעם הגיעו אותם אנשי מדע לגילויים מפתיעים ולסברות המעוררות מחשבה רבה. מחוץ לתחומם של מדעי החברה הקיימים, אצל רוב בני האדם קיימים מושגים מוטעים לגבי העניין, מושגים אשר תכופות הינם בעצמם תוצאות של דעות קדומות ולעתים טומנים בחובם נזק רב לא רק לסובלים מדעות קדומות אלא גם למחזיקים בהן[1].

במשך מאות בשנים הוצגה דמותו של היהודי כדמות בעלת מאפיינים שליליים. כדי להיווכח בכך די להסתכל על קריקטורות שונות של יהודים במשך הדורות. תמיד רואים את היהודי בצורה המפלצתית ביותר – שטן בעל קרניים, זנב, אף חזירי, רגלי חמור ועיוותים גרוטסקיים אחרים. עוד מתקופת ימי הביניים דמות זו הפכה לסטריאוטיפ של יהודי שהוחרם והושפל, סטריאוטיפ המציג את היהודי כבעל כוחות נחותים מצד אחד ושטניים ושליליים מצד שני.

הכנסייה הנוצרית הייתה המסגרת הסדורה הראשונה שעיצבה את דמות האדם הנחות על פי צו אלוהי כביכול. מסגרת הגורסת כי זהו הצו הקובע שעל פיו יש להשאיר את היהודי במצבו המושפל. הכנסייה נטלה מהיהודי את צלמו האנושי ובכך נטלה חלק בהתפתחויות ההיסטוריות העתידיות: מתן אישור ולגיטימציה לפגוע ביהודי כאדם, וביהודים כעם. אין להטיל את האשמה על עוול זה על הכנסייה בלבד, אולם אל לנו להתעלם מן התפקיד הקריטי אותו שיחקה בזירה ההיסטורית האנטישמית.

רבים מן המחקרים העוסקים בנושא זה מתרכזים בכנסייה כיוצרת הסטריאוטיפ השלילי של היהודי, כנסייה שמרנית הכבולה באזיקי הדת. כנסייה שבתקופה של חשיפת החברה להשכלה שטיפחה תקווה כי המצב ישתפר, אכזבה יותר מכל והיוותה עדה אילמת לנורא מכל - מלחמת העולם השנייה[2].

אפשר לומר כי במשך הדורות, עד וכולל האלף השלישי, האנטישמיות חיה וקיימת. אמנם פני השנאה לבשו במהלך ההיסטוריה צורות שונות, היו בהן עליות ומורדות, דור בא ודור הלך- אך הסטריאוטיפ השלילי של היהודי נותר כפי שהיה. תופעה היסטורית זו דורשת דיון מעמיק שלא עוצר, אלא מתאים עצמו לנסיבות ההיסטוריות.

הנצרות, שהצמידה ליהודי את הדימוי הדמוני, השטני והאשימה אותו ברצח האל או בן האל הנוצרי, נידתה אותו למעשה מתוך קהילת בני האדם. כך נוצר סטריאוטיפ תלוש מכל מציאות עובדתית. ניתן לראות בנקל כי בכל מקום בו חסר תיאור מציאותי, הסטריאוטיפים נוחים בדרך-כלל להיקלט.

בעקבות העובדה כי דמותו של היהודי זוהתה עם הרוע המוחלט, הפך הדימוי שדבק בו לקונספט, שמשמעותו העדר צורך ביהודי בשר ודם כדי להכפיש אותו. כך קרה והדימוי השלילי החל להתישנו בזכות עצמו. מכאן כי אפשר לאפיין את האנטישמיות לדורותיה כתולדה של הדעה הקדומה נגד היהודי כאדם והיהודים כעם. הסטריאוטיפ השלילי חדר אל התודעה בצורה מושרשת כל-כך, עד כי שרד גם ולמרות שמקורו הנוצרי עודן, ולעיתים אף פרח לחלוטין מתודעת האדם. כל התכונות הנחותות שהודבקו לדימוי היהודי כרוצח-אל נותרו בעינן גם בגילויים החילוניים שלהן, גם כשהאמתלה הנוצרית נעלמה. התוצאה הייתה, הפיכתו של היהודי לאנטי-טיפוס לכל מה שמצטייר כחיובי ורצוי בחברה הנוכרית שסבבה וסובבת את אותו יהודי גולה. גורלם האכזר של היהודים בהתפרצויות השנאה, בפוגרומים ואף בשואה, כפי שהסתבר, לא הצליחו להפריך את מה שהושרש עמוק כל-כך בתודעת האדם[3].

הסטריאוטיפ היהודי בתקופה המודרנית אכן עבר חילון אך טבעו השלילי נותר בעינו. מקובל לראות בגילויי האנטישמיות והלאומנות אשר שטפו את אירופה במהלך המאה התשע-עשרה בואכה המאה העשרים, את סלילת הדרך לפאשיזם וממנו אל הנאציזם שהתמצק בסופו של דבר אל רצח עם מתועב. צרפת הייתה המבשרת של התנועה הליברלית והדמוקרטית בדרכה להפוך לרפובליקה ולזנוח את המשטר המלוכני. המהפכה הצרפתית הביאה כביכול את בשורת שוויון הזכויות כשהעלתה על נס את "האמנה החברתית". עם זאת, רוחות השינוי לא השכילו להתפתח לתמורה אמיתי עבור היהודים.

הלאומנות הצרפתית, כפי שהטיף אותה האינטלקטואל הצרפתי שארל מוראס בחרה גם היא להאשים את היהודי בכל הרעות החולות של החברה הצרפתית. נשאלת השאלה, איזה מקום תופס מוראס עצמו והאידיאולוגיה אותה ניסה לקדם בהיסטוריה הארוכה של שנאת היהודים הגולים? האם ניתן לראות בו אבן דרך מודרנית המבשרת באופן נחרץ על "חילון הסטריאוטיפ" היהודי ששיאו במחנות ההשמדה הנאציים?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אסתר בנבסה, תולדות יהודי צרפת מהעת העתיקה עד ימינו, הוצאת האונ' הפתוחה

דוד חרמץ "יהדות צרפת לא תברח לארץ", כתב עת בשבע

מוטי מרינגר, שואת יהודי צרפת במלחמת העולם השניה, כתב עת "עלומים", אגודה ישראלית של ילדים יהודיים שהוסתרו בצרפת בימי השואה

 François-Marin Fleutot, Des Royalistes dans la Résistance (Flammarion, )

 Jean Sévillia, Historiquement correct, Tempus, 2006, p.365

Poliakov, Léon. “Jewish Resistance in France.” Yivo Annual of Jewish Social Science שמונה :

252-63