‏290.00 ₪

תוכן עניינים

תקציר:. 3

1.0 השתיקה כמסמן 4

1.1 מחוץ לאינטראקציה: הדממה. 4

1.2 בתוך האינטראקציה. 5

1.2.1 ההפסקה: פסק זמן מהאינטראקציה. 5

1.2.1.1 דמות ורקע. 8

1.2.2 שימוש באינטראקציה כנגדה. 10

1.2.2.1 הלא-נאמר. 10

1.2.2.2 הדיבור הריק. 12

1.2.3 ההשתקה. 13

1.2.4 השתיקה כאמצעי הבעה – השתיקה המדברת. 16

1.2.4.1 השתיקה כאייקון טהור (האימאז') 17

1.2.4.2 השתיקה כדיאגראם.. 18

1.2.4.3 השתיקה כסימבול מטפורי 20

2.0 סיכום.. 20

מקורות. 22

החיבור עוסק בשתיקה כאמצעי הבעה וברווח המושגי, כמו גם המעשי, שבהבחנה הסמיוטית בין שתיקה זו לבין תופעות הקרובות לה; והן ביחס שבין רווח (מרווח) לשתיקה: האם אלה שניים שהם אחד? האם הם משלימים זה את זו, בגדר דמות ורקע? ומה תפקיד כל אחד באלה?

במרכז עיוננו כאן יעמדו המושגים הבאים תחת המונח "silence". למזלנו העברית מעמידה שורה של מונחים לכל אחד ממושגים אלה, והם: הדממה, ההפסקה, הלא-נאמר, הדיבור הריק, ההשתקה והשתיקה המדברת – השתיקה כאמצעי הבעה. נעמוד על תכונות כל אחד מאלה כמסר ניתן: מקומו באינטראקציה (בתוכה, מחוצה לה; וכד') ושאלת הבחירה. במיוחד נעסוק בשתיקה כאמצעי הבעה: סימן מכוון שבוחר בו המוען, בנקודה מסוימת בתורו בשיח ובתקשורת, להביע תוכן מסוים (כולו או חלקו) על-ידי היעדרו של מסמן/ים צפוי/ים. כמוסבר ב חיבור השתיקה כסימן משמשת להבעה איקונית של היעדר, למצבים של קוצר הלשון והמדיום וכאמצעי מטפורי. ה חיבור מלווה בדוגמות אותנטיות לכל אחד מהמושגים משתיקות חזותיות, מילוליות ושילוב של אלה.

בחיבור הנוכחי נעסוק הן בשתיקה כאמצעי הבעה – מסמן – ייחודי וברווח המושגי, כמו גם המעשי, שבהבחנה בין שתיקה זו לבין תופעות הקרובות לה; והן ביחס שבין רווח (מרווח) לשתיקה: האם אלה שניים שהם אחד? האם הם משלימים זה את זו, בגדר דמות ורקע? ומה תפקיד כל אחד באלה? ושמא היחסים בין השניים מורכבים – ולכן מרתקים עוד יותר.

לכאורה אלה שתי סוגיות נפרדות, הניתנות לעיון בלתי-תלוי האחת בשנייה. אנו ניגש אליהן במשולב. עיון במילון, כמו האינטואיציות שלנו כדוברים, מעלה ששתיקה היא היעדר של דיבור. כך, למשל, מחד גיסא כשאומר לנו המספר בסיום הרומאן "מישהו לרוץ איתו" מאת דויד גרוסמן על תמר ואסף גיבורי העלילה "הם כמעט לא דיברו. תמר חשבה שהיא עוד לא פגשה אדם שכל-כך נוח לשתוק אתו"[1], וכך מאידך גיסא כשמתחננת המשוררת רחל בסיום שירה "שתיקה": "הַכֵּנִי בְּמִלִּים! אַךְ אַל נָא – אַל תִּשְׁתֹּק[2]. ואולם, גיליון זה של "הפרוטוקולים" בבצלאל, כמו יום העיון "שקט בבקשה! על שתיקות והשתקות",[3] מורים יחד עם עדים רבים נוספים כי אין השתיקה, ההשתקה וקרוביהם מתייחדים לדיבור בלבד, הם מצויים וניכרים בממדים החזותיים, בעולם המוסיקה ועוד.

כפי שנראה, הם ניכרים מתוך הניגוד שלהם (יחסי דמות ורקע) ומשעה שהם מתגלים כך, ניתן לבחון את מעמדם הסמיוטי: האם הם סימן? אם כן איזה סוג סימן הם, מהם פניו-צורתו ומהם תכניו? במרכז עיוננו כאן יעמדו המושגים הבאים תחת המונח "silence" שבאנגלית ובצרפתית. למזלנו העברית מעמידה שורה של מונחים לכל אחד ממושגים אלה: הדממה, ההפסקה, הלא-נאמר, הדיבור הריק, ההשתקה והשתיקה המדברת – השתיקה כאמצעי הבעה. נאמץ כאן את המונח "שקיטה"[4] לשימור העמימות שבמונח "silence", ונייחד את המונח "שתיקה" לשתיקה כאמצעי הבעה. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 Jaworski Adam, The Power of Silence: Social and Pragmatic Perspectives, Newbury Park, Calif.: Sage,  pp. 76-77.

 Bilmes James, "Constituting silence: Life in the world of total meaning", Semiotica, Vo. 98 1/2,  p. 73-88