‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד מתמודדת מדינה בעלת ערכים דמוקרטיים וליברליים עם אקט פוליטי מחאתי בדמות מרי אזרחי כמו ההתנתקות?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 2

הגדרת המושג מרי אזרחי 2

שאלת המחקר- 4

טענת המחקר:. 4

מרי אזרחי-מהו?. 6

אי ציות אזרחי כפי שמכנה זאת הפילוסוף האמריקאי ג'ון רולס בספרו "תיאוריה של צדק":. 7

אי ציות אזרחי-תוקפני 10

אי ציות אזרחי-הגנתי 10

מה בין מרי אזרחי לבין סוגי מחאה אחרים ולדמוקרטיה?. 12

הדגשי הטיעון הדמוקרטי נגד השימוש במרי אזרחי:. 15

הדגשי הביקורת הנמתחת בעד טיעון הדמוקרטי:. 15

ניתוח ודיון-. 17

תוכנית ההתנתקות – מהי ?. 18

מחנה הימין – מאפייניו ומעשיו ביחס לתוכנית ההתנתקות:. 19

מחאה חברתית או מרי אזרחי?. 23

פעולות מחאה אלימות ספק לגיטימיות מבחינה ציבורית וחוקית. 24

סיכום ומסקנות:. 27

ביבליוגרפיה  31

בעבר ערך המכון הישראלי לדמוקרטיה את "מדד הדמוקרטיה", להלן מספר נתונים: מלחמת אזרחים: 42% סבורים כי קיים סיכוי רב לפרוץ מלחמת אזרחים בארץ בעקבות ניסיונות להגיע להסדרים על עתיד השטחים, 30% מייחסים לכך סבירות מועטה, 28% מעריכים שאין לכך כל סיכוי.

דת ופוליטיקה: 74% סבורים כי אין הצדקה שרבנים יפסקו הלכה בנושאים מדיניים ופוליטיים שנויים במחלוקת. בתשובה לשאלה האם רשויות המדינה נוהגות נכון באנשים ובקבוצות המטיפים לאלימות פוליטית בקשר לתוכנית ההתנתקות, נחלקו התשובות לשלושה חלקים שווים פחות או יותר: 36% סבורים שהרשויות מקלות מידי עם המסיתים לאלימות פוליטית, 33% סבורים שהרשויות נוהגות נכון, 31% סבורים שהרשויות מחמירות מידי.

מוסדות המדינה: בשנה אחת הייתה ירידה של 9% במידת אמון הציבור במשטרה; ירידה של 8% במידת האמון בצה"ל; ירידה של 7% במידת האמון בבית המשפט העליון וברבנות הראשית; ירידה של 6% במידת האמון בפרקליטות המדינה. צה"ל ממשיך להיות הגורם הנהנה מהאמון הגבוה ביותר (78%), לאחריו בית המשפט העליון (70%).

נתונים אלה, הגם שאינם משקפים את היחס כלפי הדמוקרטיה לאחר יישום תוכנית ההתנתקות (צעד שברמה האנושית והמוסרית, בין אם תומכים בו ובין אם מתנגדים לו, הוא כואב וטראומטי), מצביעים על קיומה של תרבות פוליטית דמוקרטית ועל כך שהציבור מפגין אמון כלפי רשויות השלטון.

אני מדגישה את קיומם של תרבות פוליטית והסכמה על 'כללי המשחק' הדמוקרטיים כדי לטעון שהמשטר הדמוקרטי במדינת ישראל הוא איתן ובשל איתנותו שרד בהצלחה את המרי האזרחי שנקט מחנה הימין אשר התנגד בכל כוחו ובכל מרצו ליישום תוכנית ההתנתקות ופינוי יהודים מבתיהם.

בסיפא לפרק הקודם השתמשתי במשנתו של ג'ון רולס ובתנאים שקבע כדי לבחון את פעולות המחאה של הימין ולהסיק כי הם מעידים על מרי אזרחי. אני מבקשת לחזק מסקנה זו ע"י שימוש באפיוני המרי האזרחי כפי שעולים מהגדרתו של חמי בן-נון בספרו "מרי אזרחי":

"המרי האזרחי מתאפיין בכך שהוא מעשה פוליטי הפוגע בחוק מסוים, אלא שהפרת החוק אינה מטרתו של המרי האזרחי; נהפוך הוא: מבצע המרי היה מעדיף להישאר בגבולות מערכת החוק ושזו תכיר בלגיטימיות של פעולותיו". מרבית המתנגדים לתוכנית ההתנתקות הינם אנשים בעלי השקפת עולם אידיאולוגית ימנית המזוהים פוליטית עם מפלגות הימין בעיקר אלה המייצגות את ציבור המתנחלים (המתיישבים) ביהודה שומרון וחבל עזה. מטרת מחאתם – ביטולו של "חוק יישום תוכנית ההתנתקות" (חוק פינוי-פיצוי) אשר משמעותה - ביטול גזירת פינוי יהודים מבתיהם ומסירת שטחים לרשות הפלסטינאית. במהלך החודשים שקדמו להליכי החקיקה בכנסת, מחו מתנגדי התוכנית בכל דרך, אמצעי ואופן וניסו להשפיע בכך על הממשלה והכנסת שלא להמשיך במהלך. מתנגדי התוכנית שהינם ברובם אנשים שומרי חוק היו מעדיפים אילו הממשלה היתה מביאה את הנושא להכרעה במשאל עם, שכן תוצאות המשאל, גם אם היו לרעתם, היה בהם כדי לטוות בעבורם מסגרת לגיטימית של מחאה הנעשית במסגרת החוק. משלא קיבל ראש הממשלה אריאל שרון את בקשתם לעריכת משאל עם (ולמעשה אף חזר בו בעניין זה מהבטחה מפורשת שנתן), ראו בכך המתנגדים אות לצורך להתחיל בניהול מאבק חסר פשרות בהחלטה גם במחיר הפרה של החוק. מבחינתם אכן, הפרת החוק היא אמצעי להשגת מטרותיהם (ומאפיין מהותי של מרי אזרחי). מחאת הימין הילכה כל העת על הגבול הדק שבין המותר והאסור (עפ"י חוק), בין הרצון להישאר במסגרת מערכת החוק (בין היתר גם כדי לזכות בתמיכה ציבורית) לבין בקשת הלגיטימציה להפרת החוק (לא כדי לשנות את ההסדרים החוקתיים במדינה, אלא כדי להשפיע ולהביע את מחאתם הספציפית).

העובדה שלמאבק שהנהיג הימין חברו תומכים רבים שאינם בהכרח מזדהים פוליטית עם עמדות ימיניות אך לצורך המטרה הספציפית של מניעת ההתנתקות שילבו כוחות ופעלו במשותף, מעידה כי מדובר במרי אזרחי עממי שנוסף על מטרתו הפוליטית המוצהרת, ביקש לגייס לשורותיו כמה שיותר אזרחים וזאת על מנת לזכות בלגיטימיות, להוות מסה קריטית שלא ניתן להתעלם ממנה ולהוכיח כי ההחלטה השגויה (לדידם) אינה עניין ספציפי של ציבור המתנחלים, אלא סוגיה לאומית-כללית המשותפת ל-כ ו ל ם.

לאחר שהסקתי כי מחאת הימין על ביטוייה ופעולותיה המגוונות מעידה כי מדובר באקט של מרי אזרחי וכי אין בכך לערער על אושיות הדמוקרטיה הישראלית, אני מבקשת לחדד את סוגיית איתנותו ויציבותו של המשטר הדמוקרטי חרף השימוש במרי אזרחי תוך שימוש בנימוקי הטיעון הדמוקרטי:

• מתנגדי תוכנית ההתנתקות טענו כנגד הממשלה והכנסת כי העובדה שההחלטה על הפינוי התקבלה בהכרעת הרוב אינה מעידה על היות ההחלטה הוגנת וצודקת. תימוכין אפשרי להיותו של החוק בלתי צודק ניתן למצוא ע"י בחינתו על פי הפרמטרים שקבע מרטין לותר קינג הבן להבחנה בין חוק צודק לחוק בלתי צודק (עמ' 9): חוק ההתנתקות אינו עולה בקנה אחד עם החוק המוסרי או האלוהי (איסור על מסירת שטחים לאויב); חוק ההתנתקות משפיל את אישיותו של האדם בהיותו נאלץ לעזוב את ביתו, נחלתו, סביבתו אשר בנה וטיפח במו ידיו במשך שנים רבות; סירובו של ראש הממשלה שרון להביא את חוק ההתנתקות להכרעה במשאל עם מהווה עבור המתנגדים צידוק להיותו חוק כפוי שלהם כמיעוט לא היה חלק ביצירתו.

המתנגדים שהינם אנשים רציונאליים וחופשיים, אינם יכולים להשלים עם חוק שלדעתם הוא אינו הוגן ולהביע את מורת רוחם לגביו רק במועד הבחירות (מועד המאוחר חודשים מספר לאחר מכן). לפיכך, הם חייבים לנקוט בפעולות ביקורתיות ומחאתיות מיידיות ולהוכיח מעורבות ממשית.

• המרי האזרחי שהנהיג הימין לא נועד ואכן לא יצר אנרכיה, הוא נועד לחזק את המשטר בהדגישו את מקומה של המחאה העממית בדמוקרטיה, על שלל ביטוייה.
• בתחילת דרך המאבק שניהל הימין נגד תוכנית ההתנתקות לא היו סממנים של מרי אזרחי שכן הפעילות היה ברובה הסברתית, הצהרתית, חוגי בית, פרסום מאמרים בעיתונות, ראיונות בתקשורת, שלטי חוצות וכד'. בהתקרב מועד הפינוי, וככל שהממשלה וכוחות הביטחון הפגינו נחישות ודבקות ביישום התוכנית, הקצינו גם המוחים את מחאתם ונקטו אף בפעולות של הפרת חוק שהן בבחינת מרי אזרחי.
• זכות אינהרנטית בדמוקרטיה היא שמירה על חירויות האדם וזכויותיו. תוכנית ההתנתקות נתפסת בעיני מתנגדיה כמעשה נתעב ורבים חשו כי אינם יכולים ליטול בו חלק. יתרה מכך, רבים חשו כי בעצם עשיית המעשים הנדרשים במסגרת יישום החלטה לה הם מתנגדים יש משום פגיעה בחירויות האדם וזכויותיו ומשום כך עליהם לפעול למניעת סכנה זו, ולנקוט בכל דרך, לרבות מרי אזרחי על מנת לסכלה. וכך גם עשו.

השתמשתי בנימוקי הטיעון הדמוקרטי לפיו השימוש במרי אזרחי הוא בבחינת אקט של חיזוק הדמוקרטיה כדי להראות איך מנקודת המבט של המוחים, פעולות המחאה בהם נקטו אינן פוגעות בדמוקרטיה אלא מחזקות אותה. בהקשר זה אני מסכימה עם רעיון המובא בספר "מרי אזרחי" מאת חמי בן-נון לפיו קיומו של מרי אזרחי בדמוקרטיה מחייב הכרה כי יש במעשה זה של פגיעה בדמוקרטיה משום הכרח חיוני לשמירה עליה. זאת ועוד, אני סבורה כי הפעולות שנעשו במסגרת המרי האזרחי משרתות את החברה בבחינת גבולותיה הנורמטיביים ועיצובם מחדש. המעשים הקיצוניים שנעשו במסגרת מחאת הימין הציפו והעלו לסדר היום הציבורי נושאים חשובים ומורכבים שהחברה חייבת להתמודד עמם, למשל: הסתה, סרבנות, מעורבות רבנים בסוגיות פוליטיות ועוד. אין לי ספק, כי לאור התקופה שקדמה ליישום תוכנית ההתנתקות והימים שלאחריה, חייבת החברה על מוסדותיה השונים לקבוע חוקים, נורמות ציבוריות והלכות אשר מטרתן להגדיר בצורה ברורה יותר את המותר והאסור, החוקי והבלתי חוקי, גבולות חופש הביטוי, אי סובלנות כלפי סרבנות מכל סוג שהוא, הצורך להפריד בין הלכה לפוליטיקה, הצורך להימנע מפוליטיזציה של הדת ובעיקר זו של האידיאולוגיה (במקרה דנן אידיאולוגיה ימנית).

מהגדרות המובאות בעבודה וכן מהעיסוק שלי עם המושג, 'מרי אזרחי' היה ועודנו אקט מחאתי מורכב שסתירה פנימית טמונה בו; מן הצד האחד, הוא האמצעי הקולקטיבי הדמוקרטי ביותר בו יכולה קבוצה להשתמש כדי להשיג תוצאות פוליטיות של שינוי חוק או שינוי במדיניות הציבורית. מן הצד השני, השגת התוצאות הפוליטיות המבוקשות כרוכה בהפרת חוק (בתפיסה הרחבה של המושג, משולבת גם אלימות) שהיא בבסיסה עומדת בניגוד לערכי הדמוקרטיה - שלטון החוק והכרעת הרוב. אמביוולנטיות זו מתמצה היטב במימרה המופיעה בספר "מרי אזרחי": "[...] מבקש מהשיטה, שתכיר בפגיעה בשיטה, למען השיטה".

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אסנת סוויד, תושבי גוש קטיף והעקירה: שאינם בני מקומם הוצאת פרדס  (2023)?

גוטמן ויעל עצמון ( עורכים) מדינה וחברה- סוגיות בסוציולוגיה פוליטית- א'. ת"א: עם עובד, ע"ע 87-97. (להלן ייקרא מו"ח א').

חמי בן-נון מרי אזרחי (חיבור לשם קבלת תואר מוסמך אוניברסיטת תל-אביב

יוסי דהאן, תאוריות של צדק חברתי, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת

מ' לותר קינג, האוטוביוגרפיה (ידיעות אחרונות ספרי חמד)

Landman Todd . Issues and Methods in Comparative Politics- An Introduction. New York;Routledge. Chapter 6. pp 123-145 ( Non Violent Political Dissent and Social Movements)