‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי השפעת התקשורת על מלחמת יום הכיפורים ?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא:. 3

התקשורת במלחמת יום הכיפורים.. 3

מה דיווחה העיתונות?. 4

התקשורת ומערכת ההונאה המצרית. 15

התרעה. 16

יחסי צבא-תקשורת. 18

משבר האמינות. 20

כישלון ההסברה. 23

דיון 24

סיכום.. 27

מקורות. 28

ביבליוגרפיה עיונית. 34

בעבר פרסם אביתר בן צדף בכתב-עת מדעי בעברית (בהוצאת המחלקה למדעי המדינה של אוניברסיטת בר-אילן) את מחקרו על התפקוד הלקוי של התקשורת במלחמת יום הכיפורים, וניתח את הכישלון המחפיר ואת סיבותיו, שמלוות אותנו עד היום - כיוון שהתקשורת ככל הנראה לא השתנתה במידה מספקת.

המאמר בודק את המיתוס, כי לו הניחה הצנזורה הצבאית לפרסם את הידיעות על ההיערכות הערבית לאורך גבולות ישראל, הייתה נמנעת ההפתעה במלחמת יום הכיפורים, או, למִצער, היו תוצאותיה אחרות, סקירת הדיווח בעיתוני ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים מערערת את תקפות המיתוס; יתר-על-כן – בדיקת הדיווח העיתונאי מעלה, כי המסר ההתרעתי לא היה מהותי, לא היה בזמן, אך נתפס כסביר בעיני הציבור הישראלי; ולכן, היה שגוי. נראה, כי הסיבה העיקרית לכשל הזה הייתה חוסר במקורות עצמאיים לדיווח. הכתבים הישראליים לענייני צבא שימשו שופר למערכת הביטחון הישראלית – גם לצורכי לוחמה פסיכולוגית. כתועמלן וכיצרן מיתוסים, היה הכתב הישראלי לענייני צבא מכשיר מצוין בידי הממסד הביטחוני ובידי הממסד הפוליטי – בעיקר, משום שלא התווכח עם השלטון, ומשום שלא היה ביקורתי כלפי מערכת הביטחון. אפשר להתרשם, כי דווקא בתחום הצבאי דרוש כלב שמירה חד-שיניים, עז-נפש, ששמיעתו טובה, כדי להגן על הדמוקרטיה. במלחמת יום הכיפורים לא התאימו הכתבים הישראליים לענייני צבא לשמש כלב שמירה. לכן – לא התריעו על המלחמה הקרֵבה.

נראה, כי מיתוס חשוב ביותר לעיתונות הישראלית הוא, כי לו הניחה הצנזורה הצבאית הישראלית לפרסם את הידיעות על ההיערכות הערבית לאורך גבולות ישראל, הייתה נמנעת ההפתעה במלחמת יום הכיפורים, או, למִצער, היו תוצאותיה אחרות.

ממלחמת הקוממיות ועד למלחמת יום הכיפורים – ובעיקר, מיוני 1967 – עסקו הכתבים לענייני צבא בהעצמת המיתוס של צה"ל ובגימוד יכולת הערבים בתחום הצבאי. גרשון שוקן, מי שערך את הארץ, כתב אחרי מלחמת יום הכיפורים, כי בעשרים וחמש השנים הראשונות למדינה פרסמו העיתונים בישראל "מידע חלקי, חד-צדדי ומגמתי, ולא העזו להתווכח עם השלטון".

כתועמלן וכיוצר מיתוסים, היה הכתב הישראלי לענייני צבא מכשיר מצוין בידי הממסד הביטחוני ובידי הממסד הפוליטי – בעיקר, משום שלא התווכח עם השלטון, ומשום שלא היה ביקורתי כלל כלפי מערכת הביטחון.

אפשר להתרשם, כי דווקא בתחום הצבאי, שרב בו הנסתר על הנגלה, דרוש כלב שמירה חד-שיניים, עז-נפש ושמיעתו טובה – כדי להגן על הדמוקרטיה. במלחמת יום הכיפורים לא התאימו חברי תא הכתבים לענייני צבא לשמש כלב שמירה; ולכן, בין השאר, לא התריעו על המלחמה בשער.

בעקבות מלחמת יום הכיפורים עברה העיתונות הישראלית לדפוס כמו-אמריקני בעבודתה, וביקורתה על הממסד החריפה.[81] אולם המעבר לא כלל הקפדה יתירה על אתיקה עיתונאית ועל כללי עבודה חמורים – כמו בעיתונות האיכות האמריקנית.

בתחום הביטחוני התבטא השינוי באימוץ דפוס של "עיתונות מסכלת" – זו שפרסומיה משבשים את יכולת הממסד לפעול. כיוון שברוב המקרים חשאיות בתחום הביטחוני הנה תנאי חשוב למבצעים, הרי פגיעתה של עיתונות מסכלת בתחום הזה קשה ביותר.

מי שירצו לתייג את פעילות הכתבים הישראליים לענייני צבא משנת 1974 ואילך כ"מסכלת", ייווכחו, כי מלאכתם קשה. אין עקיבות בדפוסי הפעילות של הכתבים הישראליים לענייני צבא, ולא-אחת הם שבים – מסיבות שונות – לדפוסי עבודתם עד מלחמת יום הכיפורים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

2. אביתר בן-צדף. "הפתעה מחובלת מראש". מערכות 297, עמ' 43.