‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הפרת הבטחות פוליטיות וקווי מדיניות ע"י מנהיגים פוליטיים לאחר הבחירות?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

הקו הימני של ארץ ישראל השלמה בממשלת מנחם בגין והפרתו ע"י חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים והחזרת כל סיני 4 

קווי היסוד של ממשלת אריק שרון והפרתם ע"י ההתנתקות. 5 

תוכנית ההתנתקות והמחלוקות בליכוד. 6

אריאל שרון – מנהיג פוליטי שעשה תפנית של 180 מעלות מהאידיולוגיה שלו כפי שהוצגה לבוחרים.. 7 

קידום תוכנית ההתנתקות. 8

החשדות בשחיתות. 8

שבירת המסגרת הפוליטית של הליכוד ע"י שרון והקמת מפלגת קדימה. 9

הסכם פוליטי כפוף לכלל האוסר הגבלת סמכות. 9

הסכם רוטציה. 10

הסכמי רוטציה בישראל. 10

המפלגות הערביות. 11

המפלגות החרדיות. 11

בעיות בקיום הסכמי רוטציה. 12

ועדות הכנסת. 13

ממשלת אחדות לאומית. 13

פרשת ז'רז'בסקי 13

האם להסכם פוליטי יש תוקף מחייב ?. 14

מבחנים לקביעת בטלות סעיפי הסכם פוליטי:. 16

סעיפים שהוכנסו להסכמים פוליטיים ודעתו של ביהמ"ש:. 16

קבילת שיקול דעת סטטוטורית –. 17

עמדת הפסיקה בעניין הדין החל על הסכם פוליטי 17

דין רצוי 18

אוטונומיית הרצון 18

כוונה ליצור יחסים משפטיים.. 20

הסכם פוליטי כחוזה. 21

יצחק "בּוּזִ'י" הרצוֹג, יושב ראש מפלגת העבודה, שחתר להקים קואליציה עם נתניהו בניגוד לעמדתו לפני הבחירות ובניגוד לתפקידו כראש האופוזיציה. 23 

סיכום.. 25

ביבליוגרפיה. 27

נספח. 30

תוקפו של הסכם פוליטי 30

כאזרח המדינה וכסטודנט אינני יכול להישאר אדיש לתופעה שחדשות לבקרים מפלגות ונבחרי ציבור לפני היבחרותם לכנסת או לממשלה מתחייבים על דבר מסוים ולאחר היבחרותם נוהגים באופן שסותר את מה שהתחייבה המפלגה שלהם בקווי היסוד שלה בעת היבחרותה.

בעבודה זו ארצה לסקור התופעה ולהזכיר מקרים בולטים כמו בעניין מנחם בגין וחוזה השלום עם מצרים, אריק שרון וההתנתקות וגם התנהלות יצחק בוז'י הרצוג ופזילתו למפלגת השלטון (הליכוד ונתניהו).

למעשה ההסכם שחותמות המפלגות לקראת הקמת קואליציה ומצען לפני הבחירות נחשב כ"הסכם פוליטי". בעניין תוקפו של ההסכם הפוליטי הסתמנו בפסיקת בית-המשפט העליון השקפות שונות, לעיתים מנוגדות. השקפה ראשונה: הסכם פוליטי תקף לכאורה, אלא אם-כן הוא סותר את הדין השקפה זו - על שני חלקיה - באה לידי ביטוי בבג"צ 191/64 אלבז נ' שר הדתות. שם נדון הסכם בין מפא"י למפד"ל, שבו נקבע, כי בכל מועצה דתית יהיה רוב מוחלט לנציגי המפלגות הדתיות המאורגנות. העתירה כוונה נגד אופן ההפעלה של שיקול-דעתו של שר הדתות בעניין קביעת חברי המועצה הדתית. לדברי השופט ברנזון, "הסכם בין-מפלגתי אינו פסול בתור שכזה, אבל הוא עלול להיפסל כשהוא נעשה יסוד לפעולה הסותרת את עקרונות החוק."

באופן דומה נקבע בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה (21.480), כי נציגי ציבור רשאים להתקשר בהסכם קואליציוני ולהנחות עצמם לאורו כל עוד אין הוא סותר את הדין. בהנחיה זו נדון הסכם קואליציוני שנערך ברשות המקומית קריית-ארבע, אשר ביסס מדיניות של העסקת יהודים בלבד והפסקת עבודתם של פועלים ערביים. נקבע, כי הסכם זה פסול מעיקרא כעומד בסתירה לעקרון השוויון לפני החוק ובהיותו מפלה על יסוד שיקולים גזעניים.

השקפה זו הובעה על-ידי השופט חיים כהן בקשר להסכם רוטציה שנחתם בין מועמדי רשימה לכנסת. בהסכם נקבע, שכל אחד מן המועמדים יתפטר מהכנסת בתום שנת-כהונה ויפנה את מקומו למועמד הבא אחריו. וכך אמר השופט חיים כהן, אגב דיון בתוקפו של הסכם פוליטי:

"... נוטה אני לגרוס, שההסכם... בטל הוא מדעיקרא, משום שתכנו ומטרתו סותרים את תקנת הציבור (סעיף 30 לחוק החוזים)."

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אשר אריאן ומיכל שמיר (עורכים), הבחירות בישראל, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה

בג"צ אלבז נ' שר הדתות , פ"ד יח(4) 603

"הפליה גזעית בהסכם קואליציוני" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 21.480 כרך ב (1/8/85).