‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ממשל בארה"ב לאור מדיניות נשיא ארה"ב ניקסון בתוכנית רוג'רס?

תוכן עניינים

מבוא

תוכנית רוג'רס.

תוכנית רוג'רס הראשונה.

תוכנית רוג'רס השנייה.

תוכנית רוג'רס השלישית.

הנשיא ריצ'רד ניקסון

נרמול היחסים עם סין ויחסיו עם ברית המועצות. 

יחס ניקסון לישראל. 

מדיניות פנים.

היחסים בין ישראל לארה"ב לפני, במהלך ואחרי מלחמת יום הכיפורים.

סיכום.

ניקסון תמך במדינת ישראל לאורך מלחמת יום כיפור, והורה על שליחת רכבת אווירית של ציוד צבאי ותחמושת לשם סיוע לצה"ל במלחמה. הוא היה נשיא ארצות הברית הראשון שביקר בישראל.

תוכנית רוג'רס הוא שמן של שלוש תוכניות שלום בין ישראל למצרים וירדן שהציע מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס בשנים 1969 1971.

בספטמבר 1968, כאשר התחדשה הלחימה בין ישראל למצרים עם פרוץ מלחמת ההתשה, מינה נשיאה החדש של ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, את מזכיר המדינה ויליאם רוג'רס להיות מתווך בסכסוך הישראליערבי מטעמו. 

לאחר כישלון התוכנית הראשונה, הניח רוג'רס ביוני 1970 תוכנית שנייה על שולחנותיהם של הצדדים. הייתה זו תוכנית למשא ומתן בין ישראל ומצרים בחסות שליח האו"ם השוודי גונאר יארינג שכבר היה מעורב בניסיונות השכנת שלום בין ישראל למדינות ערב. תוכנית זו התבססה על נסיגת ישראל משטחים שכבשה במלחמת ששת הימים בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 242, הכרה הדדית של כל הצדדים בריבונותן של המדינות, שלמותן הטריטוריאלית, ועצמאותן המדינית, והסכמי שלום.

רוג'רס הציע שהשלב הראשון בתוכנית יהיה סיום מלחמת ההתשה וחידוש שביתת הנשק בין ישראל למצרים. ממשלת ישראל דחתה את ההצעה ב21 ביוני, אולם הממשלה המצרית הודיעה שהיא מסכימה לדון ביוזמה.

יחסי ישראל-ארה"ב הם מגוונים ורב-צדדיים. יש בהם מרכיבים היסטורים, תרבותיים ודתיים, מדיניים וביטחוניים, והם מאופיינים על ידי הקשר שבין ישראל ויהדות ארה"ב, הכולל קשרי משפחה וידידות. הקשרים השכלתיים ובמיוחד מדעיים, ויש בהם אלמנטים עסקיים ומסחריים רבים, כפי שיש בהם מרכיבים משפטיים וחוקתיים. היריעה רחבה מכדי שאפשר יהיה לתארם במאמר אחד או אף בספר רחב ידיים, ולכן יסתפק מאמר זה בבדיקת היבט אחד מרבים והוא - היחסים המדיניים-דיפלומטיים בין שתי המדינות.
מטבע הדברים העיסוק יהיה יותר בגישתה של ארה"ב לישראל במשך חמשת העשורים שעברו ופחות בגישתה של ישראל. היחסים בין שתי מדינות כה שונות בגודלן ובעוצמתן אינם יכולים להיות סימטריים, ותלותה של ישרא בארה"ב מובנת מאליה. עם זאת האינטרסים של ארה"ב הם כלל-עולמיים ואיזוריים, והיא מחפשת את האיזון שבין יחסים דו-צדדיים לבין אינטרסים איזוריים, בין מעמדה הכלל-עולמי לבין אינטרסים הממוקדים באיזור עצמו. בחברה דמוקרטית מובהקת חייב גם כל ממשל אמריקני למצוא את האיזון הנכון שבין התחשבות ברצון הבוחרים לבין האינטרסים שיש לארה"ב מתוקף מעמדה כמעצמה עולמית. בחמשת העשורים שמאז קום המדינה הניסיון המתמיד הזה לאיזון הוא למעשה תמציתן של תולדות היחסים המדיניים שבין שתי המדינות. כל דיון ביחסים שבין שתי המדינות אינו יכול לפסוח על אלמנט שהוא מיסודות מדיניות החוץ האמריקנית - המרכיב המוסרי. התחוש האמריקנית, שעל ארה"ב לפעול בזירה העולמית לא רק כמעצמה בעלת אינטרסים אלא גם ככוח מוסרי, היא בעלת חשיבות ניכרת במדיניותה הכללית של ארה"ב והיא מונחת גם ביסוד גישתה לישראל. הנרי קיסינג'ר ניסה פעם להגדיר זאת באומרו: 

גדולתה של אמריקה לא היתה רק בעוצמתה הפיזית אלא במשמעותה המוסרית. מאז לידתה התייצבה אומה זו עבור משהו נשגב יותר מעצמה. תחושת שליחות מוסרית היתה מאז ומתמיד בין מניעי מעשינו; הדחף הוא הידיעה שאנו, האמריקנים, הננו מגיני ערכים אוניברסליים, ערכי החרות והקידמה. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

בן צבי אברהם, מטרומן ועד אובמה: עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית-ישראל, ידיעות אחרונות ספרי חמד

Tyler, Gus. A Vital voice – 100 Years of the Jewish Forward, New York, Forverts Assn

amalnet

תק-4