‏290.00 ₪

 שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הסבל בפילוספיה, בבודהיזם ואצל ניטשה?

 תוכן עניינים

מבוא

סבל ברמה הפילוסופית 

בודהיזם כדרך לשחרור מוחלט מהסבל

האמיתות הנאצלות

האמת הראשונה

האמת השנייה

האמת השלישית

האמת הרביעית

דוקהה

שלוש אבני החן, או שלושת המחסות

שלוש אבני החן

כללי התנהגות

תרפיה לפי האמיתות

Tata

הסקאנדות

המהיאנה

הסבל אצל ניטשה 

השוואה הסבל אצל ניטשה ובבודהה

סיכום

ביבליוגרפיה

העבודה תעסוק בסבל בבודהיזם ואצל ניטשה. יש הרואים בסבל דבר שיש להימנע ממנו בכל מחיר. חייהם קודש לאלחוש כאב וסבל. יש החוששים מהאושר מאמצים את הסבל אל חיקם, מתבוססים בתוכו, מרגישים אשמה לעזוב אותו לרגע ויש הרואים בסבל הכרח מציאות, מנוע לשיפור, לעשיית טוב.

לאורך המסורת הפילוסופית תפיסת המוסר העמידה פילוסופים רבים שביקשו להימנע כככל האפשר מהסבל. בניגוד לתפיסה זו, ניטשה והבודהיזם ראו בסבל משהו ללמוד לחיות עם קיומו בנו ובעולם. בניגוד לפילוסופים רבים ניטשה והבודהיזם מאמינים שהסבל הוא אחד מהמניעים של האדם לפעול. על מנת להפחית את הסבל, האדם פועל והוא בכך הוא משפר את מצבו הנפשי.

בעבודתי אשווה בין שתי התפיסות ואנסה למצוא נקודות דמיון והשוני ביניהן בנוגע למושג הסבל ואנסה לאבחן באיזה אופן ניטשה מושפע מן הבודהיזם.

אפתח בהגדרת המושג סבל באופן פילוסופי. אחר כך אגש לניתוח של מושג הסבל בתורה הבודהיסטית, תוך כדי פירוט ארבע האמיתות האציליות. אחר כך אעבור לניתוח של הסבל אצל הפילוסוף פרידריך ניטשה תוך הדגמה מכתביו. לבסוף אערוך השוואה בין שתי התורות ואנסה למצוא את דרכי ביניהן. 

בבודהיזם : את המילה דוקהה מקובל לתרגם במערב כסבל, דחק סטרס, מועקה, או אי נחת. הדוגמאות הקנוניות להמחשת המילה הן חוויות כמו לידה, זקנה, מוות, צער, אבל, כאב, מצוקה, ייאוש, מגע/התקשרות עם מושאים לא אהובים, ופרידה ממושאים אהובים. תיאור אחר הוא חמש סקהנדות מצבורים ההיאחזות: צורה כמצבור היאחזות, תחושה כמצבור היאחזות, תפישה או דימוי כמצבור היאחזות, רקימות כמצבור היאחזות, והכרה חושית כמצבור היאחזות.

המשימה המשויכת לאמת זו היא ההבנה המעמיקה והמלאה, או העמידה על טיבו של הסבל.

בעבודתי השוותי בין שתי התפיסות וניסיתי למצוא נקודות דמיון והשוני ביניהן בנוגע למושג הסבל ואנסה לאבחן באיזה אופן ניטשה מושפע מן הבודהיזם.

פתחתי בהגדרת המושג סבל באופן פילוסופי. אחר כך היה ניתוח של מושג הסבל בתורה הבודהיסטית, תוך כדי פירוט ארבע האמיתות האציליות. אחר כך ניתוח של הסבל אצל הפילוסוף פרידריך ניטשה תוך הדגמה מכתביו.  

הסבל, לפי הפילוסוף פרידריך ניטשה, מצוי בבסיס החיים. הנחת היסוד שלו נסמכת על האגדה העתיקה על סילנוס, לפיה מוטב היה לאדם לולא נולד, אך מאחר שכבר נולד - עדיף שימות מהר ככל הניתן.^[1] אם זו נקודת ההתחלה ממנה יוצא בדברי הגותו, שהרי העל-אדם הניטשיאני, צריך לשאת את הכאב למשך כל חייו. הסבל מביא עמו מרחבי ידיעה גדולים, שהם, למעשה, מרחבי אי ידיעה. דווקא ההיכרות איתם, לצד הקושי, יכולה להביא להתפתחות האדם[2].

בחיבורו מעבר לטוב ולרוע, מצהיר ניטשה כי “מעלתו של אדם נקבעת על ידי עומק הסבל שיש בכוחו לשאת”.^[3] הסיבה לכך, נעוצה בהקבלה העולה מדברי ההוגה בין סבל לאמת: האמת על הקיום, על העולם, על החיים וכו’ - קשה מנשוא. היא טומנת בחובה מוות, רוע, אי וודאות ועוד אינספור גורמים מצערים עד כדי כך, שכפי שכותב ניטשה “ייתכן… שתכלית הידיעה משמידה את היודע”.^[4] על כן חקר וידיעת האמת מסוכנים, גורמים סבל, טרגיים. מי שמצליח לשאת בקושי ואף להמשיך ולחפשה, הינו אדם חזק ונעלה יותר מהאחר המתחמק מכך.

לפי הבוהיזם הסבל קיים בעולם באופן אינהרנטי והחוכמה הבודהיסטית ושחרור מתאוות תביא מזור מוחלט לסבל. ניטשה כפילוסוף מערבי פחות דיכוטומי ונחרץ.

הדגש הרב על סבל במהות העולם ניתן לראות במרכזיותו של המונח דוקהה (סבל, דחק סטרס, מועקה, או אי נחת). הדוגמאות הקנוניות להמחשת המילה הן חוויות כמו לידה, זקנה, מוות, צער, אבל, כאב, מצוקה, ייאוש, מגע/התקשרות עם מושאים לא אהובים, ופרידה ממושאים אהובים. תיאור אחר הוא חמש סקהנדות מצבורים ההיאחזות: צורה כמצבור היאחזות, תחושה כמצבור היאחזות, תפישה או דימוי כמצבור היאחזות, רקימות כמצבור היאחזות, והכרה חושית כמצבור היאחזות.

המשימה המשויכת לאמת זו היא ההבנה המעמיקה והמלאה, או העמידה על טיבו של הסבל.

הבודהיזם וניטשה סוברים שחיי העל-אדם לנצח מהולים בסבל פרויד ואחרים חשבו אחרת.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

מארק שולמן, ‏ניטשה מערער המוסכמות, "אלכסון"