‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי אקטיביזם שיפוטי ובית הדין לעבודה?

תוכן עניינים

שאלת המחקר:

סמכות בית הדין לעבודה

אקטיביזם שיפוטי

אקטיביזם שיפוטי בישראל

פסק הדין בגצ מירון נגד שר העבודה

נימוקי המתנגדים והתומכים לאקטיביזם

נימוקי המתנגדים:

נימוקי התומכים:

עיסוק של בתי המשפט בנושאים ערכיים ופוליטיים

מבט נוסף על אקטיביזם שיפוטי

סמכות השפיטה של בתי הדין לעבודה

משפט משווה

הביקורת השיפוטית על בית הדין לעבודה

התערבות בג"ץ - המצב בפועל: נתונים ופסיקה

סמכויות מעין-בג"ציות של בית הדין הארצי

"מערכת היחסים" בין בית הדין לעבודה לבין בג"ץ

סיכום

המצב היום

ביבליוגרפיה:

מטרות הקמתו של בית הדין לעבודה היו: (א) הקמת מערכת שפיטה ייחודית וריכוזית, בעלת מומחיות בעקרונות החברתיים והכלכליים המיוחדים למשפט העבודה; (ב) הקמת מערכת שיפוט שבה סדרי דין מהירים המתאימים לדינמיקה של יחסי עבודה; (ג) יצירת מנגנון חלופי לשביתות.[1]

בית הדין לעבודה הינו חלק מהרשות השופטת, תוך שמירה על עצמאות-חלקית, מומחיות, תחום שיפוט ייחודי והרכב מיוחד הכולל שופטים מקצועיים ונציגי ציבור.[2]

 אקטיביזם שיפוטי היא גישה, לפיה בית המשפט אינו צריך להצטמצם רק בתפקיד "פה למחוקק", כלומר במתן פרשנות לחוק, אלא מתפקידו לבקר את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ובמידת הצורך גם להתערב בהחלטותיהן. בנוסף לכך, יש הרואים בביטול של ערכאה נמוכה על ידי ערכאה גבוהה יותר סוג של אקטיביזם שיפוטי. היפוכו של אקטיביזם שיפוטי הוא ריסון שיפוטי[3].

פסק הדין מירון נגד שר העבודה בג"ץ 287/69 הוא אחת הדוגמאות המוקדמות של אקטיביזם שיפוטי בישראל. בעתירה לבג"ץ, בשנת 1969, פנה שמחה מירון כנגד מדינת ישראל בתביעה שלא לאפשר שידורי טלוויזיה בשבת. פסיקת בג"ץ, שהתירה את הזכות לשידור ציבורי בשבתות, בניגוד להמלצה זמנית של הממשלה, היוותה את אחד מפסקי הדין התקדימיים שאפשרו את כרסום הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה בישראל. [1]

בפסק דין הנדלמן ביטל בית משפט השלום דבר חקיקה שפגע בזכות החוקתית לחופש עיסוק.

על מקומה של חקיקה שיפוטית כתב שופט בית המשפט העליון, משה לנדוי: "בניגוד לחוק החרות אין בית המשפט יכול לפסוק, אך הוא יכול לפרשו 'פרשנות יוצרת' והוא יכול ליצור דין חדש בדרך חקיקה שיפוטית, בשטחים שאינם מכוסים על ידי חקיקה מחייבת" "משפטים" י' תש"ם. בפרשת ברגמן דן השופט לנדוי בסתירה בין חוק רגיל לחוק יסוד, ופסק כי על בית המשפט להעדיף את חוק היסוד. פסיקה מוקדמת זו נחשבת לאחד הביטויים המוקדמים של אקטיביזם שיפוטי בהקשר החוקתי. במסגרת המהפכה החוקתית רכש בית המשפט סמכות לפסול חוק רגיל אשר פוגע באופן בלתי מידתי בזכות המוגנת בחוק יסוד.

סוגית האקטיביזם השיפוטי נמצאת במחלוקת בקרב משפטנים ופוליטיקאים בישראל. המשפטן המזוהה ביותר עם האקטיביזם השיפוטי בישראל הוא נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק. לגרסת תומכי האקטיביזם, תפקידו של בית המשפט הוא לפרש וליישם את החוק. לשיטתם, תפקידו של בית המשפט כולל השלמה ופירוש של חקיקה של הכנסת, ובחינת פעולותיהן של רשויות השלטון כחלק משיטת האיזונים והבלמים של עקרון הפרדת הרשויות. אקטיביזם שיפוטי מאפשר פיתוח של המשפט באמצעות פרשנות ומבטיח שלטון חוק תקין. התומכים באקטיביזם שיפוטי טוענים שהביקורת על גישה זו דורשת מבית המשפט שלא להתערב בפעולות ממשלתית שאינן חוקיות ובכך חותרת תחת תפקידו של בית המשפט, שכן בהיעדר דיין אין דין. גם בין התומכים באקטיביזם השיפוטי חלוקות הדעות ביחס להיקפו הראוי.

מצגת אקטיביזם שיפוטי

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ר' בן ישראל הגדת רות - מאין אני באה ולאן אני הולכת, עם עובד, 2017.

אביעזר יערי, "אקטיביזם שיפוטי והשפעתו...", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל.