‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי שיפוט וקבלת החלטות לגבי המתת חסד?

תוכן עניינים

תקציר....................................................................................................................3

 מבוא.................................................................................................................4-13

 שיטה...............................................................................................................13-15

 תוצאות.............................................................................................................16-23

 דיון..................................................................................................................23-25

 ביבליוגרפיה......................................................................................................26-29

 נספחים............................................................................................................30-32

שיטה

משתתפים:

בשנים האחרונות, בעקבות תהליכים של מודרניזציה והתפתחות טכנולוגית רפואית, אנו עדים להעלאת סוגית המתת חסד לסדר היום הציבורי. תהליכים של התפתחות טכנולוגית בתחום הרפואה המודרנית מאפשרים היום להאריך חיים באמצעים מלאכותיים כגון מכשירי הנשמה, קוצבי לב, תרופות למיניהן ועוד. בנוסף, אנו עדים לשינוי מגמתי בתפיסות, בהשקפות ובעמדות כלפי המתת חסד. אם בעבר הרופא היה בעל הידע ועל החולה להפקיר את גופו בידיו, אזי היום, שולטת השקפה מודרנית אשר מציבה בראש ובראשונה את האדם וזכויותיו. באופן זה, החולה אחראי לגופו והוא שיחליט על סוג הטיפול שיקבל, וכן, יש לקבל את הסכמתו למתן הטיפול. יחד עם זאת, בשנים האחרונות הפכה סוגיה זו "לאחת הדילמות המוסריות, ההלכתיות, המשפטיות והחברתיות הקשות והנדונות ביותר בעולם המודרני והיא מעוררת ויכוחים סוערים בכל חלקי הציבור בישראל ובעולם" (שטיינברג).

המתת חסד, אותנזיה (Euthanasia), לקוחה מהמילה היוונית שמשמעה "מיתה טובה". כלומר, המתת אדם וקיצור חייו מתוך מטרה להקל על סבלו, כאשר האדם סובל ממחלה סופנית. המונח המתת חסד מתחלק לשתי הגדרות: המתת חסד אקטיבית ופאסיבית. המתת חסד אקטיבית משמעה: "הריגה מכוונת של חולה על ידי הזרקת מנת יתר של חומרים על מנת לעצור את הלב". המתת חסד פאסיבית משמעה: "מניעת טיפול, בזמן שהמחלה מתקדמת, במטרה לגרום מוות" (Sullivan). נראה כי המתת חסד פאסיבית הינה מוסרית יותר מאחר ואינה דורשת מעשה אקטיבי לעומת המתת חסד אקטיבית, בה יש פעולה המכוונת לסיום חיי החולה. ההבדל הוא בין להרוג לבין לתת למות, אולם בשני המקרים התוצאה הינה מוות של החולה.

כמו כן, יש להבדיל גם בין המתת חסד רצונית לבין המתת חסד בלתי רצונית. המתת חסד רצונית משמעה כי חולה מבקש מרצונו, באופן מודע וצלול, לשים קץ לסבלו. המתת חסד בלתי רצונית נעשית ללא הסכמת החולה ובאשר להחלטה האם יש להאריך או להפסיק את חייו של החולה, משאירים בידיו של אדם אחר, זאת מאחר והחולה אינו מסוגל להגיע להחלטה עצמאית (הבר). סוגית המתת חסד מעלה גם את הרצון למוות בכבוד. המושג "מוות בכבוד", מפורש פעמים רבות כמוות ללא הארכת חיים מלאכותית, הגורמת לאיבוד צלם אנוש ופגיעה באיכות החיים (לייבוביץ).

ישנן שלוש גישות עיקריות הנוגעות להמתת חסד – הגישה הבריטית אשר מתירה המתת חסד פסיבית בלבד, כלומר ללא שימוש בחומרים מלאכותיים להארכת חיים. הגישה האמריקנית – אשר מעמידה את ערך קדושת החיים מעל כל ערך אחר ונוגדת כל סוג של המתת חסד. הגישה ההולנדית, לפיה מותרת הן המתת חסד אקטיבית והן המתת חסד פאסיבית,  בהתחשב לכל עניין לגופו (Battin). הולנד הינה אחת המדינות הראשונות בה המתת חסד קיבלה מעמד חוקי (Kimsma & Leeuwen).

בישראל ישנן שתי התייחסויות מרכזיות לנושא – הדעה הליברלית, התומכת בהמתת חסד אקטיבית, והדעה השמרנית, התומכת בהימנעות מטיפול בלבד.

נכנס לתוקף: "חוק החולה הנוטה למות". המטרה של החוק הינה: "להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים, לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים" (סעיף 1 (א) לחוק). יש לציין כי אין בחוק משום הצדקה לביצוע המתת חסד, והחוק אף אוסר ביצוע כל מעשה אשר מטרתו היא לזרז את מותו של החולה או לסייע לו להתאבד. חולה הנוטה למות מוגדר על פי חוק, כאדם הסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא שתוחלת חייו, על פי הערכה רפואית, אינה עולה על שישה חודשי חיים (חוק חולה הנוטה למות).

מצגת המתת חסד, מוות בכבוד

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

רודינצקי-דרורי, ח . חוק החולה הנוטה למות מול חוק העונשין: עבירות המתה וסיוע להתאבדות במבחן חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. רפואה ומשפט,  35, 48-76.

שטיינברג, א . תהליך קבלת החלטות בסוף החיים. הרפואה, 142, 672-673.

Bishop, J.P. . Framing euthanasia. Law, Ethics and Medicine. 32 (4), 225-228.

Cohen, J., Marcoux, I., Bilsen, J., Deboosere, p., van der Wal, G., Deliens, L,. Trends in

Leinbach, RM . Euthanasia Attitudes of Older Persons. SAGE Social Science Collections,

15, 433-448.