‏290.00 ₪

גישתה הפילוסופית של סימון דה בובואר  מזוהה לרוב עם הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, ובייחוד עם הגישה הסרטריאנית (סימונס, 1990, עמ' 488).  עבור סארטר,"חוויית הבחירה והחופש האבסולוטי מגדירים את המציאות האנושית" (שם). על פי המודל של סארטר: ההבנה של האני הנה פונקציה של מבטו של האחר, ולא דבר שהיחיד יכול לגרום לו. כך למשל, ההוויה של אדם כצרפתי נובעת מן העוינות אשר מגיעה אליו מן הגרמני, והוויית היהודי נוצרת על בסיס האנטישמיות של האחר. לדעת סארטר, מפלטו היחיד של האדם הנו התרחקות מן האחר בניסיון להשיב לעצמו את עמדת הסובייקט (אנציקלופדיית סטנפורד).

במקומות רבים לאורכו של הטקסט, ניתן אכן למצוא ביטויים מובהקים לגישה זו, בובואר מתייחסת בהם ללסביות כסוג של "בחירה", כאל אקט הנעשה בכדי לערער על מעמדה של האישה כאובייקט.  כך לדוגמא, " הלסביות יכולה להיות דרך שבה האישה בורחת מהמצב שלה או להפך- דרך שבה היא מקבלת אותו. ... האישה היא אדם שנדרש להפוך את עצמו לאובייקט; כסובייקט יש בה חושניות תוקפנית שאינה באה לידי על סיפוקה באמצעות גופו של הגבר... הלסביות היא ניסיון אחד מני רבים ליישב בין האנטומיה של האישה לבין סבילות בשרה...." (דה בובואר,עמ' 197).  במקום אחר בטקסט מתארת דה בובואר את אורח החיים הלסבי כאקט של שחרור, כבחירה בחיים של חופש : "רבות מן האמניות והסופרות הן לסביות. .. הן אינן מכירות בעליונות הגברית, אך אינן מעוניינות להעמיד פנים שהן מקבלות אותה ואינן רוצות להתייגע בהתרסה נגדה. בעונג המיני הן מבקשות מרגוע, שלווה והיסח דעת; הן מעדיפות להתרחק מבן הזוג שמתגלה כיריב, וכך הן משתחררות מן הכבלים המשתמעים מן הנשיות....." (שם, עמ' 203). בנוסף להתייחסותה לעצם הבחירה במיניות הלסבית כאקט משחרר של האובייקט מתייחסת דה בובייר לסממנים חיצוניים, אשר לדעתה, מאפיינים התנהגות לסבית, כאקטים החותרים לשחרור, כך למשל היא כותבת על הבחירה בסגנון לבוש גברי: "האם אישה לסבית מתלבשת לפעמים בצורה גברית מפני שהיא נמשכת לסגנון לבוש כזה או משום שזו תגובת התגוננות. אין ספק שלגבי רבות מהן זוהי בחירה ספונטנית, מפני שאין דבר פחות נוח מאשר ללבוש בגדי אישה... כל אישה פעילה תעדיף נעליים שטוחות ואריגים חזקים... גם הפמיניסטיות ההטרוסקסואליות,כמו הלסביות, עמדו על שלהן בעניין זה: הן סירבו להפוך את עצמן לסחורה המוצגת לראווה... מכיוון שהצליחו לשנות את המציאות, הסמל איבד מחשיבותו בעיניהן, אך לגבי הלסבית נותר הסמל בעינו מפני שהיא עדיין לא סיימה את מאבקה..." (שם, עמ' 217).