‏290.00 ₪

המסך הישראלי, הקולנועי והטלוויזיוני, מתאפיין באופני ייצוג רבים של גבריות. ייצוג הגבריות הינו "מסמן" המגדיר ומתאר דינאמיקות סוציולוגיות, תרבותיות ואידיאולוגיות בחברה הישראלית. ניתן לאפיין מס' "סוגים" של גבריות ישראלית, כפי שהיא עולה מתוך עולם הקולנוע והטלוויזיה בישראל:

ראשית, הופעתו של הגבר היהודי הציוני, "הצבר", ביצירות הקולנוע שקדמו להקמת המדינה. גבריותו של הגבר הציוני התאפיינה בהטרוסקסואליות לבנה ושרירית המגשימה בכל הווייתה את האידיאולוגיה הציונית. אופן ייצוג זה של הגבריות היהודית-ישראלית, "סימן" את האוטופיה הציונית, שביקשה לפתח עתיד לאומי במקביל לכמיהה לחדש עבר יהודי הרואי (טלמון, 2001: 16). אוטופיה זו התבטאה בייצוג של גבריות הרואית (יוסף, 2010: 9) של חלוצים, פועלים ולוחמים (יוסף, 2010: 90). אופן ייצוג זה התאפיין הן ברמת המבע הקולנועי - מיקום המצלמה מתחת לדמות על מנת להעצים את גודלה לדוגמא, והן מבחינת המאפיינים החיצוניים, הויזואליים - הגבר היהודי ציוני היה בהיר מספיק על מנת לשייכו ללאומיות האירופית, אולם כהה במידה המבדלת אותו מהחיוורון של היהודי הגלותי. הניסיון המרכזי היה להגדיר גבריות יהודית תקנית (יוסף, 2010: 32). בין המאפיינים של דמות זו הגבר היו אלמנטים שייצגו שליטה, הגמוניה ועצמאות (ספקטור-מרזל, 2008: 159). ה"צבר" היהודי התאפיין, בין השאר, בתכונות אלה: "צנוע עניו, טהור רוח, בר לבב, אמיץ כארי ועשוי לבלי חת. בשעת סכנה ידע לעמוד בפרץ: להציל ולגונן, לעודד ולנחם. במחיצתו כולם הרגישו את עצמם בטוחים כי מלא היה גאון, הכרה לאומית, התגאה כי יהודי הוא" (אלמוג, 1998: 90).

אלמנטים ויזואליים נוספים שימשו על מנת להבליט את ייחודיותו הבריאה - הוא פעל בתוך מרחבים גדולים, חקלאי הפועל בקרבה לטבע ולחי ולעיתים בקונפליקט עימם, עטוי כלים חקלאיים או מלחמתיים ולצידו נשים לבושות לבן, בריאות ועמלות, אשר ממתינות לרגע בו ירביע אותן לטובת הגשמת החזון הציוני (Loshitzky, 2001: 1). סרטים לדוגמא הם "הם היו עשרה" ו"מחר הוא יום נפלא". הגבר היהודי של קולנוע זה הינו חלוץ לוחם, בעל יופי זכרי בולט ו"עליון" על סביבתו (Loshitzky, 2001: 1). הוא מתקיים בתוך הוויה אידיאולוגית חובקת כל ובעל בטחון קיומי (אלמוג, 1998: 43). הוא אידיאליסט וישר הליכות, המסור באופן טוטאלי לעמו ולחבורתו (אלמוג, 1998: 102). גבר זה חי בתוך חבורה של גברים הדומים לו, נטול הבעה רגשית והטרוסקסואל. חשוב לציין שגבריות זו, חזקה, בריאה והטרוסקסואלית, שימשה למיגור הסטריאוטיפ הגלותי של היהודי ה"נשי" (יוסף, 2010: 9). גבר זה "רצה להרים את כבוד עמו שהוחזק בעיני הגויים לרפה ידיים, מוג לב, פחדן ומנצל" (אלמוג, 1998: 90). ה"רקע" שבדרך כלל ליווה דמות זו שימש כאמצעי להגדירה, באמצעות דמויות אשר היוו מעין "נגטיב" זהותי שעזר לאפיין אותו: ניצולי שואה לבושים בגדים כהים ועיניים מבוהלות, ערבים בעלי מאפיינים של פראיות נטולת ציוויליזציה ועוד. ייצוגים אלה של ה"אחרים" הגדירו, כאמור, את הגבריות היהודית-ציונית על דרך השלילה. הגבריות האחרת, המייצגת אלמנטים תרבותיים עימן מתמודדת הציונות ודרכן היא מבדלת את עצמה, את אתוס ה"גלות", התאפיינו בייצוגים של אנטי גיבור חלש, בעל גבריות "נשית" במאפייניה ובעלת זהות מינית לא ברורה, גבריות מבולבלת ונבוכה, אינטלקטואלית עם יסודות תלמודיים שטייטעליים, אמנית עם אלמנטים אירופיים, עצלה ולא יצרנית, חלשת גוף, תימהונית מעט ובודדה. 

ביבליוגרפיה לדוגמא...

גלסנר, א. (2003). מעוות שלא יוכל לתקון, ארץ אחרת, 17, 23-26.

זלצר-ניב, א. (2008). כשהצבר נפרד מהקוצים. עבודה לצורך קבלת תואר מוסמך. אוניברסיטת בן גוריון: באר שבע.

טלמון, מ. (2001). בלוז לצבר האבוד - חברות ונוסטלגיה בקולנוע הישראלי. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

Katz, E., Haas, H. and Gurevitch, M. (1997). 20 years of television in Israel: are there long-run effects on values, social connectedness, and cultural practices?. Journal of Communication, 47: 3–20.

Loshitzky, Y. (2001). Identity Politics On Israeli Screen. University of texas pres.