‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי עוולת גרם הפרת חוזה?

תוכן עניינים

מבוא. 3

העוולה דרך מטרות דיני הנזיקין 3

תזכיר הקודקס. 5

העוולות כרשימה סגורה. 6

התפתחותה ההסטורית של העוולה. 9

משפט משווה. 10

פעולה שאינה מכוונת ישירות לטובת המתערב. 15

א. פעולה לטובת אדם אחר. 15

ב. פעולה לטובת אינטרס ציבורי 22

ג. הזכות לתת עצה להפר חוזה. 25

הגנה על אינטרס אישי קיים של הנתבע. 28

אינטרס עתידי 31

הפרה יעילה. 36

סיכום.. 40

ביבליוגרפיה. 41

תהליך ההתחדשות והשינוי, המיטמורפוזה, שדיני הנזיקין עוברים כיום בארץ ובעולם. השופט ברק התייחס לתופעה זו כאל משבר העובר על דיני הנזיקין הקלסיים והמתבטא בהתכווצותם של אלה ובהתרחבות מקבילה של הסדרי אחריות חמורה, אחריות מוחלטת וביטוח - הסדרים "חיצוניים" לפקודת הנזיקין. לדעתי, ניתן להציג התפתחות זו מזווית-ראייה שונה - לא כמשבר וכהתכווצות דיני הנזיקין, אלא כתהליך שבו מתאימים עצמם דיני הנזיקין הקלסיים למציאות הכלכלית והחברתית המשתנה והופכים להיות ל"דיני-נזיקין מודרניים". בתהליך זה של טרנספורמציה לא משתנות מטרות דיני הנזיקין - פיצוי, הרתעה ועשיית צדק היו ונותרו המטרות. מה שמשתנה הוא היכולת והדרכים להשגת מטרות אלה. הכוח המניע שמאחורי תהליך השינוי הוא ללא ספק הופעת ביטוח האחריות כתופעה כלכלית וחברתית. באמצעות ביטוח זה מזיקים מפזרים את נטל הפיצוי על כלל ציבור המזיקים המבוטח באותה קבוצת-ביטוח. יתירה מזאת: כאשר בין מזיקים לבין ניזוקים פוטנציאליים קיימים קשרי-מסחר, כמו בין יצרן לצרכן או בין נותן שירות למקבל שירות, המזיקים יכולים, באמצעות מנגנון המחירים, לפזר את נטל הפיצוי גם על ציבור הניזוקים - על צרכני המוצרים והשירותים. פיזור זה של נטל הפיצוי באמצעות מנגנוני הביטוח והמחירים שומט למעשה את הבסיס מתחת לדיני הנזיקין הקלסיים על-ידי הפיכת רעיון "האשמה החברתית" לקליפה ריקה מתוכן. הטלת אחריות אינה מרתיעה עוד כראוי את המזיק הפוטנציאלי מפני התנהגות בת-אשמה, שכן את מחיר אשמתו משלמים אחרים. הטלת אחריות לא תביא לכן בהכרח לתוצאה צודקת, שכן הנושא בנטל אינו ה"אשם" אלא גם, ובעיקר, צדדים שלישיים תמימים, לרבות הניזוקים. מאידך גיסא, פתחה תופעת הביטוח אופקים חדשים בתחום הפיצוי. דיני הנזיקין הקלסיים הגבילו את הפיצוי למקרים של מזיק אשם כדי לא לגרום עוול למזיק תמים. כאשר פעולת מנגנוני-הפיזור מפזרת את הנזק בין רבים, אין עוד מניעה מלהטיל אחריות על מזיק תמים, ובכך להגביל במידה ניכרת את היקף הפיצוי שהניזוק זוכה לו. אחריות חמורה ומוחלטת, שנחשבה בשעתו כבלתי-צודקת, הפכו לאטרקטיביות על רקע תופעת הביטוח. כך קרה, שבתחומים שבהם איבדו דיני הנזיקין הקלסיים את יכולתם להשיג מידה ראויה של הרתעה, צדק ופיצוי באמצעות הכוונת התנהגותו של הפרט ברמה האינדיבידואלית, התגבשו ופותחו דיני הנזיקין המודרניים המבקשים להשיג את אותן מטרות ברמה הקיבוצית על-ידי שימוש במנגנוני-הביטוח וטיפוחם. כל עוד הביטוח משמש אמצעי בידי האחריות הנזיקית להשגת הרתעה וחלוקה הוגנת של נטל הנזק בין גורמיו, מצויים אנו עדיין בתחום דיני הנזיקין.

סטנדרטיזציה חלקית של הפיצוי באמצעות תקרות לפיצוי ומפתחות מיכניים לחישובו לא מוציאה הסדרים אלה מתחום דיני הנזיקין. כאשר מטרות, ההרתעה והחלוקה ההוגנת נזנחות לטובת הדומיננטיות של שיקול הפיצוי - וכך הם פני הדברים בביטוח הסוציאלי, למשל - נחצה קו-הגבול של דיני הנזיקין. קו-גבול זה אינו ברור, כפי שמעידה שאלת סיווגו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, אך ברור כי בין דיני הנזיקין הקלסיים לבין קו-גבול זה קיים תחום רחב של הסדרי אחריות בנזיקין. זהו מרחב המחיה של דיני הנזיקין המודרניים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ע"א  גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל(1) 141, 147,

ד"נ נגר נ' מפעלי קרמיקה ישראליים בע"מ (לא פורסם),

ע"א  ארנס נ' "בית-אל זכרון יעקב", פ"ד לח (2) 645.

ע"א  באורנפרוינד נ' דרזנר, פ"ע ו 228, 238  

Lumley v. Gye 2 E. & B. 216

Bowen v. Hall, 6 Q. B. Div. 333

Temperton v. Russell, 1 QB 715

Brimelow v. Casson  1 ch. 302

Knopp v. Penfield 143 misc. 132; 256 n.y.s. 41