‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי מנורת שבעת הקנים וגם פסל חנוכיה?

תוכן עניינים

יודאיקה

פיסול

"המנורה"

החנוכיה

פסלו של האמן בנו אלקן

חנוכיה העשויה פליז יצוק מן המאה ה-19

מוטיבים וסמלים באמנות היהודית

סיכום

ביבל'

היצירה "המנורה" (הידועה גם כ-"מנורת הכנסת"), פסלו של האמן בנו אלקן. היצירה החלה להיבנות בתחילת שנות החמישים של המאה ה-20, הושלמה והיא עשויה ברונזה. גובהה כחמישה מטרים, ורוחבה – כארבעה מטרים. היא מוצבת בגן הורדים, מול שער הכנסת, בירושלים, ישראל.

ניתן לזהות כי היצירה מורכבת מכמה אלמנטים מרכזיים: "בסיס" ("ירך"), המורכב משלוש 'מדרגות' או 'משטחים', כאשר המשטח התחתון הוא הרחב ביותר, האמצעי קטן ממנו במעט, והמדרגה העליונה היא הקטנה ביותר. כל ה-'מדרגות' הן בצורה של ריבוע, ומסודרות מהגדולה (הנמוכה ביותר) - לקטנה (העליונה ביותר).

מהבסיס יוצא כלפי מעלה "עמוד" המנורה והקנה המרכזי האנכי, ההולך וצר כלפי מעלה.

מהקנה המרכזי מתעקלים שאר קני המנורה (שישה במספר – שלושה לימינו ושלושה לשמאלו). כשמתבוננים כלפי מעלה, מסתיים כל קנה בריבוע (הקטן בקוטרו מהריבועים המהווים את הבסיס), המהווה כביכול מקום להצבת נרות. 

שבעת קניה של הברונזה מכוסים ב-29 תבליטים (בקנה המרכזי 4 תבליטים, ובשישה הקנים הנוספים 25 תבליטים). בין כל תבליט ותבליט ישנה הפרדה (ישנו מעין "תא" לכל תבליט). התבליטים מתארים מאורעות ודמויות מתוך המסורת וההיסטוריה היהודית, ונשקפים בהם היצירה הרוחנית של העם היהודי, דמויותיו המרכזיות רבות ההשפעה, והאירועים הרי הגורל שפקדוהו במרוצת הדורות (אופז). 

חנוכיה העשויה פליז יצוק מן המאה ה-19. שם האמן אינו ידוע, אך ידוע כי היא נוצרה בעיירה צפרו שבמרוקו, ע"י אמן מקומי. מידותיה: גובה 23 ס"מ, רוחב 26 ס"מ. כיום היא מוצגת במוזיאון ישראל, ירושלים, תרומת האספן זיידע שולמן.

 היצירה מורכבת ממספר אלמנטים. זוהי חנוכיה המורכבת משמונה בזיכים הנמצאים בתחתיתה, דופן אחורית מקושטת שעליה נמצא גם השמש, ושתי דפנות צדדיות.

הדופן האחורית מורכבת משלושה אלמנטים מרכזיים מחוברים בינהם, הזהים לדפנות הצדדיות. בתחתיתו של כל אחד מאותם אלמנטים ישנם שני 'סהרונים' קטנים הפונים כלפי מטה, ומעליהם 'חלון', המזכיר מעט בצורתו תרמיל של רובה. מעל ל-'חלון' ישנו 'פרח', המורכב מעיגול אמצעי ושישה 'עלים' אליפטיים סביבו. גם הפרח וגם החלונות בעצם קדוחים בחנוכיה, וניתן לראות דרכם. מעל האלמנט המרכזי ישנו בזיך בודד (השמש).

הדפנות הצדדיות זהות לאלמנטים המרכזיים המרכיבים את הדופן האחורית, בתוספת של ציפורים קטנות בראשן. הן נמצאות בזוית של תשעים מעלות לדופן האחורית, אחת מכל צד. הציפורים פונות לכיוון של הצופה.

מעל הדופן האחורית ישנו 'משולש', שבמרכזו קדוח פרח דמוי מגן דוד. מסביבו של הפרח קדוחים עשרה 'סהרונים'. משני צדי המשולש מחוברות עוד שתי ציפורים (אחת מכל צד), ובראשו ישנה טבעת (ככל הנראה לצורך תליית היצירה על הקיר).

הטכניקה: החומר ממנו עשויה היצירה הוא כאמור פליז יצוק, שהוא חומר גלם נוח לעבודה ולא יקר יחסית. פליז היאסגסוגת המורכבת מהיסודות נחושת ואבץ. צבעה משתנה מאדום בריכוזי אבץ נמוכים ועד לצהוב בריכוזי אבץ גבוהים.. הפליז היא מתכת קשה וחזקה הרבה יותר מאשר הנחושת הטהורה, אך המוליכות החשמלית שלה נמוכה יותר. בעבר השתמשו בה ליציקה של תותחים, ידיות לדלתות וחפצי נוי כגון אהילים או פמוטים. כיום משתמשים בה בעיקר לחפצי נוי, וכן לכלי נשיפה ממתכת. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

בנז'מין, ח. אורות בהרי האטלס: מנורות חנוכה מאוסף ז’ שולמן במוזיאון ישראל. ירושלים: מוזיאון ישראל.

  דייויס, עלי ועליזה (תשל"ח). אמנות יהודית עממית במהלך הדורות. ירושלים: ראובן.

  ישראלי, י., רפל, י. (עורכים) . לאור המנורה – גלגולו של סמל. ירושלים: מוזיאון ישראל.

  מישורי, א. . שורו, הביטו וראו - אייקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית. תל אביב: עם עובד.