‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי פרס ישראל בעיות משפטיות?

חיבור זה נכתב לאחר עיון בחיבורו של פרופ' דניאל פרידמן2 שעסק בהחלטת בית המשפט העליון בבג"צ מאסלה נ' שר החינוך והתרבות3. באותו עניין ביטל בג"צ את החלטת שר החינוך והתרבות לאשר את המלצת ועדת שופטי פרס ישראל להעניק לעיתונאי מר שמואל שניצר את פרס ישראל בתחום העיתונות, והורה על החזרת הדיון לוועדת הפרס. בדיון החוזר בוועדה נשלל הפרס ממר שניצר. החלטת בג"צ על החזרת הדיון נבעה מכך שהוברר לבית המשפט בשבתו כבג"צ כי בפני ועדת הפרס שדנה בעניינו של מר שניצר ובפני השר לא היה מידע חשוב ורלוונטי בדבר הרשעתו האתית בבית הדין של מועצת העיתונות בגין חיבור שפרסם מר שניצר כנגד בני ה"פלשמורה" ואשר נשא את הכותרת "יבוא של מוות"4. בג"צ ראה בהחלטת ועדת הפרס ושר החינוך החלטה מנהלית, וככזו הרי שעליה להיות מבוססת על תשתית עובדתית מלאה שלא הייתה קיימת בעניינו של מר שניצר, וזאת על אף העיקרון הכללי של אי-התערבות בית המשפט בשיקולי ועדות מקצועיות למתן ציונים ופרסים המעוגן בסעיף 33 לחוק החוזים [חלק כללי].

בקליפת אגוז, מבקר חיבורו של פרופ' פרידמן את החלטת בג"צ בפרשת מאסלה בשתי נקודות עיקריות : הראשונה, חלוקת פרסים הנה עניין בלתי שפיט על פי סעיף 33 לחוק החוזים וזאת אף אם נפלה טעות גלויה או שהייתה התעלמות משיקול רלוונטי במתן הפרס (למעט תרמית או חוסר תום לב) ועל כן היה על בג"צ לפסוק שאין הוא מעוניין להתערב בעניין נשוא העתירה6. השנייה, ניסיונו של בג"צ בפרשת מאסלה להמעיט מהשלכות החלטתו ולדחות את הסברה שגם בעתיד יהיו מי שיתקפו החלטות בדבר הענקת פרסי ישראל לאישים אחרים על סמך תקדים פרשת מאסלה. ניסיונו כאמור של בית המשפט מתבסס על היות דיוני ועדת הפרס חסויים, כך שמבחינה פרקטית יהיה קשה מאוד במקרים עתידיים לדעת אילו נתונים הונחו בפני ועדת הפרס, ואילו נעלמו מעיניה, וזאת בשונה מפרשת מאסלה, שבה הוברר שעובדות חשובות לא היו בפני הוועדה. לדעת פרופ' פרידמן לא ייתכן ואין זה מוצדק כי מחר יינתן פתח לביקורת בג"צ על החלטות ועדת פרס