‏250.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי תיקון עוולות היסטוריות?

עוולות היסטוריות מסוימות אירעו בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל (עת היה מעבר למדינה דמוקרטית): הפיצויים לניצולי השואה, פרשת ילדי תימן, הקרנות הגזזת, והכפר הארמני. תחום הצדק המעברי מתייחס למכלול המנגנונים המשפטיים והחברתיים שבאמצעותם מדינות (או חברות) מתמודדות עם עוולות שבוצעו במסגרת סכסוך אלים או משטר-דיכוי, באופן המתקן את אי-הצדק ובמקביל מקדם שלום ודמוקרטיה. כלומר, התחום מתייחס לתפישה של המונח "צדק" בתקופה של "מעבר" פוליטי אל שלום ודמוקרטיה.

העוול ההיסטורי של הגזזת ארע בשלב המעברי של ישראל. נסיון תיקון העוול היה באמצעות חקיקה וקרן לפיצוי נפגעי החיסונים. הקרן פיצתה במשך 26 שנות קיומה 10 נפגעים בלבד בסכומים של עשרות עד מאות אלפי שקל. הקרן, אמנם הוקמה ב-1990, אך יש שהעדיפו לשמור על איפול בכל הנוגע לקיומה, זאת על אף היותה ממומנת באמצעות כספי ציבור.הטיפול בחולי הגזזת בארץ נחשב בעיני אקטיביסטים מזרחים לדוגמה לעוול שנגרם לעולי שנות החמישים בגלל רשלנות, פטרונות, חוסר אחריות של הרשויות ואף זדון מכוון. סרט דוקומנטרי על הפרשה בשם "ילדי הגזזת" הופק בשנת 2003 על ידי מרכז התקשורת דימונה והבמאים אשר נחמיאס ודוד בלחסן, הסרט זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה[1]. הסרט תוקף בבוטות את הממסד הרפואי של שנות ה50 ומכנה את הפרשה "שואת ילדי הגזזת". הוא גם תוקף את החוק לפיצוי נפגעי גזזת[2] ואת הפוליטיקאים שהיו מעורבים בחקיקה. בלהט הדיון הציבורי ונטען כי פרשת הגזזת בוצעה בכוונת מכוון על מנת לפגוע במזרחים של המדינה בשלב המעברי, כן נטען כי לכל הפחות כמאה אלף ילדים הוקרנו לגזזת.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

[1] אינס אליאס "הפשע כלפי מזרחים שמדינת ישראל עוד לא נתנה עליו את הדין"  

[2] חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד