‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי משפט שלמה כמקרה מבחן לחוכמתו?

תוכן עניינים

מבוא. 

שלמה השופט והמלך במדרשים

עלייתו למלוכה. 

ימי שלטונו 

חכמת שלמה. 

נשות שלמה.

שלמה מלך אתיופיה.

בתרבות ימינו

משפט שלמה.

ניתוח.

המשפט המקראי לאור משפט שלמה

גרסת התובעת מבוססת על שתי השערות.

הנתבעת אינה מציגה גרסה משלה

מדוע חזר שלמה על דברי בעלות הדין

המשפט - התראה למתדיינים מפני שפיטתו של שלמה

המניע של האם המזויפת.

הביקורת על ניהול המשפט

שלמה ידע מי האם האמתית עוד לפני מבחן החרב.

בין אמת שיפוטית לאמת עובדתית

סיכום.

ביבליוגרפיה

האם שלמה התכוון באמת להרוג את הילד? נראה שאין ליחס לשלמה המלך כוונה אמיתית להרוג את הילוד על ידי חצייתו לשניים. לא היה זה אלא אמצעי טקטי כדי לחלץ את הראיה שנדרשה להכרעה בדין, שאם לא כן לא היה הסיפור מעיד על חכמתו של שלמה אלא לכל היותר על מזלו הטוב. ולמרות זאת, יש מחז"ל שהעלו ביקורת קשה על דרכו של שלמה ועל הסיכון שנטל בהכרעתו הראשונית. במדרש רבה קהלת רבה, פרשה י סימן טז- מציין רבי יהודה "אילולא שנתמלאת עליו האם האמיתית- רחמים - כבר נהרג! ועל אותה שעה הוא אומר 'אי לך ארץ שמלכך נער'..."

האם שלמה הסתמך רק על תגובת האימהות? קיימת סברה לפיה שלמה המלך ידע כבר בשלב העדויות, לפי התנהגותן וצורת דיבורן של הנשים, של מי התינוק. למלך נתונה הסמכות המשפטית העליונה והוא יכול היה להכריע גם על סמך תחושתו האינטואיטיבית, אלא ששלמה לא חפץ בהכרעה שתיראה כשרירותית. הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות, כדי לחזק את אמון הציבור במשפטו. לפי סברה זו שלמה ערך את המבחן לאימהות רק כדי להוכיח בראיה חותכת את שכבר היה ידוע לו, באופן שיהיה ברור לכל הנוכחים באולם ואף לכל העם‏‏.‏

מאידך, חז"ל מייחסים את הכרעתו הסופית של שלמה להתגלות שמימית שגיבתה את מסקנותיו "בשלוש מקומות הופיעה רוח הקודש... בבית דינו של שלמה דכתיב ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו כי היא אמו - מנא ידע, דלמא איערומא מיערמא? מנין ידע שאינה מערימה עליו?- - יצאת בת קול ואמרה 'היא אמו'."‏

האם התובעת או הנתבעת הייתה האם האמיתית? רבים מפרשני המקרא ניסו למצוא בגוף הסיפור רמזים לצדקתה של אחת הנשים. כך למשל ניתן להיווכח כי סדר דבריהן של הנשים שונה, הן בשלב העדות והן בסיכומו של שלמה, כאשר האישה הנתבעת שהיא לפי סברה זו האם האמיתית- אומרת "בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת" ואילו התובעת המעלילה על חברתה לשווא- אמרה "בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי" - כל אחת הדגישה תחילה את החשוב לה. מלבד זאת, התובעת מתארת את מות בנה של האשה השנייה והחלפתו על ידה, בפירוט רב מזה שניתן היה לצפות ממי שלדבריה ישנה לתומה וגילתה בבוקר ילד זר במיטתה, ומכך ניתן להסיק שהתובעת מתארת את שקרה לה בעצמה. לעומת זאת ישנם פרשנים מצודת דוד, למשל- הסבורים שדווקא התובעת היא האם האמיתית.

האם שלמה הוכיח מי האם הביולוגית או מי האם הראויה? בהבנה פשוטה של הסיפור נראה ששלמה ביקש להוכיח מי היא אמו האמיתית של התינוק, אולם יש הסבורים ששלמה המלך לא ביקש כלל לבחון מי היא האם הביולוגית דבר שאולי ניתן היה להוכחה בדרכים ישירות יותר-, אלא מי היא האם הראויה, מי היא זו שתחוס על הילד ותקריב הכל למענו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

משה גרסיאל, "שתי אימהות זונות וילד חי אחד – שלוש חידות בסיפור משפט שלמה", בית מקרא קעח . עמ' 32 – 53.

אליה וגילה ליבוביץ, "משפט שלמה", בית מקרא קכ"ב ), עמ' 242 - 244.

גלעד ששון, "אי לך ארץ שמלכך נער – השגות חז"ל על משפט שלמה", בית מקרא קע"ט (מדרשים '), עמ' 191 - 210.

ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, דוד ושלמה – בין מציאות היסטורית למיתוס, הוצאת אוניברסיטת תל אביב.

גלעד ששון, '"משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו" – לבטיהם של התנאים והאמוראים ביחס לספריו של שלמה המלך', חוכמת חיים ושירת חיים, אריאל תשס"ט, עמ' 205–216.

Stephanie E. Keer and Richard W. Naimark, "Arbitrators Do Not "Split-the-Baby" the Bar Association Alternative Dispute Resolution Committee