‏0.00 ₪

מחברת בחינה דיני חוזים 

ישנם 3 תנאי סף טרם הכניסה לחוזה:

1. כשרות משפטית

2.כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים.

3.שאלת השפיטות- באילו מקרים ביהמ"ש יתערב (ובאילו לא).

בהתקיים שלושת תנאי סף אלו, הרי יש כניסה לדיני החוזים (חוק החוזים, חלק כללי).

פרק א' לחוק החוזים

בודק האם נכרת חוזה. ס' 1-11 קובעים את הדרך בה נכרת חוזה. נקודת האל חזור היא נקודת מפגש הרצונות של הצדדים- הצעה וקיבול.

הצעה- תקפה אם מכילה 3 רכיבים: פניה, גמירת דעת ומסוימות.

קיבול- תקף אם מכיל 2 רכיבים: גמירת דעת והודעה מטעמו של הניצע שמעידה על גמירת דעת.

בהתקיים שני אלו על רכיביהם, נכרת חוזה.

פרק ב' לחוק החוזים- כללי

ס' 13-21 עוסקים בפגמים בכריתה. מדובר ברשימת עילות סגורה, המאפשרת בתנאים מסוימים לבטל את החוזה שנכרת.

פרק ג' לחוק החוזים – עוסק בתוכן החוזה ובפרשנות.

אם החוזה הופר אזי הצד הנפגע יהיה זכאי לתרופות.

חובת תום הלב מכוח ס' 12  חולשת על כל התהליך החוזי. חל מרגע שנפגשו הצדדים ועד כריתת החוזה.

לעומת זאת, ס' 39 חל מרגע כריתת החוזה ועד סיומם המלא של היחסים החוזיים.

תפקיד המערכת המשפטית הוא ניתוח זכויות הצדדים בצורה מוסדרת. דיני החוזים מבוססים על רצון ולא על כפיה ועיקרון החשוב כאן הוא חופש החוזים.

דיני חוזים מבוססים על הסכמה, בכפוף ל- 3 הערות:

1. ההסכמה היא רק על דברים שנאמרו במו"מ במפורש ובגלוי. דברים שנאמרים בלב אינם דברים. אם לא נאמר דבר בחוזה , אינו חלק מהחוזה, אבל עדיין ביהמ"ש יכול לומר שכן היה רצון של צד אחד.

2. ע"פ השופט חשין בפס"ד מאיה נ' פרנפורד- כולנו חיים באטמוספירה תמידית של לחצים (כלכליים, נפשיים, חברתיים) וחלק גדול מהבחירות שאנו מבצעים אנו לא לחלוטין שלמים איתן כי לפעמים אנחנו ניתנים לאילוץ. זו מנת חלקנו בעולם הזה וב- 99% מהמקרים לא אבטל חוזה מטעם שצד היה נתון בלחצים.

3. דיני החוזים הינם כלי להסדרת העתיד.- לכן בחוזה יש גילום של סיכוי ותמורתו של סיכון. בחוזה הצדדים מקצים ביניהם סיכונים. אם לקחתי על עצמי סיכון אך הוא קרה בדרך שאינה נוחה לי , אני לא יכול לבטל את החוזה....