‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי אי ידיעת הדין?

תוכן עניינים

א. מבוא. ב. טעות בדין וטעות בעובדה. 1. ההבחנה שבין טיבן וטבען של הטעויות בדין ובין טיבן וטבען של הטעויות בעובדה. 2. ההבדל לדין בין הטעויות המתבקש מההבחנה בטיבן וטבען של השתיים. 3. הכלל הוא: טעות בכל דין אינה מתרצת. ג. טעות בדין ומחשבה פלילית. 1. טעות בדין כשהיא לעצמה אינה שוללת את קיומה של מחשבה פלילית. 2. המקרים שבהם טעות בדין שוללת את קיומה של המחשבה הפלילית. ד. טעות בדין והסתמכות על עצה מוסמכת. 1. השיקולים המרכזיים הרלוונטיים לקיומה של "הגנת ההסתמכות על עצה מוסמכת". 2. התנאים הדרושים לקיומה של "הגנת ההסתמכות על עצה מוסמכת". 3. "רשות מוסמכת" - מהי ? ה. הגישה המוצעת.

סעיף 12 לחוק העונשין, (להלן החוק או חוק העונשין), המסדיר בחקיקה הפלילית הישראלית את סוגיית אי ידיעת הדין, קובע תחולה רחבה לכלל שטעות בדין אינה מתרצת : 2אי ידיעת הדין אינה פוטרת מאחריות פלילית אלא אם נאמר במפורש שידיעת הדין היא אחד מיסודות העברה3.

אף שיש נימוקים כבדי משקל התומכים בהמשך קיומו של הכלל- והם יפורטו בהמשך - הרי החלה רחבה של הכלל, כפי שקובע סעיף 12 לחוק העונשין, יש שהיא גורמת עשיית אי צדק כלפי נאשמים. כך, למשל, אין זה צודק להרשיע נאשם ולהענישו אם עשה כל מעשה סביר כדי לברר את הדין, ואילו ידע שמעשהו אסור, היה נמנע מלעשותו. הרשעת נאשם במקרה שכזה וענישתו לא רק שאינן צודקות אלא שאין הן משרתות מטרה כלשהי, שהרי הנאשם עשה את כל מה שאפשר לדרוש ממנו : לעשות כל מעשה סביר כדי לברר את הדין. הפסיקה והמלומדים בארץ, וכן בארצות אחרות, צמצמו בשל כך בדרכים שונות את תחולת הכלל הקובע, כי טעות בדין אינה מתרצת.

חיבור זה מטרתו לדון בשאלות הנראות לנו עקרוניות ועומדות ביסוד סוגיית אי ידיעה הדין : בהבחנה שבין טיבה וטבעה של הטעות בדין ובין טיבה וטבעה של הטעות בעובדה ובהשלכה שיש להבחנה זו על ההבדל ביניהן מבחינת הדין ; בהשלכה שיש לטעות בדין על קיומה של המחשבה הפלילית ; וכן בהבחנה שבין טעותו בדין של נאשם שהיא טעות אישית, ובין טעותו בדין של נאשם שנבעה מהסתמכותו על עצה של רשות מוסמכת, ובהשלכה שיש להבחנה זו מבחינת הדין.

לאחר דיון זה ובעקבות המסקנות שנסיק מן הדיון תוצע גישה לסוגיית אי ידיעת הדין. גישה ש תיטיב מן הגישות הקיימות לשמור על האינטרסים של החברה מחד גיסא, ותמנע עשיית אי צדק כלפי הנאשם מאידך גיסא.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ס"ח התשל"ז 864, 226.

פרופ' א' אנקר בספרו "הכרח וצורך בדיני עונשין" (אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ז) 8-4, בין הגנת הכרח להגנת צורך.

 סעיף 12 לחוק העונשין.