‏0.00 ₪

שתי גישות מוכרות במחקר התקשורת. הגישה הביקורתית וגישת השימושים והסיפוקים, מבקרת אותן ומכינה אותנו לדיון ב"מחקרי התרבות". 

הגישה הביקורתית – החוקרים בגישה זו מתמקדים/מחפשים את המסרים האידיאולוגיים שבתוך תכני התקשורת, לעיתים קרובות, דרך ניתוחים סטטיסטיים.

אחד המחקרים שהיא מתייחסת אליהם זה של גרדנר וגרוס – "פרופיל האלימות" (ספרו כמה סצנות של אלימות פיזית יש בתכני הטלוויזיה, ומצאו שבטלוויזיה יש הרבה יותר אלימות מאשר במציאות ומסקנתם הייתה שצפייה ממושכת בטלוויזיה יוצרת תפיסת עולם מסוימת בקרב הנמענים/הצופים.                                                                                                                                             הם סוברים שכל מסר/אידיאולוגיה מכילה אידיאולוגיה סמויה, חד משמעית והם חושבים שיש למסרים השפעה על הטווח הקצר ובמיוחד בטווח הארוך.        

גישת השימושים והסיפוקים – התפיסה היא שהנמען בוחר לעצמו למה להיחשף בהתאם לצרכים שקיימים אצלו (שימושים וסיפוקים – אינטגרטיביים, אספקטיביים, קוגניטיביים, הנאה רגשית/אסטטית). הגישה טוענת שההשפעה של התוכן פחות חשובה ומה שחשוב הוא – הנמען (ברמת הפרט) והשימושים שהוא עושה בתקשורת. (לדג' - החדשות ממלאות את הצרכים האינטגרטיביים שלנו ואופרת סבון צורך לברוח מהמציאות.)

הביקורת על הגישות הללו (עפ"י ) :                                                               

1) שתיהן לוקות בהתייחסות חד ממדית למושאי המחקר. לטענתה, הרבה פעמים ניתן לראות  שלאנשים יש אפשרויות שונות לפרש את הטקסט ולמלא צרכים שלא נצפו ע"י היוצרים. 

2) שיטות המחקר של 2 הגישות הן בעייתיות מכיוון שהם פועלות דרך ניסוח השערות המחקר שמצמצמות את הפרשנות של הממצאים ושבד"כ תואמות את השקפת עולמם של החוקרים עצמם.

עקרונות מחקר התרבות                                                                                                                                                             

גישת חקר התרבות באה להגדיר את מקומה של התקשורת בחיי היום יום של הצופים/הצרכנים ומדגישה את יחסי הגומלין בין המפיקים, הקהל ותכנים. (ובגלל זה, הגישה הזו מוצאת הרבה מורכבות בתוצרי ובתכני התקשורת).

לסיכום, תמר אומרת שחוקר התרבות אמור לא לכפות את הפרשנות שלו על המתרחש מכיוון שהפרשנות כזו תהיה מוגבלת ובעצם הוא צריך להבין את הפרשנות מנק' מבטם של המשתתפים עצמם.

חקר תרבות, רב תרבותיות ותרבות תקשורת

התקשורת ותוצריה מעצבים את הזהות של האדם בהקשר של מגדר, אתניות, לאומיות, השקפת עולם, מעמד, מיניות. כלומר, התקשורת מלמדת/אומרת לנו במה להאמין, מה להרגיש על עצמנו, על אחרים המצבים שונים. ולכן צריך לסגל לעצמנו, כחוקרים, קריאה עשירה ומורכבת יותר של תוצרי התקשורת.    

קלנר מאזכר בתחילת עבודתו את פעולתה של אסכולת ברמינגהאם ובעיקר את עבודתם של חוקרי נוער ממעמד הפועלים הבריטי, קבוצות נוער שנחשב בשוליים (גלוחי הראש, האדוארדים, הפנקיסטים החוליגנים של מגרשי הכדורגל) תרבות פנאי שהיה בה כדי לקרוא תגר על ההגדרות הדומיננטיות של החברה. החוקרים ניסו להבין מה מבטאת צריכת התרבות שלהם. המחקרים ייראו שצריכת התרבות של אותם בני נוער שנחקרו הייתה כזו שהתנגדה לתרבות הדומיננטית וניהלה משא ומתן עם התרבות הדומיננטית כחלק מהפגנת הזהות הייחודית שלהם. בעקבות כך, ניתן לראות שהגישה היא ביקורתית ורב תרבותית, כזו שמאפשרת לנו לזהות הרבה קולות בתרבות, בתקשורת ובחברה. הגישה מזהה את המסר שבתכנים, גם נותנת מקום לריבוי פרשנויות ובעיקר מעודדת חשיבה ביקורתית כלפי מבנה הכוח שבחברה וכלפי האידיאולוגיה הדומיננטית או הזרם המרכזי.