‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי סעיף 14 לחוק השליחות?

תוכן עניינים

א. כללי

ב. סיום שליחות רגילה לפי סעיף 14 (א)

1. מבוא

2. אופיין של הוראות סעיף 14 (א)

(א) אופיין של העילות הרצוניות לסיום השליחות

(ב) אופיין של העילות מכוח הדין לסיום השליחות

3. מועד סיום השליחות

4. העילות לסיום השליחות

(א)ביטול השליחות

(ב) מוות

(ג) גריעה מכשרות

(ד) פשיטת רגל

(ה) פירוק תאגיד

ג. סיום שליחות מיוחדת לפי סעיף 14 (ב)

1. מבוא

2. התנאים לקיום שליחות לפי סעיף 14 (ב)

(א) כוונה סובייקטיבית להבטחת זכותו של אחר

(ב) הבטחה אובייקטיבית של הזכות

(ג) תלות הזכות בביצוע השליחות

3. תוצאות השליחות הניתנת להגנת זכותן של אחר

4. השפעת הוראות סעיף 14 (ב) על העילות לסיום השליחות

(א) עילות מצד השולח

(ב) עילות מצד השלוח

ד. סיכום

סעיף 14 לחוק השליחות, קובע לאמור:

"(א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח, וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד - בפירוקו.

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות".

כפי שניתן לראות, דן הסעיף בסיום השליחות, אך בעוד שפסקה א' דנה בסיום השליחות באופן כללי, פסקה ב' דנה בהסתייגות לתחולת ההוראות של פסקה א'. ליתר דיוק, פסקה ב' דנה באי-תחולת הוראות פסקה א' כאשר השליחות ניתנה "להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות".

כפי שנתאר ביתר יסודיות להלן, שליחות שניתנה להבטחת זכותו של אחר או של השלוח עצמו מהווה סוג מיוחד של שליחות, השונה ביסודות אחדים מן השליחות הרגילה.

ראשית, השליחות הרגילה באה לשרת את ענינו של השולח ולהרחיב את שדה פעולתו: "כוח-הייצוג הוא פרי רצונו של השולח והוא בא להגשים את האינטרס שלו בלבד. על כן אין הוא יכול להתקיים במקום שרצון השולח בו אינו קיים עוד. זאת ועוד: הדבר עלול לעמוד בניגוד לאינטרס הצבורי שאדם כשר (השולח) יעמיד עצמו לשליטתו של אחר (השלוח) מבלי שהוא יוכל לשנות מצב דברים זה"2.

שנית, בשליחות רגילה חייב שלוח לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו3.

בשליחות הניתנת להבטחת זכותו של אחר או של השלוח עצמו, עקרונות יסוד אלה של השליחות הרגילה משתנים : האינטרס העליון אינו עוד האינטרס של השולח אלא של אותו אדם אחר שלהבטחת זכותו ניתנה השליחות, לנאמנות כלפי השולח מצטרפת נאמנות לאדם אחר זה, ובמקרה של התנגשות אינטרסים בין השולח לבין אותו אחר (המוטב), "גוברת חובת הנאמנות כלפי המוטב על חובת הנאמנות כלפי השולח"4.

לכן, השלוח אינו חייב עוד לפעול בהתאם להוראות השולח העומדות בניגוד לחובת-נאמנות שהוא חייב למוטב.

נראה שדי בהערות כלליות אלו על-מנת להראות שהשליחות הנדונה בפסקה ב' של סעיף 14 שונה במהותה מהשליחות הרגילה ומחייבת דיון נפרד. ספק אם צדק המחוקק כאשר דן בשליחות להבטחת זכותו של אחר דווקא בהקשר לסיום השליחות: שליחות זו נפוצה מאוד בחיי היום-יום, בעיקר בתחום עסקות במקרקעין5, וענין סיום השליחות אינו היחיד המבדיל בין שליחות זו לבין השליחות הרגילה, ובוודאי לא רק הוא ההיבט החשוב שלה.

בחלקו הראשון של חיבורנו זה נדון בסיום השליחות הרגילה. חלקו השני יוקדש לדיון בשליחות הניתנת להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)