‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הבטחת נשואין והפרתה?

תוכן עניינים

הגישה הננקטת כלפי שידוכין איננה אחידה בקרב שיטות המשפט והיא נעה מן ההשקפה השוללת תביעה זו מכל-וכל אל ההשקפה הרואה בשידוכין חוזה מחייב לכל דבר. בתווך אפשר להבחין בגישות ביניים המוכנות, למשל, להעניק סעד לעתים רק על הנזקים הממשיים או במסגרת עוולות ספציפיות של דיני הנזיקין.

במשפט המקומי לא נוכל לשבץ הפרת הבטחת נישואין - פרט לנסיבות מיוחדות - בין ענייני הנזיקין, בהעדר עוולה נזיקית מיוחדת שכזאת המוכרת בחוק. הבטחת נישואין יכולה אפוא למצוא מקלט, אם בכלל, רק בין ענייני החוזים. ואכן, הפסיקה המקומית, עוד מזמן המנדט, הלכה בעקבות המשפט המקובל האנגלי, לפיו הבטחת נישואין יוצרת חוזה בר-תוקף. הפרתו של חוזה זה ללא צידוק גוררת אחריה, לפי הפסיקה, תביעה על מלוא הנזקים שנגרמו לצד האחר, לרבות על הפגיעה ברגשותיו ובכבודו.

יצוין, שגישתו של המשפט המקובל בנושא זה התגבשה הן על רקע של דינים נוצריים קדומים שייחסו קדושה דתית כבר לעצם ההסכמה לנישואין, והן על יסוד ההשקפה שלנישואין נועד גם תפקיד כלכלי, למשל, בשיפור מצבו הכלכלי והחברתי של בן הזוג שבא ממעמד נמוך יותר. בהתחשב בכך אפשר היה להצלות את השאלה האם קליטת הדינים האנגליים, לפי סימן 46 לדבר המלך במועצה, עולה בקנה אחד עם תנאי הארץ ותושביה. מכל מקום, בתי המשפט לא הלכו בדרך זו, וייתכן שהושפעו גם מכך שהדין היהודי מכיר בתביעות על ביטול שילוכין.

בפסק דינו, כותב השופט שרשבסקי, שאינו רואה צורך להיכנס לשאלה אם עניין הפרת הבטחת נישואין הוא עניין של מעמד אישי ועל כן חלים עליו דיני ישראל, או שיש ללכת בו לפי המשפט הכללי. כנגד זאת טוענת פרופ' גביזון  שבמקום שההכרעה בשאלה זו נחוצה לגופה של ההחלטה, אין השופט רשאי לפטור עצמו מלהכריע בה, או שיכול הוא להראות כי בחירת דין אחד מבין השניים לא תשנה את התוצאה.

באופן קונקרטי מכוונת טענתה של פרופ' גביזון כנגד השימוש שעושה השופט שרשבסקי, לצורך קביעת סכום הפיצויים, בכלל הלקוח מן המשפט העברי : "הכל לפי המבייש והמתבייש". לפי פירוש אפשרי אחד, מסתמך השופט על הכלל ה מ ה ו ת י העברי, ואם אמנם כן הוא - כותבת פרופ' גביזון - "שימוש כזה הוא תמוה ביותר לאור השורה הארוכה של פסקי דין בהם נקבע, כי תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין א י נ ה עניין של מעמד אישי". טענתה של פרופ' גביזון היא אפוא, שאם עשה כאן השופט שרשבסקי שימוש בכלל מהותי של המשפט העברי, כי אז היה עליו להכריע מראש שהדין החל כאן הוא אכן הדין העברי, ובכך היה מגיע כמובן לתוצאה תמוהה, כאמור.

ואולם נראה שאין כל מקום לייחס לשופט שרשבסקי כוונה לעשות שימוש בכלל האמור באופן שאינו מתיישב עם הכללים המקובלים במשפט הנוהג במדינה. משמעותו של הכלל "הכל לפי המבייש והמתבייש" במשפט העברי היא פסיקת פיצויים בגין בושת בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. כלל זה זהה אפוא עם העיקרון הרחב המקובל בדיני הנזיקין הכלליים, לפיו יש לשום את הנזק בכל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות. בהיותה ערה לאפשרות ש ז ה פירוש דבריו של השופט שרשבסקי, טוענת פרופ' גביזון ש"אם כך הוא, לא ברור מה מוסיף עיקרון זה לשיקולים לשומת הנזק במקרה שלפנינו". ואולם, השופט שרשבסקי לא עשה בכלל זה שימוש כעיקרון נ ו ס ף במסגרת שיקוליו לשומת הנזק, אלא השתמש בו על מנת ליתן לבוש עברי מקורי לכלל מקובל וידוע בדיני הנזיקין הכלליים.

לינק למצגת אקדמית ספיציפית על הפרת הבטחת נשואין ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)