‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי פרשת גירוש ראשי הערים הפלשתינאים בשטחים?

תוכן עניינים

מבוא. 

גירוש אזרח ממדינתו בזמן שלום. 

גירוש אזרח ממדינתו בזמן מלחמה. 

גירוש אזרח משטח כבוש. 

סיכום. 

ביבליוגרפיה. 

בעבר נתן בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, פסק-דין יסודי בנושא של גירוש מן השטחים המוחזקים. ברוב דעות (של הנשיא לנדוי והשופט י' כהן) קבע בית-המשפט, כי צווי הגירוש, שהוצאו על ידי מפקד איזור יהודה ושומרון נגד ראשי העיריות של חברון וחלחול, מתיישבים הן עם הדין הפנימי הנוהג באיזור זה והן עם המשפט הבינלאומי. לעומתם חיווה מ"מ הנשיא, השופט ח' כהן, את דעתו בפסק מיעוט מפורט, כי צווי הגירוש סותרים כלל יסודי של המשפט הבינלאומי המנהגי, לפיו אסור לגרש אזרח ממדינתו אל מחוץ לתחומה. לדעת השופט ח' כהן כלל זה תופס בימי שלום כמו בזמן מלחמה, בשטח המדינה כמו בשטח כיבוש, ובהיותו חלק מן המשפט הבינלאומי המנהגי הריהו נקלט אוטומטית על ידי הדין הפנימי הישראלי, וניתן להסתמך עליו בפני בג"צ, אשר ממונה על אכיפתו על שלטונות הצבא בשטחים המוחזקים.

השופט ח' כהן כבש לעצמו בסערה מקום של כבוד בכותל מזרח של בית-המשפט העליון. ללא שמץ של ספק הוא ממלא את התפקיד, שאין ערוך לחשיבותו, של "מר זכויות האדם בישראל". יותר מכל שופט אחר בתקופה האחרונה, הוא מגלה רגישות לנושא של שמירת זכויות האדם, קידומן וטיפוחן. הוא עומד בשער בפני כל נסיון לצמצם את המסגרת הקיימת של זכויות האדם בישראל, ובכל עת מצוא הריהו מוכן ומזומן לשאת ברמה את דגל חרויות היסוד של הפרט לעמדות חדשות.

כל מי שחרד לגורלן של זכויות האדם בישראל (ובשנים האחרונות יש מקום, יותר ויותר, לחרדה כזאת) רואה בפעלו של השופט כהן נכס שקשה להפריז בחשיבותו. עם התקרב מועד פרישת מ"מ הנשיא מכס השיפוט, ניתן רק להביע את התקווה כי גם בעתיד יימצאו השופטים אשר יתמידו במסורת רבת ההשראה, שתחילתה בפסקי-הדין המונומנטליים של ההרכבים הראשונים של בית-המשפט העליון סמוך לתקומתה של המדינה, והמשכה בפסיקה של השופט כהן. זהו מעין לפיד המועבר מיד ליד, וטרם ברור למי יימסר כפיקדון בשנים הבאות.

עם כל הכבוד והיקר הבאים לידי ביטוי בדברים אלה, כל פסק-דין, יהיו מניעיו אשר יהיו, ואפילו הוא מיועד לקדם את זכויות האדם, צריך להיבחן בהתאם לאותן אמות-מידה באמצעותן אנו בוחנים פסקי-דין אחרים. לא די בשאלה אם פסק-דין מביא לתוצאה הראויה לשבח מבחינה ערכית, אלא יש לשקול אם הוא נשען על יסודות מוצקים מבחינה משפטית. קל וחומר כאשר פסק-הדין מנתח ומבקש ליישם את המשפט הבינלאומי. יש לזכור, כי בעוד אשר הלכה פסוקה של בית-המשפט העליון היא תמיד "נכונה" לזמנה, במובן זה שהיא מבטאת בצורה מוסמכת ומדויקת את המשפט הישראלי (כל עוד לא בוטלה בחקיקה או בפסיקה מאוחרת יותר), אין בית-המשפט העליון בירושלים מופקד על פיתוח המשפט הבינלאומי. על ערכאה שיפוטית לאומית (אף בישראל) לבטא את הדין הבינלאומי כפי שהיא מוצאת אותו, גם אם דין זה נראה לקוי באשר הוא מפגר אחר השאיפות והמאוויים של שופט זה או אחר.

למרבה הצער, אין פסק-דינו של השופט כהן בעניין גירוש ראשי הערים מיהודה משקף אל נכון את הדין הבינלאומי. פסק-הדין מתמודד עם שלוש שאלות מרכזיות המתייחסות לנושאים דלקמן ; (א) הדין הבינלאומי המנהגי לגבי גירוש אזרח ממדינתו בימי שלום ; (ב) הדין הבינלאומי המנהגי לגבי גירוש אזרח ממדינתו בזמן מלחמה ; (ג) הוראות הסכם ג'נבה הרביעי בדבר גירוש אזרחים משטחים כבושים, ויישומן ביהודה ושומרון. נבדוק עתה שלוש סוגיות אלו, אחת לאחת. ננסה להראות כי עמדת השופט כהן בכל שלושת הנושאים יסודה בטעות מבחינת המשפט המצוי (להבדיל מן המשפט הרצוי), וממילא אין אחיזה בדין הפוזיטיבי למסקנתו הסופית (אף שהיא בוודאי מסקנה אמיצה מנקודת-מבט פוליטית וברוכה מזווית-ראייה של קידום זכויות האדם).

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)