‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הצדקה לביקורת על חוק הגנת הדייר?

 ספק אם ישנם למודי-ביקורת וספוגי קיתונות-זעם, בשדה המשפט, כנסחיהם של אותם חוקים, הידועים כחוקי הגנת הדייר [1]. בתי-משפט, וכותבי חיבורים כאחד, לא חסכו מהם שבט עטם, בהיתקלם, מדי פעם, בקשיי פירוש של הוראות מחוקים אלה, בעת נסיונותיהם להגיע לתוצאות, על-פי שורת הדין ומידת הצדק גם יחד.

ברם, נראה כי לשיא חדש הגיעו הדברים [2], בסוגיית הסעיפים 8ב ו-8ד, אשר הוספו לחוק העיקרי - חוק הגנת הדייר, תשט"ו - [3] - תוך כדי תיקונו בשנת תשכ"ח [4]. סעיפים אלה - כיום: סעיפים 10 ו-12 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), -[5] - נדונו בשנים האחרונות בבית המשפט העליון בחמשה פסקי-דין לפחות [6], אולם ציבור הנוגעים בדבר - בעלי-בתים, דיירים, שופטים ופרקליטים - נותר עדיין ללא קביעה ברורה, לגבי משמעותם של הסעיפים ובדבר המציאות המשפטית שיצרה חקיקתם [7]. חוסר ההחלטיות בדברים שנאמרו על-ידי בתי-המשפט, ואי-הבהירות בשאלת פירושם ובתחומי תחולתם של הסעיפים, אף מצאו להם ביטוי מפורש בפסקי-הדין עצמם [8]. "ערפל" שכזה - בוודאי שלא נתכוונו ליצור מנסחי הוראות החוק הנדונות; אלא שנשתכח, כנראה, מן המבקרים הרבים, כי חקיקה בנושא "הגנת הדייר" הינה פעולה בתחום מיוחד במינו: זהו "שדה מערכה", אשר המאבקים שבו - אין דוגמתם במשפט האזרחי, למעט התדיינויות בין בני-זוג, בעניני המעמד האישי; כל צעד של המחוקק, העלול לפגוע כאן ב"איזון העדין" הקיים, צפוי לגרום לתוצאות ולתגובות חריפות, אף במישור הציבורי (אם נזכור את העימות, רב השנים והמרירות, שבין שני המחנות הניצים - בעלי הבתים והדיירים [9]).

יתכן כי מתן המשקל המתאים למציאות שברקע חקיקת חוקי הגנת הדייר - וחוק-התיקון מתשכ"ח [⁴] בכללם - היה בו, ויש בו, כדי להקהות את עוקצי הביקורת על מעשי המחוקק ועל ניסוחיו [10], ואולי יש בכך גם כדי לתרום להבהרת הדין בסוגיה הנדונה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)