‏270.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי אינוס מתוך רשלנות על סמך אימרת-אגב?

תוכן עניינים

מעשה שהיה כך היה : בע"פ 256/78 אלון חן נ' מדינת ישראל 1 הורשע המערער בעבירה של אינוס וטענתו לפני בית המשפט העליון היתה כי ביצע את המעשה בהנחה, אם כי מוטעית, כי המתלוננת נענתה לו והסכימה לקיים עמו מגע מיני ; ואפילו היתה טעותו כנה בלבד ולא גם סבירה, כך טען המערער, הרי חלות עליו הוראות סעיף 12 לפקודת החוק הפלילי, 1936 (הוא סעיף 17 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977), אשר על-פיו אין על האדם לשאת "באחריות גדולה מזו שהיה נושא בה אילו היה מצב הדברים לאמיתו כפי שהניח". באשר לסבירות הטעות, הוסיף המערער וטען, אין היא תנאי מהותי לגבי עבירות של מחשבה פלילית, אלה אמת מידה ראייתית כדי לבחון את כנותה של הטעות.

בית המשפט העליון דחה את טענת המערער בנימוק שאין בה אמת וכי "אין אלא להסיק מן העובדות כפשוטן, כפי שהן עולות מהתנהגותו ומדבריו של המערער כי הוא לא טעה טעות כלשהי". כלומר, כי הוא פעל מתוך מודעות מלאה להתנגדות

המתלוננת למעשהו. אשר על כן החליט בית המשפט לדחות את הערעור נגד ההרשעה, יחד עם זאת, מוסיף בית המשפט העליון באימרתו הבאה :

"אגב, לו היתה ניצבת בפנינו השאלה מה הדין אם המערער אכן סבר בטעות שנתונה לו הסכמה של המתלוננת וכי אינו פועל נגד רצונה, הרי גם אז לא היינו מסתפקים במסקנה אשר נסבה רק על כנות התרשמותו של המערער, אלא היינו בוחנים את מערכת הנסיבות על פי אמת המידה הנוספת והמצטברת של סבירות ההנחה. התנאי שהותנה על ידי המחוקק לצורך היווצרותה של טעות בעובדה, לפיה על הטעות להיות גם כנה וגם סבירה, אין משמעותו, כגירסתו של הסניגור המלומד, שהסבירות משמשת אך כאמת מידה ראייתית כדי לבחון את כנותה של הטעות ; הכנות והסבירות הם שני יסודות נפרדים, אשר חייבים להתקיים בצוותא זה לצד זה, כדי שיונח היסוד להגנת הטעות בעובדה והסבירות נבחנה על פי אמת מידה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית, כפי שנטען בפנינו". (ההדגשה במקור)

כלומר, אליבא דבית המשפט, הטעות בעובדה כעילה לשלילת פליליות המעשה, מושתתת על האקסיומה כי כנות הטעות וסבירותה הן שני תנאים מצטברים בהכרח להיווצרות העילה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)