‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי תקדימים בית המשפט העליון?

תוכן עניינים

הצעת חוק יסוד החקיקה,  בסעיף 14(ד) שבה נדונה תחולת הלכות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לחוקה. על-פי הוראה זו :

"פסק בית המשפט לחוקה שהחוק או הוראה בו אינם תקפים, תחול קביעתו מיום פסק הדין והלאה, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת, ועל הענין שלפניו ".

קביעה זו, אם תמצא את ביטויה בחוק, יש בה משום השלכה 2 עקרונית על אחת הסוגיות המשפטיות שזכו לפולמוס מתמשך למן תחילת המאה : שאלת ה-Prospective

Precedent of Overruling, כניסוחה 3 בדוקטרינה המשפטית האנגלו-אמריקנית4.

המחלוקת סביב עניין משפטי זה, המתמקד בדרך נפקות ההליך השיפוטי, לא תיראה תמוהה בעינינו אם נבחן ונכיר שהדיון בו טומן בחובו שלושה נושאים שירדו לעולם כרוכים זה בזה, ושכל אחד מהם שנוי במחלוקת : השקפת העולם הדקלראטיבית במשפט, התנגדות לתחולה צופה פני עתיד להלכות שיפוטיות וכוחו החקיקתי של השופט5. את סיבת המחלוקת, דרך הצגתה והפתרונות השונים לה, אפשר להדגים כך :

(1) 6 יצא פסק דיו מאת בית המשפט העליון לעניין פירוש סעיף 220 ל פקודת מס הכנסה: מועד קיום "חובב קבוע וקצוב" לעניין חובת נישום לגילוי פרטים בהצהרת הון (להלן : הלכה א'). פסק דין זה לא נסתר בהלכה תוכפת7.

(2) 8 נדון מקרה אחר בבית המשפט העליון (להלן : הלכה ב'), אשר עובדותיו, הזהות מבחינה מאטריאלית לעובדות הלכה א', אירעו קודם לפסיקת הלכה א'. בהלכה ב' נהפכה הקערה על פיה. אישור לכך נמצא בהודאתו המותנית של בית המשפט העליון בהלכה מאוחרת יותר .

ועתה, טול מקרה תיאורטי שבו יגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אישום נגד פלוני. עובדותיו תהיינה זהות מאטריאלית לנסיבות שבהן דנה הפסיקה בהלכות א' וב'. או אז, עשויה להישאל השאלה החשובה לענייננו : כיצד יהא בית המשפט המחוזי אמור לפסוק : על-פי הלכה א', או על-פי היפוכה בהלכה ב' ?

פתרון להליך השיפוטי שיינקט יהא תלוי אפריורי בבדיקת מועד אירוע המקרה על-פי אחת משלושת החלופות הבאות : (א) המקרה אירע ק ו ד ם לפסיקת הלכה א' ; (ב) המקרה אירע בין פסיקת הלכה א' להלכה ב' ; (ג) המקרה אירע ל א ח ר פסיקת הלכה ב'. מצב העובדות השלישי הוא הקל מכולם : בו אין הנאשם יכול לטעון טענה בדבר פגיעה בזכותו ; הפסיקה לרעתו (הלכה ב') קדמה לביצוע המעשה על-ידו ועל כן צריך היה לראות עצמו מוזהר על-ידה. מתוך כך, מנוע הוא מלטעון כנגד תחולתה לגביו.

לגבי מצב העובדות הראשון מתעורר הקושי האופייני לפעולת השפיטה בכלל 10 : גם מקרה של "הפעם הראשונה" הוא מקרה שבו מוחלות תוצאות ההליך השיפוטי למפרע על מעשים שנינקטו על-פי הדין "הערום", הבלתי מפורש עדיין11. אולם כאן, מתוך שקודם לפעם הראשונה ל א היה פירוש בר סמך מאת ה פ ס י ק ה - ממילא טענת מניעת שינוי, אף אם תתעורר, הדיה רפים יותר ; זאת, משום שאף אם שונה המצב ה מ ש פ ט י כפי שנטה הציבור לפרשו - לא שונה פירושו ה ש י פ ו ט י שניתן באותה סוגיה קודם לכן12. מכאן, כי תחול הלכה ב' כמו במצב העובדות השלישי.

שונה בתכלית הוא מצב העובדות השני : אם תאמר, כי תחול על הנאשם הלכה ב', ההלכה האחרונה בפסיקה, נמצאת חותך דינו למפרע על-פי פירוש חוק העומד בסתירה לזה שהיה בנמצא בעת ביצוע האירוע. כי כך, נמצאת הופך קערת ציפיותיו המשפטיות, שלו ושל אחרים שכילכלו ואולי גם קילקלו מעשיהם על- פיה13.

אם, לעומת זאת, תאמר, כי תחול עליו הלכה א' - תימצא דבק בהלכה שנפסקה שקדמה לביצוע האירוע ואשר היא שהיתה קיימת לגבי הנאשם בעת יצירת העובדות נשוא האירוע וצריך היה לראות עצמו מוזהר על ידה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)