‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי תניות שיבוב/תחלוף בפוליסות לביטוח רכב?

תוכן עניינים

מבוא

זכות תחלוף על פי דין

משפט משווה

ארה"ב, בריטניה, המשפט המקובל

אירופה , משפט הקונטיננט

דיני ביטוח

ענפי הביטוח העיקריים

הסדרת ענף הביטוח בישראל

חברת ביטוח

חברות ביטוח בישראל

התיישנות בדיני ביטוח

הצדקת זכות התחלוף

דין רצוי : זכות התחלוף

1. הסיטואציה

2. הנימוק האידיאולוגי

התחלוף : פיזור נזקים בין חברות הביטוח

התחלוף כעיוות דין

סיכום

ביטוח לאומי

מסקנות

ביבליוגרפיה

תַּחֲלוּף (שִׁיבּוּב או סוברוגציה) (באנגלית: Subrogation) הוא הסדר משפטי במשפט המקובל שבו צד אחד (א') נכנס בנעליו של צד אחר (ב') וזאת כדי ליהנות מזכויות או מתרופות של צד ב' כנגד צד שלישי (ג').

לתחלוף קיימת תוצאה דומה לזו של המחאה, בה צד א' הוא מקבל ההמחאה, צד ב' הוא כותב ההמחאה וצד ג' הוא הבנק (צד ב' מעביר על ידי ההמחאה את זכותו למשוך כסף מהבנק אל צד א'). אולם שלא כמו המחאה, זכות תחלוף עשויה להיווצר גם ללא הסכם בין צד א' לבין צד ב' להעברת זכויותיו של צד ב'.

המקרה השכיח ביותר של תחלוף מתקיים בחוזי ביטוח, בהם חברת הביטוח נכנסת לנעלי המבוטח ותובעת את המזיק לפיצויים במקומו, אולם הסדר משפטי זה ניתן ליישום נרחב יותר.

עבודה זו עוסקת בסיטואציה שבה נפגעה או ניזוקה מכונית מבוטחת ממעשיו או ממחדליו של צד שלישי, בנסיבות שבהן מוטלת חבות על הצד השלישי להיטיב את הנזק. בעל הרכב (הלוא הוא המבוטח) רשאי, כמובן, לתבוע במישרין מן הצד השלישי כי יפצהו על האבדן או הנזק. במקרה זה לא מתעוררת בעיית התחלוף. בעל הרכב רשאי גם לפנות לחברת הביטוח שלו ולתבוע פיצוי על-פי הפוליסה. המציאות מלמדת, שלעתים קרובות, ובעיקר כאשר התביעה היא גדולה ומסובכת, המבוטח יבחר בדרך זו, ולא ינסה למצות את הליכי האכיפה העומדים לרשותו כנגד הצד השלישי. הטעם לדבר הוא, שבסיס החבות של חברת הביטוח כלפי מבוטחיה הוא פשוט יותר מבסיס החבות של הצד השלישי כנגד הניזוק, שכן החבות הראשונה איננה מבוססת על רעיון האשם, והחבות השנייה מבוססת עליו ; כידוע, הוכחת האשם ארוכה ומסובכת, ומבוטח ראציונלי יעדיף לעתים קרובות להימנע מהתדיינות בשאלה זו ולהיפרע על אתר מאת המבטח שלו. מובן גם, שאילו בחר המבוטח בדרך החלופית וביקש להיפרע מאת המזיק, היתה תביעתו עלולה להידחות, בסופו של דבר, בשל אי יכולתו להוכיח את רשלנות הנתבע.

אם בחר המבוטח להיפרע מאת חברת הביטוח מתעוררת שאלת התחלוף. הדין מקנה למבטח, ללא צורך להסתייע בהוראה כלשהי בפוליסה, זכות שיפוי כנגד הצד השלישי על כל סכום שנאלץ לשלם למבוטח כפי חבותו על-פי הפוליסה. דין זה קיים בישראל הן מכוח חקיקה 1 והן מכוח הפסיקה2, וכן הוא קיים באנגליה3, בארצות הברית 4 וברוב מדינות יבשת אירופה5. עם כל זאת, אין זה ברור כי דין זה משקף גם את המשפט הרצוי. בהמשך הדברים אנסה לבסס את המסקנה, כי לפחות במגזר ביטוח הרכב יש טעמים כבדי משקל כנגד קיומה של זכות התחלוף.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אור-חן ד' חוק חוזה הביטוח- דין,הלכה ומעשה, הוצאת אוצר המשפט (2016) 

גבריאלה שלו, אפי צמח "דין פירוש החוזה - על מחלוקת פוסקים והסכמת הצדדים" קריית המשפט י (התשע"ד, 2014)

שחר ולר חוק חוזה הביטוח, כרך א (2005)

World Encyclopedia of Law, with International Legal Research and a Law dictionary [2016]