‏0.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי השימושים האסטרטגיים בעמימות במרחב הקיברנטי?

תוכן עניינים

מבוא

דוגמאות לעמימות אסטרטגית במרחב הפיזי

המרחב הקיברנטי מתאים לעמימות

שימושי העמימות 

סיכום

ביבליוגרפיה 

בסייבר-ספייס, המרחב הקיברנטי, פועלים הקרים (hackers, ובעברית: פצחנים), אשר חוקרים את מערכות המחשוב המורכבות במטרה להבין את אופן פעולתן ולשנותן. יש המבחינים בין ההקרים אשר משתמשים ביכולותיהם לבניית מוצרים, לפיתוח רשת האינטרנט ולמתן עזרה באבטחת המידע לצורך יצירת עולם וירטואלי בטוח יותר ובין הקרקרים (crackers, בעברית: פרצנים) אשר משתמשים ביכולותיהם לשם ביצוע עברות על החוק; הם משתלטים באופן עוין על מחשבים מרחוק דרך הרשת, פורצים מערכות אבטחה של מחשבים וגורמים נזק, לעתים בלתי הפיך. דרכי הפעולה השכיחות ביותר שלהם הן שתילת סוס טרויאני (תכנת מחשב מזיקה המנסה לחדור למחשב בהתחזות לתכנה 'תמימה'), וירוסים ותולעת מחשבים. פעילות הקרקרים מגוונת, והיא נעה בין פריצה למחשבים ביתיים על ידי פורצים חובבים ובין פריצה מקצועית לשם ריגול תעשייתי או ביטחוני.

לרשת האינטרנט יש מאפיינים ייחודיים אשר קוסמים, בין השאר, גם לארגוני הטרור: הגישה הפשוטה, האנונימיות אשר היא מאפשרת, והאופי הגלובלי שלה. מאפיינים אלו מאפשרים לארגוני הטרור זירה נוחה לפעילות ומערימים קשיים על הממשלות בניסיון להילחם נגדם ולאכוף את ההגבלות עליהם. אי לכך מרבית קבוצות הטרור משתמשות באינטרנט לצורכיהן[1].

הדרכים עיקריות שבהן הטרוריסטים משתמשים ברשת האינטרנט:

• לוחמה פסיכולוגית 
• תעמולה אשר מציגה את סדר היום של הארגון 
• גיוס כספים 
• גיוס חברים חדשים לארגון ושמירה על תקשורת עמם 
• איסוף מידע על האויב 
• תיאום פעולות בין פעילי הארגון

אף על פי שפעולות אלו אינן נחשבות למעשה טרור בהתאם לקריטריונים אשר הוזכרו לעיל, הן תורמות לקידום מעשה הטרור – הן מבחינה פסיכולוגית הן מבחינת האמצעים. נוסף על כך, פעולות אלו מוכיחות כי לארגונים הטרוריסטיים יש היכולת להשתמש בטכנולוגיית המידע החדשה לקידום צורכיהם ולמימוש מטרותיהם[2].

המרחב הקיברנטי יכול לשמש לא רק כלי עקיף לצורך תעמולה או לתכנון פעולות טרור במרחב הפיזי, אלא גם כלי נשק ישיר, ואחת מן הדרכים הידועות שארגוני טרור נוקטים היא התקפת אתרים של האויב (cyber-attack) על ידי קרקרים מקצועיים.

לדוגמה, בשנות התשעים המאוחרות, במהלך הסכסוך על קוסובו, קרקרים אשר ביקשו למחות על מדיניות ההפצצה של נאט"ו הציפו את מחשבי הארגון בהתקפות של מניעת שירות (DOS – Denial of Serice) ושלחו וירוסים קטלניים לארגונים ציבוריים ולאוניברסיטות אשר תמכו בפעילות נאט"ו. גם במסגרת העימות הישראלי–פלסטיני הייתה התקפה, ובאוקטובר 2000 קבוצת בני נוער ישראלים הפילה את האתרים של ארגוני החזבאללה והחמאס. בתגובה קרקרים פלסטינים פרצו לאתרים של הממשל הישראלי, בהם אתר הכנסת, משרד הביטחון, משרד החוץ ובנק ישראל והחדירו לתוכם וירוסים. אמנם זהו שימוש בכלי נשק במסגרת הסייבר-ספייס, אולם אין זו פעילות טרור, שכן אין היא תואמת את הגדרת הטרור על פי המשפט הבין-לאומי: היא אינה זורעת פחד באוכלוסייה במטרה להוביל לשינוי במדיניות הממשל. עובדה זו מעלה את השאלה אם הגדרת הטרור מקיפה דייה.