‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי תופעת החזרה בתשובה?

תוכן עניינים

מבוא.

היקף התופעה בישראל. 

חיי החוזרים בתשובה.

הסביבה החילונית

השתלבות בחברה הדתית/חרדית

"תנועת התשובה".

שנות ה-70 וה-80

מאמצע שנות ה-90 ועד ימינו 

התארגנויות של בעלי תשובה. 

קהילת "שדה צופים". 

בעלי תשובה נודעים.

חזרה בתשובה בתרבות החילונית.

בעולם.

עדות אישית

הנחה בסיסית

החזרה בתשובה כלידה מחודשת

כל אדם – עולם מלא בפני עצמו

היחיד התלוי ב'יחד'

אמפתיה

סיכום

ביבליוגרפיה

ביהדות, חזרה בתשובה היא תהליך שבו יהודי משנה את דרכיו ומעמיק את אמונתו הדתית. הכוונה במילה "תשובה" בהקשר זה אינה מענה, אלא שיבה. הביטוי "חזרה בתשובה" נגזר מביטוי רחב יותר המופיע בתפילת שמונה עשרה: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". ביהדות נקבעו ימים מיוחדים לתשובה, מתוך תפיסה שהכול אמורים לחזור בתשובה מעת לעת, כי לכל אחד ואחד יש דברים שהוא אמור לתקן ולשפר. בספרות ההלכתית מקובל בהקשר זה גם הביטוי לעשות תשובה.

בעידן המודרני, המשמעות הנפוצה ביותר של המונח היא המעבר מאורח חיים חילוני לאורח חיים דתי. לפי התפיסה הדתית, אדם חילוני שמשנה את אורח חייו ונהייה דתי, הרי הוא שב למקורותיו או למצבו הטבעי. בתחילה היה שמור הכינוי "חוזר בתשובה" למי ששינו את אורחות חייהם מהקצה החילוני לקצה הדתי. כיום, משמעות המושג התרחבה ומכילה גם את מי שעברו ממצב של הקפדה מוגבלת על מצוות הדת למצב של הקפדה מוגברת, תהליך שנקרא בעבר "עשיית תשובה". חלק גדול מהתומכים בחזרה בתשובה מרבים לכנות מעבר זה בשם התחזקות והעוברים אותו מכנים עצמם מתחזקים. תהליך החזרה בתשובה הפוך מזה של יציאה בשאלה, שבו אדם יהודי דתי נעשה חילוני. אלה שעברו את תהליך החזרה בתשובה נקראים בציבור הדתי בעלי תשובה.

יסודות התשובה מצויים כבר במקרא ובנביאים, פעמים רבות: "ושבת עד ה' אלוהיך"‏, "שובה ישראל עד ה' אלוהיך"‏ ובעוד פסוקים רבים. ממקורות אלו עולה, כי התשובה באה כתיקון לחטא שגרם לריחוק מהאל, ומטרתה היא להשיב ולקרב את האדם אל בוראו ולגרום לו לחזור לדרך הטובה. יש הטוענים כי בתשובה האדם שב למקורו ולעצמיותו, כיוון ש"האלוהים עשה את האדם ישר" ובצלמו, והאדם החוטא, הריהו מתרחק מעצמו.

אנסה לברר את נקודת הערבות או ההתערבות של מורים ורבנים שפגשתי בתהליך התשובה שאני עוברת. נקודת המוצא שלי היא שהאדם הוא המבקש את הוראת הדרך ואיני מדברת על מצב של חוסר בחירה ראשוני או מה שנקרא 'שטיפת מוח'. זה נכתב הן מנקודת מבטי האישית והן מנקודת מבטי המקצועית הפסיכותרפית, ולא מתוך נקודת מבט תלמודית.

בחיבור אתמקד בתהליכים נפשיים ובצרכים פסיכולוגיים העשויים להופיע אצל חוזרים בתשובה, וביחסם של רבנים המנחים אותם אשר נכונים לעשות את עבודתם אך חסר להם ידע או הדרכה מספקת. שאלתי היא: היכן עובר הגבול בין ביטוי ראוי של ערבות הדדית לבין התערבות מזיקה בחייו של החוזר בתשובה? מטרת החיבור היא לקבל תמונה על הרגישות והחשיבות של העמידה על הגבול בין ערבות להתערבות אצל אנשים שונים החוזרים בתשובה (ולא רק כאלה החוזרים בתשובה דרך קשר עם דמות רבנית), וכן אציע את האמפתיה ככלי עיקרי שבאמצעותו ניתן לשמור כמה שיותר על הגבול הזה.

במסגרת החיבור ברצוני להעלות על סדר היום את השאלות הבאות: עד כמה הסביבה הדתית של האדם החוזר בתשובה מתערבת בדיאלוג האישי שלו עם הקב"ה בתואנה של ערבות הדדית? האם נגרמים מכך נזקים? אם כן, כיצד אפשר למזער נזקים אלו? על מי מוטלת האחריות לכך? אלו שאלות שאתייחס אליהן וברצוני לעורר אותן לדיון ולכתיבת המשך (יבורכו האחרים שיוסיפו) לחיבור זה. שאלות אלו עלו אצלי תוך כדי תהליך אישי ושיחות עם אחרים ומתוך הצורך העולה מן השטח להדרכה מדויקת.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

שגיא א', שוורץ ד'. התמימות השנייה - עולמו הרוחני של אליעזר שביד, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן,(2018)

מאיר בוזגלו, המסורתי, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 603-592, הוצאת כרמל, 2017.

שלומי דורון, המהלכים בין העולמות: "חזרה בתשובה" ו"חזרה בשאלה" בחברה הישראלית, בני ברק: הקיבוץ המאוחד.

אסף צבר, הרטוריקה של המחזירים בתשובה, עבודה לשם קבלת התואר מוסמך, אוניברסיטת בראילן, רמת גן.