‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי ילדים דחויים חברתית והתמודדות ההורים?

להיות הורה לילד דחוי חברתית היא לא דבר קל, וחוויה בעלת רגשות רבים: כאב, אשמה, פחד, חמלה, בושה, חוסר אונים ועוד. ההורה רואה את בנו יושב בבית ללא חברים, הטלפון אינו מצלצל ואיש אינו מזמין אותו לצאת להסתובב או להיפגש במרכז. במשך היום, הילד שוהה שעות בחדרו, אל מול המחשב. בבקרים, כאשר הילד הולך לבית הספר ההורה חרד מאוד לגורלו, שכן הוא יודע כי בנו סובל, במקרה ה"טוב", מהתעלמות של שאר הילדים – ובמקרים הקשים יותר מעלבונות, לעג, אלימות פיזית ולעתים אף מנידוי מחברת הילדים. הוא רואה את בנו בעיני רוחו מסתובב לבד בהפסקות. ההורה חש חסר אונים באשר ליכולתו לסייע לבנו להשתלב בחברה. הוא שואל את עצמו מה לעשות: האם להתערב בחיי ילדו ולתווך בינו לבין שאר הילדים? האם לדבר עם הורי הילדים האחרים? האם להצביע על הטעויות שבנו עושה וללמדו כיצד עליו להתנהג כדי להיות חלק מן החברה? האם לפנות אל מחנכת הכיתה ולברר אם ביכולתה לסייע לילד? האם להתלונן על בית הספר והמנהלת העומדת בראשו שאינם מטפלים בצורה נאותה בקשייו החברתיים של בנו? או שאולי עדיף בכלל לפנות לטיפול עם פסיכולוג ילדים?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אברהם, י' . לפתוח את שער הזכוכית. גרסה אלקטרונית. אתר פסיכולוגיה עברית.

הוכשטיין, נ', ג'וסלסון ר' וכהן, א. לקראת פרידה מתוך מעורבות: סיפורי היפרדות סבוכים בקולם של הורים למתבגרים. מתוך: חוויית ההורות – יחסים, התמודדויות והתפתחות. כהן, א' (עורכת). בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית בירושלים. קריית ביאליק: אח.