‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי בדיני ני"ע פרט מטעה בתשקיף ? 

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר

הסתמכות על פרט מטעה בתשקיף

גילוי כהגנה על משקיעים תמימים

עידוד מידע אמיתי בבורסה

פסיקה

החברה יכול לתבוע בגין פרט מטעה

הסדרת סמכויות האכיפה של רשות ניירות-ערך

ועדת "בכר"

סיכום ודעה אישית.

ביבליוגרפיה

המאפיינים המיוחדים של השקעה בניירות-ערך עשויים לגרום לכך כי גם במקום שבו תהיה זהות בכללים המשפטיים, בפועל, "צרכנים" של ניירות-ערך אשר פורסם לגביהם פרט מטעה יהיו בעמדה עדיפה לעומת צרכנים של מוצרים אחרים. דוגמא בולטת לכך הינה ההלכה העולה מפרשת רייכרט שלפיה על-מנת לבסס תביעה שעניינה מצג-שווא בניירות-ערך על עילה נזיקית, הדורשת הסתמכות, די להראות הסתמכות עקיפה. על-אף שמרבית המשקיעים בניירות-ערך אינם קוראים את מסמכי הגילוי של החברות בעצמם, אין הם מקבלים החלטות השקעה בעלמא. להחלטת ההשקעה קודם, בדרך כלל, הליך של קבלת מידע, היכול להגיע ממגוון המקורות הקיימים בשוק ההון (ניתוחי אנליסטים, התייחסות בעיתונות היומית וכו'), או אף קיום התייעצות (עם חברים, יועצי השקעות וכו').

בעבודה אנתח את ההתפתחויות אשר חלו בשנים האחרונות בדיני ניירות-ערך ומראה כי התפתחויות אלה מצביעות על שתי מגמות עיקריות[1] :
א) מגמה מסורתית - מגמה מוכרת של חיזוק גובר והולך של ההגנה הניתנת למשקיעים. חיזוק ההגנה נעשה הן על-ידי הרחבת החובה הפוזיטיבית לגלות, הן על-ידי הרחבת האחריות לגילוי והן באמצעות הסדרת סמכויות האכיפה של רשות ניירות-ערך. במסגרת החיבור נראה, כי הגם שהאמצעים הננקטים נועדו בראש ובראשונה להגן על המשקיעים, יש בהם גם תרומה למנפיקים. כמו כן, נציע חידוש בדרכי ההגנה על המשקיעים בצד הדרכים הקלאסיות של הגנה על המשקיעים באמצעות הכבדת הדרישות המוטלות על המנפיקים והגברת הפיקוח עליהם, נמליץ להגן על הציבור בדרך של לימוד המשקיעים לדאוג לעצמם.
ב) מגמה חדשנית - המגמה האחרת הינה מגמה חדשה של הליכי דה-רגולציה - חוק ניירות-ערך (תיקון מס' 20), אשר במסגרתו נקבעו פטורים רבים מפרסום תשקיף בעת הצעת ניירות-ערך, חוק ניירות-ערך (תיקון מס' 21)אשר הקל במידה ניכרת על חברות ישראליות אשר ניירות-הערך שלהן נסחרים בבורסות בארה"ב בעת רישום ניירות-הערך שלהן למסחר בישראל וועדת בכר אשר נקראה להמליץ על צמצום היקף הגילוי הנדרש בתשקיפים שעל-פיהם מוצעים ניירות-ערך מסחריים ואגרות-חוב בלבד. הליכי הדה-רגולציה מתקיימים על אף שיש בהם משום פגיעה במשקיעים שהמחוקק כה חרד לגורלם. שוק ההון הנו נדבך מרכזי של הכלכלה המודרנית. לעתים, צצים ועולים יעדים משקיים חשובים, כגון הצורך ביצירת הון, אשר על מנת להשיגם, אין מנוס מלהקל על תאגידים המציעים את ניירות-הערך שלהם לציבור, אף אם הדבר כרוך בפגיעה בהגנה המוענקת למשקיעים. ככלות הכל, נכון כי שוק הון אינו יכול להתקיים ללא משקיעים, אך בה במידה אין הוא יכול להתקיים ללא המנפיקים. הכבדה יתרה של הנטל על המנפיקים עלולה להביא למצב שבו לא המשקיעים, כי אם התאגידים הנסחרים, הם שיבחרו להדיר את רגליהם משוק ההון הישראלי. ברור, כי התוצאה בכל אחת מהסיטואציות הינה פגיעה בשוק ההון והיא בלתי רצויה בשני המקרים. ההבנה, כי ישנן סיטואציות שבהן בתהליך האיזון בין אינטרס ההגנה על המשקיעים לבין אינטרס אחר העומד על הפרק, יש להעדיף דווקא את האינטרס האחר ולפעול לקידומו, גם במחיר של פגיעה במשקיעים, הובילה לכך שלשיח בדיני ניירות-ערך חדר המונח "מאזן אינטרסים".
במסגרת החיבור נבחן את שתי המגמות הללו, המגמה המסורתית של חיזוק ההגנה המוענקת למשקיעים והמגמה המתפתחת של ריכוך מעטה הגנה זה לשם השגת אינטרסים חשובים אחרים. תוך כדי הדיון נצביע על תופעה בולטת של "אמריקניזציה" של דיני ניירות-הערך הישראליים - שימוש בדינים האמריקנים כבסיס לשינויים בדין הישראלי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

D.L. Rather & T.L. Hazen, Securities Regulation – Cases and Materials  (5th ed.)  1

M.B. Fox "Shelf Registration, Integrated Disclosure, and Underwriter Due Diligence; An  Economic Analysis", 70 Va. L. Rev.    1005, 1015