‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הסכמה בין חילוניים ליברליים לבין יהודים דתיים בישראל?

ברצוני להתייחס לכתיבתו של יצחק אנגלרד כמקרה מבחן לאפשרות של יצירת הסכמה בין חילוניים ליברליים לבין יהודים דתיים בישראל בשאלת עיצוב המשטר והתרבות הפוליטית של המדינה.

התיאוריה הפוליטית של הליברליזם יוצאת מהנחת-יסוד שלפיה קיימות דרכים רבות ומגוונות של קיום אנושי ראוי. לפיכך, הליברליזם הוא תיאוריה פוליטית המושתתת על הבחנה חדה בין מרכז לבין פריפריה, מצד אחד, ועל ביזור של הכרעות נורמטיביות מהמרכז לפריפריה, מצד שני.

"המרכז" הליברלי הוא מוסדות המדינה, שאמורים לפעול במסגרת חוקה ותיאוריה פוליטית ליברליים. "הפריפריה" מורכבת מאזרחים, מהתאגדויות של אזרחים, ומקבוצות תרבותיות, שכולם אמורים לחיות על פי תפיסותיהם הפרטיקולריות, הייחודיות, באשר לחיים הראויים. תפקיד המרכז הוא לאפשר התקיימות של פריפריות רבות ומגוונות. לפיכך, המרכז הליברלי אמור לקדם תפיסה צרה בלבד של טוב שהוא משותף לכל אזרחי המדינה.

במאמר מעניין השווה גידי ספיר בין "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו" - מנחם אלון ויצחק אנגלרד. ההשוואה אכן מתבקשת. כבר לפני שנים רבות ביקר אנגלרד את עמדתו של אלון באשר למעמד הראוי לדין הדתי במשפט המדינה. [אנגלרד ביקר גם את המתודולוגיה של אלון בחקר המשפט העברי, אבל לא אדון בכך כאן] בתמצית, עמדתו של אלון היא שיש לשלב את המשפט העברי במשפט המדינה, ככל שניתן. שילוב כזה, סבור אלון, יתרום לתחייה הלאומית-תרבותית של העם היהודי, וגם יגרום לתחייה של המשפט העברי.