‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי חינוך לתודעה פוליטית?

תוכן עניינים

מבוא

חינוך

תודעה

תודעה ושפה

גישות קוגניטיביות נוירולוגיות

גישות פילוסופיות

הכרה פנומנלית

תודעה ומוסר

התיאור והמיקום של ההכרה

מצבי תודעה

מושג התודעה בדתות

תודעה נטועת גוף

גישות קוונטיות

פונקציות של התודעה

מבדקים של תודעה

מבחן טיורינג

מבחן המראה

עידוד תודעה פוליטית

המושג "חינוך לתודעה פוליטית" על ארבעת ממדיו

ביבליוגרפיה

תודעה פוליטית זהו מונח שמתאר מצב בו אזרח מגבש דעה מוצקה בנושאים פוליטיים לאחר שחקר, בדק ובירר בהם, ואם הוא אמיץ מספיק גם מביע דעותיו בפומבי, השיח הפוליטי בישראל הוא רדוד מאין כמותו הפוליטיקאים מצולמים על רקע כחול עמוק עם דגל ישראל מתנוסס וברקע בדרך כלל סיסמא חלולה מתוכן אמיתי, היא קצרה וחדה ובגלל שאין לנו תודעה פוליטית כי אם אכן הייתה לנו כזו לא היינו מסתפקים בצמד מילים כדי לקבוע למי להצביע בעבורו.

הדבר החשוב ביותר מפסקה זו הוא שנבין שאין לנו תודעה פוליטית מפותחת אך ורק בגלל החינוך שקיבלנו מהמדינה שהוא לקוי במהות ובתוכן ולכן זו לא אשמתנו כלל.

הרבה פעמים מנסים לקטלג אותנו במונחי ימין ושמאל וזה רק מוכיח את חוסר התודעה הפוליטית של אלו שעושים זאת.[1]

לדוגמא הליכוד לאורך כל הדרך לא הסכים לוותר על שטחים אך עשה זאת שוב ושוב. הנסיגות מימית וכל סיני, שכם, חברון, יריחו, גוש קטיף, כפר ראג'ר ושיחות מדריד אותן ניהל שמיר כל אלו הם דוגמא להיותו ימין? הוא שמאל? ומול מי ניהל אותן שמיר? מול אש"ף. אומנם בעקיפין וברמיזה אך שלום עושים עם אויבים והאויב הוא אש"ף, בנוסף אם אינני טועה הראשון שהזכיר באותו משפט אוטונומיה ופלשתין היה בגין.

אפשר להתייחס למושג חינוך לתודעה פוליטית במשמעות צרה כשייך לתחום הידע של הפוליטיקה, ואפשר לעבות אותו על ידי הוספת תחומים נוספים, כמו תחום ההתנהגות, תחום הערכים ותחום הזהות. אנו טוענים שכל אחד מהתחומים מהווה נדבך של חינוך לתודעה פוליטית ומעצים את האתגר הטמון בו. יחד עם זאת בהיבט הפרקטי אין זו חובה להכיל תמיד את כל ארבעת התחומים, ויש מקרים שתחום אחד שניים או שלושה, מספיקים לשיקום חינוך פוליטי במקום מסוים ובמקרה קונקרטי. ואולם השדה כולו מכיל את ארבעת תחומי התוכן שהזכרנו: תחום אפיסטמולוגי, התנהגותי, ערכי, וזהותי. ברצוננו להבהיר כל תחום קודם כל על דרך השלילה ובעקבות זאת על ידי ניסוח האופק הרצוי. [1]

מבחינה אפיסטמולוגית קיימת בורות בכל הנוגע לפוליטיקה. תלמידים וצעירים אינם יודעים הרבה על צורות משטר בהיסטוריה, על הפוליס כארגון פוליטי קדום, על פוליטיקה שבטית מסורתית מול פוליטיקה ביורוקרטית, על צמיחת הדמוקרטיות והתמודדות המשטרים הדמוקרטים-ליברלים כנגד משטרים ישנים סמכותיים ומשטרי המון טוטליטאריים. רוב התלמידים לא מבחינים בין דמוקרטיות ישירות ועקיפות, מהותיות ופורמאליות, אינם יודעים מהי רפובליקה ולא לומדים על השימוש הפוליטי שנעשה במהלך ההיסטוריה בדת, באומנות, במדע, בטכנולוגיה, באידיאולוגיה, ובפילוסופיה. קיימת בורות ואדישות לגבי מבנה הפוליטיקה במדינה בה הם חיים וצורת הפעלת השלטון על רשויותיו השונות. החזון של החינוך הפוליטי מבחינה אפיסטמולוגית הוא קודם כל שיפור הידע הפוליטי של הצעירים ומכאן שכלול היכולת הביקורתית שלהם כלפי הפוליטיקה שמסביבם.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

פרופ' אביעד קליינברג, איך לא להאמין בלי להתנצל, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב (2019)

[1] יאיר, גד, מסע ישראלי : מפתחות לפדגוגיה ישראלית ולחינוך הערכי בישראל. ספרי חמד, (2017)

[1] מברך, מרים. מנהיגות חינוכית בגיל הרך. מכון מופ"ת, (2017)