עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:
הנחה 50% על כל מאגר העבודות האקדמיות ! !!! בעת "חרבות ברזל" : קוד קופון: 050
ב"ה. יש גם עבודות אקדמיות בחינם (גמ"ח). אנו חב"דניקים ולא נחטא בגזל. 20,000 עבודות אקדמיות במחיר הנמוך בשוק של
145 ש"ח לעבודה!!!
אבל "הישמרו לנפשותיכם" תוכנת אוריגניליטי של המוסדות האקדמיים עשויה לעלות על עבודה מוכנה מראש ממאגר. לכן מומלץ לכם לשכתב העבודה האקדמית מחדש או שאנו נעשה שירות זה עבורכם תמורת 900 שח וניתן לכם אסמכתא על כך שהעבודה מקורית לחלוטין וחסינה מפני חשד להעתקה !!!
סרטון על מאגר העבודות האקדמיות
לא מצאתם עבודה מתאימה במאגר? סמסו לנו דרישות לכתיבה מותאמת אישית - ונפנה למומחה חיצוני בעל תואר שני בתחום שלכם לכתיבה הנתפרת לצרכים שלכם בדיוק!
5% הנחה ב-פייבוקס
עבודות אקדמיות "חמות":
עבודה על החותים התימנים
עבודה בנושא מלחמת חרבות ברזל
עבודה על פסילת חוקי יסוד, בג"צ דיון מורחב, עילת הסבירות
סמינריון על חוק הנבצרות ביבי, בג"צ 2024
עבודה על מחאה נגד הרפורמה המשפטית 2023
רפורמת שר המשפטים יריב לוין, פסקת ההתגברות, ממשלת נתניהו 2023
מחדל הפריות אסותא- החלפת עוברים
בן גביר - ימין פוליטי עולה 2022-2023
מבצע שומר החומות: עזה-רקטות-חמאס 2021
אסון מירון, דוחק הילולת בר יוחאי
הסתערות על הקפיטול, תומכי טראמפ
דובאי 2021: שלום מדינות ערב
עבודת סמינריון על נשים בפוליטיקה
סמינריון בחירות מפלגות אווירה 2021
מצגת אקדמית אלאור אזריה- 99 ש"ח
סרטון הסבר מאגר העבודות האקדמיות
עבודה סמינריונית אנטישמיות כלפי יהודי אירן, מצב היהודים באיראן לפני ואחרי המהפכה האיסלמית, יהודי פרס (עבודה אקדמית מס. 4709)
290.00 ₪
29 עמודים.

תוכן עניינים
מבוא. 3
"התקופה הליברלית" יהודי אירן בזמן משטר השאה. 4
יחס אירן למיעוטים וליהודים בפרט. 8
אנטישמיות אירנית עד ימינו 8
המהפכה האסלאמית והאיבה הממסדית כלפי היהדות. 9
בתקשורת, באקדמיה ובספרי הלימוד: אנטישמיות בכל מקום.. 10
הכחשת שואה רשמית באירן 12
"התקופה האיסלמיסטית" השפעת המהפיכה האיסלמיסטית של חומייני על יהודי אירן 14
השפעת המהפיכה האיסלמית על מעמד הנשים היהודיות באירן 19
המהפיכה עוד כאן: נשים באירן בעידן הפוסט מודרני 22
סיכום ומסקנות. 26
ביבליוגרפיה. 28
בעבודה זו יהיה דיון על יחס אירן כלפי מיעוטים בכלל ואנטישמיות באירן כלפי יהודים באירן בפרט.
תהא סיקה של מצב היהודים באיראן לפני ואחרי המהפכה האסלאמית.
את השנאה התהומית כלפי ישראל לא המציא אחמדינז'אד, ושורשיה נטועים בכתבי מייסד המהפכה האסלאמית האייתוללה ח'ומייני . בניגוד למה שנטען פעמים רבות, לא מדובר רק באנטי-ציונות, אלא באנטישמיות ממוסדת, הניכרת בכל רחבי המרחב הציבורי, החל באמצעי תקשורת וכלה בספרי הלימוד. את התמונה המלבבת משלימה מדיניות שיטתית של הכחשת שואה אקטיבית ופסיבית, על צורותיה השונות
"ישראל היא קלון שדבק באנושות ויש להסירו... ישלמחות מעל פני האדמה את הגידול הסרטני הציוני!", הדברים הקשים שהטיח נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז'אד כלפי ישראל והציונות עדיין מהדהדים בתודעה הציבורית בכל רחבי העולם. למעשה, אחמדינז'אד לא חידש דבר. מאז הקמתה של הרפובליקה האסלאמית במהפכת 1979, דוברים איראנים רשמיים חזרו והצהירו על הצורך למחות את מדינת ישראל על פני האדמה. [1]
נוסף לכך היחס המזלזל כלפי "מיתוס השואה", כפי שהדבר מכונה בפי גורמים ממסדיים ודתיים בכירים באיראן, שנובע מהעובדה שבעיניהם השואה משמשת כבסיס העיקרי להצדקת לקיומה של ישראל. מסיבה זו, מבחינתם, התגברות שיח השואה בעולם המערבי הגבירה את הצורך האיראני-אסלאמי בהכחשת השואה, מתוך שאיפה כדי לשלול מישראל כל בסיס ללגיטימציה.
המכנה המשותף לשתי התופעות הללו היא הטענה החוזרת ונשנית כי הן אינן מופנות כלפי יהודים כגזע, אלא נגד המפעל הציוני. אחמדינז'אד עצמו אמר לפני מספר שנים, בראיון שהעניק לאיש התקשורת הפופולרי לארי קינג, כי אין לו שום בעיה עם היהודים, וההוכחה היא שבאיראן קיימת קהילה יהודית. אך למעשה, סקירה היסטורית מוכיחה כי ישנו בסיס רחב גם לאנטישמיות האיראנית, ששורשיה נטועים בדבריו של מנהיג המהפכה האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, המייסד והמנהיג הרוחני העליון של הרפובליקה האסלאמית באיראן.
המהפכה האסלאמית והאיבה הממסדית כלפי היהדות
ניתן להצביע על בסיס האיבה של הממסד האיראני בימינו כלפי הציונות ומדינת ישראל בכתביו של האייתוללה ח'ומייני. כבר בעמוד הראשון של ספרו 'ולאית-י-פקיה' (שלטון איש הדת), טען ח'ומייני שהביטוי הבולט ביותר למזימה היהודית כנגד האסלאם היא הקמתה של מדינת ישראל, והציונים הם שאחראים באופן ישיר לאסונות ולמצוקות שנחתו על העולם המוסלמי בעת החדשה. יורשו של ח'ומייני, עלי ח'אמנהאי, המנהיג העליון הנוכחי של איראן, המשיך בדרכו זו, כשהצהיר לא פעם כי כיבוש פלסטין בידי הציונים הוא חלק ממזינה שטנית של מעצמות המערב.
אך גישה זו לא נותרה רק בקרב ההנהגה הדתית. כחודשיים לאחר מותו של ח'ומייני, באוגוסט 1989 מונה אכבר האשמי רפסנג'אני, מי שכונה "הכריש", עקב התנהגותו האגרסיבית ועור פניו החלק נטול הזיפים, לנשיאות איראן. גם הוא מיהר לקבוע כי ישראל היא האויב מספר אחת של איראן ושל העולם המוסלמי. רפסנג'אני הגדיל לעשות ואף גינה את מעשיה של ישראל כגרועים יותר מפשעי הנאצים, שלפי חישוביו השמידו רק 200,000 יהודים, בעוד שהמדינה הציונית הרגה למעלה ממיליון פלסטינים וגירשה מיליון נוספים. הוא השווה בין האידיאולוגיה הציונית, שרואה ביהודים "גזע ייחודי ועליון", לבין תפיסותיו של היטלר ביחס לאומה הגרמנית, וקבע שמסיבה זו, שני הזרמים, הנאצי והציוני, התנגשו זה בזה במהלך מלחמת העולם השנייה.
יורשו, הנשיא מוחמד ח'אתמי, ה"מתון" והרפורמיסטי, שעלה לשלטון בשנת 1997, לא זנח את המסורת וקבע בתוקף שאיראן לעולם לא תכיר בישראל (למרות הכרתו המפתיעה בהסכם אוסלו, אם כי אותה תפס כשלב בדרך לשחרור כל פלסטין). הוא הציג את ה"יישות הציונית" כחבורה של בעלי אמונות תפלות, גזענים וקיצונים, הנשענים על אידיאולוגיה ריאקציונרית, לא אנושית ולא מוסרית, שתובעת, ללא צדק, את האדמה הפלסטינית לעצמם. בשנת 2005 החליף אותו אחמדינז'אד, וההמשך ידוע. [2]
חשוב לציין, שמעבר לכך שגישה זו נובעת מאידיאולוגיה אנטישמית הבסיסית, כפי שנראה להלן, היחס עוין של איראן כלפי ישראל נובע גם משיקולים מעשיים. משטר מהפכני כאיראן זקוק לאויב חיצוני כדי לחזק את תחושת הזהות הפנימית בקרב תומכיהם, ובעצם לאפשר למשטר לדבוק באופן שטחי בערכי המהפכה ולחזק את מעמדו בעולם הערבי כמנהיג הגוש הרדיקלי.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
דניאל דנה, אירן - שלושה חבלים לתלייה, חולון: אוריון הוצאת ספרים
יניב גמבש (עורך ראשי), יבגניה ביסטרוב, ארנון סופר, איראן– ניתוח גאואסטרטגי, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה
ואנה ואנוצ'יני, איראן הוורודה: דמוקרטיה איסלאמית - החלום האבוד, בני-ברק: הקיבוץ המאוחד
Homa Katouzian, "Arbitrary Rule: A Comparative Theory of State, Politics and Society in Iran, British Journal of Middle Eastern Studies Vol. 24, No. 1 , pp. 49-73
Firoozeh Kashani-Sabet, "Fragile Frontiers: The Diminishing Domains of Qajar Iran,"
International Journal of Middle East Studies, Vol. 29, No. 2. (May), pp. 205-234.