‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא.

רקע היסטורי 

מטרת העבודה. 

שאלת המחקר. 

השערת המחקר. 

השיטה. 

גוף העבודה.

תאוריה של המדינה כמדינת סעד. 

המצב החברתי/כלכלי בזמנה של גולדה. 

מודל מחזור החיים של אדיג'ס. 

תאוריית התלות של Fiedler 

תאוריית המנהיגות הכריזמטית של House 

תאוריית ייחוס לכריזמה של Conger & Kanungo. 

האם גולדה מאיר היתה מנהיגה מתמירה ?

תפקידה של גולדה כשרת העבודה. 

האם גולדה מאיר היתה מנהיגה פגמליונית ?. 

סיכום

הישגיה של גולדה

ביבליוגרפיה

שאלת המחקר: 

כיצד באה לידי ביטוי מדיניות הרווחה של גולדה מאיר בין השנים 1956-194?

להלן מספר הישגים בולטים שעמדו לזכות גולדה במהלך שנות פעילותה בצמרת המדינית :

1. גיוס כספים למען הישוב היהודי בישראל - בימים שלפני קום המדינה (ינואר 1948) נשלחה גולדה לארה"ב, לאחר שהובהר יותר ויותר כי הישוב בארץ עומד בפני סכנה חמורה בגלל מחסור בנשק והוא חייב לגייס סכומים גדולים לרכישת תותחים טנקים ואווירונים על מנת שיוכל להגן על עצמו מהפלישה הצפויה. הסכומים הנדרשים לרכש זה היו אסטרונומים במונחי אותם ימים[1]. גזבר הסוכנות היהודית אליעזר קפלן מסר דו"ח פסימי לגבי הסיכויים לגייס סכומים שייענו על צרכי המלחמה. גולדה הציעה את עצמה לשליחות שנועדה לעורר את יהודי אמריקה להתנדבות כספית גדולה יותר. חדשים וחצי שהתה גולדה בארה"ב, הופיעה במאות אסיפות ופגישות וגייסה חמישים מליון דולר – סכום כפול מזה שהעז לחלום עליו בעל הדמיון העשיר ביותר[2].
2. תרומתה לבניין הארץ לשיכון העולים ולחקיקה הסוציאלית (הישגיה כשרת העבודה) - בשבע השנים שבהן עמדה גולדה בראש משרד העבודה, ניתנה תנופה גדולה למפעלי השיכון לעולים ולוותיקים גם יחד. רשת הכבישים ברחבי הארץ הורחבה וגובשה מערכת מפוארת של חוקי עבודה וחקיקה סוציאלית מתקדמת. על אף הקשיים החמורים ששהו באותה תקופה בארץ הוכתרו שנות כהונתה של גולדה כשרת העבודה בהצלחה יתרה.
3. שיפור מעמדה של מדינת ישראל בזירה הבינ"ל- לאחר מבצע קדש בשנת 1953, כשמדינת ישראל הוכתמה כתוקפנית ואהדת דעת הקהל הבין לאומית לא הייתה נתונה לה, עמדה גולדה בראש משלחת ישראל בעצרת של ארגון האומות המאוחדות (שנועדה לנסות ולשנות את העמדה שנוצרה כלפי ישראל). בנאומה בעצרת תיארה גולדה את הרקע למבצע קדש ואת התוקפנות המצרית כל השנים. הופעתה בעצרת שלוותה בפגישות רבות עם נציגי מדינות שונות תרמו תרומה ניכרת לשינוי הדרגתי לטובה באווירה של האו"ם כלפי ישראל.
   מאוחר יותר בשנים בהם כיהנה גולדה כשרת החוץ היא השקיעה מאמצים רבים להידוק קשרי הידידות עם ארצות ועמים ברחבי תבל. היא סיירה פעמים מספר בארצות אמריקה הלטינית, באירופה, באסיה ובאפריקה, ובזכות המגעים האישיים שלה עם ראשי המדינות רכשה מדינת ישראל ידידים חדשים רבים. [3]
   בתקופת כהונתה של גולדה כראש ממשלה היא הצליחה להרחיב את קשרי הידידות בין ישראל וארה"ב והשיגה אספקת נשק חדיש וסיוע כלכלי בממדים שלא נודעו כמותם בעבר[4].
4. תחושת הביטחון שהעניקה לתושבי ישראל – בתור ראש הממשלה הצליחה גולדה להשוות לישראל דימוי חדש של מדינה המונהגת על ידי יד חזקה ומכוונת היודעת בדיוק לקראת מה היא הולכת. גם במלחמת יום הכיפורים על אף ההפתעה שהייתה יתרונם הגדול של התוקפים, היא הצליחה לשמור על תחושת הביטחון: "היא ישבה במשרד כסלע חלמיש, בעת שהיה נראה כי אחרים מאבדים את העשתונות". היא השרתה איתנות עיקשות עוצמה וסמכותיות שהוכיחו את מנהיגותה וסייעו לצבא לנצח.
5. הישג בתחום האישי – גולדה הייתה לאישיות עולמית, נושא הערצתם של מיליונים והוכחה לכך שאדם מסוגל להיות מרתק ושגיא – גם כאשר הוא נשאר נאמן לעצמו.

 מימוש החזון והמטרות של גולדה: 

1. במהלך חייה זכתה גולדה לראות את הגשמת יעדיה: פתרון בעיות השיכון והתעסוקה בישראל, ניצחונות במלחמות הקיום והצלחות במאבק המדיני הבלתי פוסק.
   חזונה האופטימי לו יחלה גולדה לא התממש במלואו במהלך חייה, אולם רבים ממאבקיה בכיוון זה כן זכו להצלחה והשאירו את חותמם עד היום. את הגשמת חזונה של גולדה ניתן לראות באימוץ ערכי הדמוקרטיה בעם, בחוקים הסוציאליים שהוטמעו בהתיישבות ובבניה היהודית הבלתי פוסקת שממשיכים להתקיים גם בימים אלו. תקווה אחת נשארה תלויה ועומדת מתוך חזונה של גולדה מאיר גם היום – התקווה לשלום.
   בהסתמך על הגישות המסורתיות למנהיגות (גישת התכונות, גישת כח ההשפעה וגישת ההתנהגות), ניתן לסכם ולומר כי הגשמת רב המטרות והחזון שרקמה לעצמה גולדה מעידים כי היא היתה מנהיגה אפקטיבית[8].

אנשים שעבדו במחיצתה של גולדה מאירסון, מעידים שהיא נכנסה ללשכתה אפופה

בתחושה של שליחות גדולה. היא השרתה על כול העובדים אווירה שהם שותפים לשעה

היסטורית, וכי עליהם לעשות כל שלאל ידם, וללא חשבון של שעות ותנאים, כדי לעמוד במילוי

משימותיו של המשרד ובמרכזן - קליטת העלייה הגדולה.

מן המסמכים מתקבל הרושם שמעורבותה של גולדה מאירסון בניהול השוטף של משרדה

הייתה רבה בתחילה והלכה וירדה עם השנים, והיא התמקדה בהבאת דברו של המשרד וגיבוי

לפעולותיו במוסדות כגון הממשלה והמוסד לתיאום. אולם התרשמות זו היא במידה רבה מטעה.

אמנם גולדה מאירסון השאירה יותר ויותר סמכויות לבכירי משרדה, אלא שהיא המשיכה את

מעורבותה באמצעות פגישות סדירות שהנהיגה, תחילה שבועיות או דו שבועיות ואחר כך

חודשיות, עם ראשי האגפים ומנהלי המחלקות במשרד. בהם נדונו מכלי ראשון הבעיות שעמדו על

סדר יומן של היחידות השונות. שרת העבודה שמעה והקשיבה לעוזריה וקיבלה לא אחת את

דעתם, אך ההחלטות לגבי המדיניות של המחלקות השונות בתחומים השונים שבהם עסק

משרדה, התקבלו תמיד על דעתה ולאחר הסכמתה. כך מתאר יצחק עילם )פינקלשטיין( מבכירי

משרד העבודה ומ 1953- מנהלו הכללי, האיש שהיה המקורב לה ביותר במשרד, את חלקה של

השרה בקביעת המדיניות במשרד בתחומים השונים: שרת העבודה הייתה מעורבת בעבודה "עד

לדרג האחרון ועד לביקור בכול מעברה[9], כמעט, ובכול שכונה נבנית ושימת לב לכול פרט. אפילו

בטיבו של הכיור ומקומו במטבח של דירת העולה, ובאופן הצבת מדרגות הכניסה לבית הכפרי,

לעובדה זו ישנה חשיבות רבה לגבי הניתוח שהובא במחקר זה. משמעתו היא שבדיקת

מדיניותן של מחלקות המשרד, מצביעה בהכרח על מדיניותה של גולדה מאירסון גם אם

המסמכים אינם מגלים תמיד מעורבות ישירה שלה. שכן מעורבותה בקביעת המדיניות במשרדה

לא תמיד הותירה תיעוד דוקומנטרי[10].

לאחר שהתייצבה מצבת העובדים במשרד הקפידה גולדה מאירסון לעבוד בשיתוף פעולה

הדוק עם הכפופים לה. היא עודדה חשיבה יוצרת ויוזמה חדשנית בקרבם, טיפחה מאוד את

עבודת הצוות במשרד ואת הרגשת השותפות החברית של כל העוסקים במלאכה. על פי עדותה

של גולדה מאירסון ואחרים, שררה במשרד העבודה רוח מיוחדת של עבודת צוות ותחושת שליחות

שחיפתה על השכר הנמוך באופן יחסי שקבלו העובדים. לימים ספרה שרת העבודה בישיבת

הממשלה שרבים מבכירי משרדה, ובהם מהנדסים רבים, יכולים להשתכר משכורות גבוהות פי

שניים או שלושה במגזר הפרטי, אך הם נשארים בתפקידיהם במשרד. "יש רוח כזאת במשרד

העבודה, שאיש שעוזב את המשרד בגלל רווח יותר גדול – מתבייש" עם זאת הפגינה גולדה מאירסון בעבודתה נחישות, תקיפות חסרת פשרות וחוסר נכונות להשלים עם תפקוד לקוי ועם ניסיונות לעקוף ולהתעלם מהחלטות שהתקבלו. מאפיינים אלו הם שהקנו לה לעיתים תדמית קשוחה ובלתי מתפשרת. היא דרשה התמסרות מלאה לעבודה, ודבקות חסרת פשרות במילוי המשימות. "הכלל לפיו נהגו בקפידה היה כי את אשר חייב להיעשות

היום – אין להעתיק למחר", מעיד עילם. [11]

השערת המחקר אכן אוששה גולדה ישמה במשרד העבודה והרווחה את האידיולוגיה הסוציאליסטית ואת חזונה משכבר הימים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים )

הרצוג, חנה. לקראת שחרור האשה – ראשיתו של הגל השני של הפמיניזם בישראל . ת"א

מדיזני מ., היהודיה הגאה - גולדה מאיר וחזון ישראל:  ביוגרפיה פוליטית, הוצאת ידיעות אחרונות