‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי תפיסת הבטחון של ישראל ?

תוכן עניינים

שאלת המחקר ובעיית המחקר

השערת המחקר

שיטה  - מתודולוגיה

סקירת ספרות

תפיסת הבטחון הלאומי

צבא הגנה לישראל

שירות קרבי

אירועים מלחמתיים מהעת האחרונה בהקשר של תפיסת הביטחון

"אינתיפאדת אל-אקצה"

מלחמת לבנון השנייה

מבצע עופרת יצוקה

חלק מחקרי: פוטנציאל הנהגה בקרב חיילים קרביים

מטרות המחקר

בסיס מחקרי ותיאורטי להשערות המחקר

השערות המחקר

המשתנה הבלתי-תלוי והמשתנה התלויהגדרת המשתנים נומינלית ותצפיתית

דיון ומסקנות

סיכום

ביבליוגרפיה

נושא הביטחון במדינת ישראל הנו מרכזי בצורה יוצאת דופן. 10 – 8 אחוזים מתקציב מדינת ישראל מושקעים בביטחון, כאשר בכל שאר המדינות אחוז זה עומד על 2 בסך הכול. יחסי החוץ של הארץ מושפעים באופן ישיר מנושא הביטחון, ועל כן קיימת חשיבות רבה לתפיסת הביטחון שלנו. כלומר, יש צורך במערכת עקרונות ותובנות עקבית, אשר ממנה ינבע התקציב המוקדש לכך, גודל הצבא, פיתוח אמצעי הלחימה וכולי.[1]

משנת 1948 והילך – הקמת המדינה ועמה הקמתו של צה"ל, האחרון איננו פעל לפי תכנית רב-שנתית בעלת גיבוי כספי. החיוניות בתפיסת ביטחון, מתוך הבנה כי כל פעולה אשר איננה בעלת ראייה ארוכת טווח תוביל לטעויות, הבשיל  כאשר אריאל שרון ושאול מופז ביקשו להקים וועדה אשר תנסח את תפיסת הביטחון למדינת ישראל. בוועדה זו היו אנשי מערכת הביטחון יחד עם אנשי אקדמיה, מומחים ביחסים בין לאומיים ועוד. [2]

הוועדה התכנסה במשך תקופת זמן של כשנתיים, אשר בסופן חובר מסמך בעל 250  עם המסקנות שלהלן: התשובה לשאלה, כמה ארוך הטווח אליו מתייחסים, מורכבת משני כיווני חשיבה – הראשון מעוניין להתייחס אל הטווח הארוך, מפני שעל מנת להיות רלוונטי, יש לדעת מהם האתגרים שיהיו בעתיד. השני טוען, כי ככל שמסתכלים לטווח הארוך יותר, כך יותר מגששים באפילה. המסקנה של הוועדה לעיל הייתה, שיש לאזן בין השניים, והקביעה היא כי הטווח הנכון הינו 10 שנים, לא פחות ולא יותר.[3]

עוד שאלה עלתה בפני חברי הוועידה, השואלת – לאן הולך העולם? העידן המודרני העביר יכולות ממדינות ליחידים. לארה"ב וברה"מ ישנו צבא עצום, אך אף אחד מהם לא הצליח להרוג אף לא חייל אחד. לעומת זאת, בן-לאדן, עשה נזק בסדר גודל לא הגיוני, כזה, שאף מדינה לא עשתה מעולם, וזה נעצר ונהרג רק לאחרונה, במאי 2011. אלקעידה הינו ארגון אשר נלחם נגד מדינה שלמה, אך ארה"ב איננה יודעת כיצד לפתור את הבעיה הזו. אנו חיים בעולם בו היחידים הם אלה בעלי העוצמה.[4]

למעשה, מדינת ישראל בנתה לעצמה "קיר ברזל", כוח אשר פרץ את חומה השנאה וההתכחשות של אויביה, עד כדי כך שמדינות ערב הבינו כי נושא השמדת מדינת ישראל איננו הגיוני ואיננו בר ביצוע. המודעות הזו הינה למעשה הכרה בכוח שיש ברשותה של מדינת ישראל. אך יחד עם זאת, הסכסוך ממשיך ועובר לשתי זירות נוספות: ראשית, זירה אל-קונבנציונאלית, האיום הגרעיני – סוריה, איראן, עיראק ומדינות אחרות, לוקחות את הסכסוך ומעלות אותה לרמה אחרת, כלומר, לניהול מלחמות תחת הצל של פצצות גרעיניות. שנית, זירה תת-קונבנציונאלית, טרור וגרילה – היחלשות המדינות. לבנון איננה מאיימת, אך ארגון החיזבאללה כן מאיים. הרשות הפלסטינית איננה מאיימת, אך ארגון החמאס כן.[5]

המודעות כי לצה"ל קיים יתרון יחסי בכוח האדם האיכותי שלו, היא גם כן עיקרון נוסף אשר עומד בבסיסה של תפיסת הביטחון. יתרון זה מעורר את השאלה באילו פיתוחים נכון להשקיע, לדוגמה, בפיתוח כלי טייס או בפיתוח כלי טייס בלתי מאוישים?

 השערת המחקר אשר הוצג בעבודה זו הייתה כי השירות הצבאי של חיילים קרביים מביא להגדרת תפיסת הביטחון במובן צר ואף קיצוני.[6] ייתכן כי חלק מהמשרתים ביחידות אלו החזיקו בתפיסה כזו עוד לפני שירותם הקרבי. אולם נראה כי היציאה לחיים אזרחיים לאחר שירות קרבי הנמשך שלוש שנים מהווה נקודת זמן קריטית הראויה למחקר.[7]

הממצאים הראו כי חיילים קרביים אוחזים בדעות קיצוניות יותר מחיילים לא קרביים בנוגע לתפיסת הביטחון. מכיוון שהראשונים ניצבים פנים מול פנים אל מול הסכנות במדינת ישראל, שכן, חלקם שומרים בגבולות, אחרים נכנסים למדינות ערב, וכך הם מודעים לבעיות הביטחוניות של המדינה בה הם משרתים. מהסיבות האלה וכן אחרות, התפיסה שלהם הינה פחות אופטימית מן תפיסת ביטחונם של חיילים לא קרביים, שכן הם ב"חזית האחורית", לא באים במגע ישיר עם הטרור, המשמר, וכולי. הם פחות מודעים ועל כן מבחינתם המצב עשוי להיראות פחות גרוע ממה שהוא במציאות.[8]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)