‏250.00 ₪

המוגבלות של המרואיינת שלי הינה שמיעה. דליה, הינה אישה בוגרת, בתחילת שנות ה – 50 לחייה והיא חירשת מלידה. בתקופה בה היא נולדה לא היו בדיקות לאחר הלידה ולכן בפועל את החירשות גילו רק לאחר כשנה. זה התחיל כאשר אמה שמה לב שהיא פשוט לא מגיבה אליה עוד קודם אך התחושה הלכה והתעצמה ככל שדליה גדלה. היא הייתה ערנית לכל מה שהתרחש מסביבה אך כאשר קראו לה היא לא הגיבה וכך באופן הדרגתי האם החלה לחשוד כי דליה אינה שומעת עד אשר בוצעה בדיקת שמיעה שהוכיחה זאת סופית. דליה ציינה כי היא לא נחשבת לכיבדת שמיעה אלא חירשת לחלוטין ולכן גם המכשור הקיים כיום בשוק כמעט ואינו רלוונטי עבורה, היא ניסתה כמה מכשירים אך החליטה להמשיך ולקרוא שפתיים ולדבר בשפת הסימנים, מה שטוב ומוכר לה מכל.
דליה אומרת, שהיום היא כבר לא חושבת על המגבלה כי אנשים היום יותר סבלניים מבעבר ויש מודעות לנושא של מוגבלויות ולא רק של חירשים. מעבר לכך, שהיא גדלה בבית אשר המודעות לנושא הייתה כזר שהעבירו לה את המסר שהיא שווה בין שווים ולא שונה, אולי קשה לה יותר, אך היא אותו דבר כמו כולם ולכן היא גם תמיד דרשה לקבל כמו כולם ולא וויתרה. אם כי יש כמובן רגעים קשים, לדוגמה כאשר מחפשים עבודה אז יש קושי ליצור קשר טלפוני או כאשר הולכים לקופת חולים או לכל מקום אחר אשר נותן שירות אז בלי לווי של אדם שומע היו תקופות, שהדבר לא היה אפשרי כי מי שהיה נותן את השירות לא היה מבין ואז היו נוצרות אי הבנות ולכן לפעמים הייתה בוחרת כן לוותר על שירות או ללכת למקום מסוים בגלל הקושי הזה. אז נכון, שהוריה דחפו אותה לא לוותר אבל בעבר לא הייתה סבלנות לנכה והיא בכוונה אמרה את המילה נכה כי היא טוענת, שהמילה מוגבלות זה רק סמנטיקה, בסופו של דבר זו נכות ויש לזה משקל הרבה יותר גדול לעומת מוגבלות. בעיניה המוגבלות זו תוצאה. היא אומרת שהנכות מביאה למצב של מוגבלות אבל חייבים להבין את המשמעות של היותך חירש וזה קשה להבנה, גם כיום. את קבוצת החירשים מאפיינת כמובן שפת החירשים ודליה מציינת כי מרבית חבריה הם אנשים חירשים כי זה הרבה יותר נוח לשוחח עם מישהו בשפת הסימנים ולא לחשוב על הפרשנות, להיות מסוגלים לזרום בשיחה, לדבר על דברים ולא לחוש שונים. החירשים הינם קהילה שיש להם את הפריבילגיה לקיים שיח ביניהם והיא אומרת שזה מאוד נוח ומקל ולפעמים כאשר לא רוצים שיבינו אותם בחברה אז יש לזה אף היבט משעשע.

כמובן היום יש הרבה אמצעים שמסייעים לחירשים בכל, טלפון ביתי, טלפון נייד, יש מכשור לחירשים בגלל חוק הנגישות גם בקופת חולים ובבנקים ובכל מקום אשר נותן שירות לקהל וזה עוזר וגם השיח הציבורי מסייע כי היום, דליה מציינת, היא לא מרגישה שלועגים לה, היא לא מרגישה נכה, אולי שונה. המוגבלות היא אובייקטיבית פשוט לא שומעים ולפעמים כאשר לדוגמה הולכים לסרט אז התחושה של היכולת לשמוע חסרה ואי אפשר להעביר את התחושה של שמיעה באופן אבסולוטי, זה נכון שבסרטים יש עוצמה ורטט והיא מרגישה אך היא יודעת שזה שונה. היא לא הצליחה לחשוב על דברים נוספים כי היא פשוט חייה ככה ולכן זו מבחינתה דרך חיים והיא לא יכולה להבין משמעות של מצב שמבחינתה זה הנורמלי.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר לשנת 2019, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2019)

יאיר, גד, מסע ישראלי : מפתחות לפדגוגיה ישראלית ולחינוך הערכי בישראל. ספרי חמד, (2017)