‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ניתוח ראליסטי של אנה קרנינה, טולסטוי?

תוכן עניינים

מבוא –

פרק ראשון: מאפיינים ריאליסטיים בעלילת הרומן - דרך התייחסות למציאות הפיזית והגיאוגרפית

פרק שני: מאפיינים ריאליסטיים בעיצוב הדמויות ברומן

2.1 אנה קרנינה

 2.2 גראף אלכסיי קירילוביץ' וורונסקי 

 2.3 לוין

פרק שלישי: סיכום ודיון משולב

מקורות

הרומן "אנה קרנינה" נכתב על ידי הסופר הרוסי לב טולסטוי ופורסם באורך מלא בסוף המאה התשע-עשרה, בשנת 1877. רבות נכתב על רומן זה, ודוסטויבסקי, מגדולי הסופרים בדורו, אף העיד עליו כי הוא "יצירת אמנות חסרת פגמים" וההתייחסות אליו במחקר הספרותי היא כאל רומן ראליסטי.

ריאליזם הוא זרם באמנות ובספרות[1], שההגדרה הפשוטה ביותר שלו היא, שהוא מנסה לתאר את החיים כפי שהם. היצירה הראליסטית לא מנסה לייפות את המציאות וגם לא לכער אותה, אלא פשוט להציגה באופן הנאמן ביותר למקור. לכתיבה הריאליסטית, מעבר להיותה תיאור החיים עצמם, מספר מאפיינים שמזוהים עימה. מאפיין בולט הוא מיקומו של סיפור בדוי ברקע מציאות ממשית לחלוטין. כך הקורא מזהה את הרקע, מזדהה עם העלילה ומרגיש קרוב אליה. ברומן "אנה קרנינה", למשל, מסופר על מלחמת סרביה נגד האימפריה העות'מאנית שהתקיימה בסמיכות לשנים בהן פורסם הרומן. מאפיין נוסף שמוזהה עם הכתיבה הראליסטית הוא מלאות הפרטים וריבוי הפרטים בתיאור דמות או סביבה. ככל שהמספר ברומן ראליסטי יפרט יותר, גם על אפיזודות העלולות להיתפס כשוליות, כך תועבר תחושת הממשות והראליסטיות לקורא, שגם ייטיב לעמוד בזכות כך על טיב הדמויות ואופיין.

תחילתו של הרומן הראליסטי באירופה נעוצה במאה התשע-עשרה. במהלך שנות העשרים של מאה זו פותח ברוסיה הסגנון המודרני, שהחל כראליסטי ולאומני, התפתח לראליזם נטול לאומיות ולקראת סוף המאה התשע-עשרה התחזקה התנועה והכתיבה הראליסטית ברוסיה עת נכתבו כמה מהיצירות המשמעותיות והגדולות בספרות הרוסית.

אחד מהבולטים בכתיבה הרוסית בשנים אלה הוא לב טולסטוי. טולסטוי נולד בשנת 1828 באחוזה כפרית, וחלק ניכר מזמנו העביר בערים מוסקבה וסנט פטרבורג במקום על ספסל הלימודים, אותם בסופו של דבר לא סיים. בשנת 1851 התגייס לצבא קווקז, לשם עבר עם אחיו, ואז גם החל לכתוב. עם שחרורו מהצבא נסע לטיול ברחבי אירופה, שהשפיע עמוקות על פנימיותו וכתיבתו. בשנת 1862 נשא לאישה את סופיה (סוניה) וחי איתה בכפר הולדתו עד שעברו ב-1881 למוסקבה, שם השתקעו ושם הוא מת בשנת 1910.

טולסטוי, שגדל כאמור באחוזה, היה בן אצולה, ולמרות זאת החזיק בתפיסות אנרכיסטיות מהפכניות, לפיהן כל חוק שנחקק וכל מנגנון ממשלתי שנוצר נועדו לשלוט בציבור, אך בניגוד לטובתו של הציבור עצמו. לפיכך, טען, שכל אדם נדרש לצמצם את מעורבותו בשלטון ככל שיוכל, להימנע מכל משרה ושירות ציבורי ומעל הכל, כפציפיסט (אידיאולוגיה לה נחשף לאחר שחרורו) קרא לסרבנות ולהישמטות משירות צבאי.

"אנה קרנינה", כרומנים רבים בן זמנו, תורגם בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים לשפות זרות רבות. יצירתו של טולסטוי שברה את מחסום השפה, אך אין זה דבר של מה בכך, שכן סגנון הכתיבה של טולסטוי הוא שילוב מורכב בין שפה פשוטה מחד לשפה מתוחכמת ומלאת ניואנסים מאידך, ועל המתרגמים הרבים היתה מוטלת מטלה חשובה לאין ערוך – לא לשבור בתרגומם את "זרם התודעה", הסגנון שאפיין את טולסטוי בכתיבתו. הכתיבה הספרותית בסגנון זה מציגה שטף של הרהורים ומחשבות, העוברות בראשה של דמות, באופן חופשי נטול שיפוט, לעיתים גם ללא הגיון וגם לאו דווקא באופן תקני, וגם שצף של אירועים מתגלגלים (פיזית ומטאפורית) כמעט בלי יכולת לעצור. סגנון כתיבה זה נאמן לגישה הראליסטית, שמטרתה להישאר נאמנה ככל הניתן למציאות ולממשי, גם אלה שוצפים במוחה ודמיונה של הדמות ללא שליטה וסדר.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

משרד החינוך, מאפייני הסיפור הריאליסטי,  מתוך: אוגדן למורה – אהבת אב, תל-אביב, הוצאת מט"ח

Brunson, Molly. Russian Realisms: Literature and Painting, 1840–1890. Northern Illinois University Press

חסינה dnevo