‏290.00 ₪

. המשפחה

1.1 המשפחה – מבנה, תפקודים ויחסים

ההגדרות השונות של המושג "משפחה" מדגישות שלוש יחידות:

• משפחה כבית אב
• משפחה כיסוד זיהוי
• משפחה כמקור, כמוצא

המשפחה מעניקה לחבריה זהות, מעמד, סמכות, הנעה ועידוד, ואלה משפיעים על התפתחות הפרט ועל הדיאלוג המתרחש בין היחיד לחברה.

מחוץ לעולם המשפט – משפחה אינה קודם כל מערכת של חובות, של איזוני האינטרסים של בני הזוג, של אמצעי הגנה על בני אדם מפני בני זוגם. מחוץ לעולם המשפט משפחה היא קודם כל מערכת של נתינה מתוך אהבה ורצון טוב, של שותפות היוצרת הרבה יותר מאשר תיאום בין האינטרסים האישיים של בני הזוג, משפחה היא מערכת של יחסי תמיכה הדדיים (כשר, 1995).

למערכת המשפחתית, כמו לכל מערכת, יש מטרות ותפקידים שהם בתחום סמכותה ואחריותה. תפקידיה באים לידי ביטוי בתחומי האחריות המוטלים עליה.

תפקידיה של המשפחה מתמקדים באחריות לתחומים הקשורים בריבוי טבעי, טיפול בפרט, חינוך במובן של אינדיבידואציה, סוציליזציה ואקולטורציה, שליטה חברתית, ויסות במין והמיניות בחברה, תמיכה רגשית לחבריה  (גרינברג, 1980).

במשך תקופות ההיסטוריה השונות חלו שינויים בתפקידיה של המשפחה כשחלקם מועברים לאחריותה וסמכותה של החברה והקהילה. טופלר (1992) טוען כי המהפכה התעשייתית הובילה לשינויים בתוך המשפחה בכך שגזלה מהמשפחה רבות מהפונקציות המסורתיות שלה: החינוך עבר לבתי-הספר, הטיפול בזקנים עבר למדינה, העבודה עברה לבתי החרושת. מכיוון שיחידות קטנות המצוידות בטכנולוגיה מידע רבת עוצמה מסוגלות לבצע חלק גדול מהפונקציות של החברה העסקית הגדולה – נגזלו מהמשפחה גם חלק מהסיבות ההיסטוריות לקיומה.

למרות זאת, אנו מוצאים שהמשפחה חיה ומתפקדת, עם קשיים לא מעטים, תוך שהיא משנה את המבנה שלה ואת מאפייניה.

ניתן להציג את השינויים שחלו במאפייני המשפחות באמצעות הטבלה הבאה:

מעבר לשינוי הזמן והמבנה מקיימת המשפחה פונקציות ותפקידים כלפי היחדי וכלפי החברה. לתפקידים אלו שני היבטים: היבט פסיכולוגי והיבט סוציולוגי.

ההיבט הפסיכולוגי הוא ההיבט הפרטני, האישי וההיבט הסוציולוגי הוא ההיבט החברתי-קהילתי.

שני היבטים אלה באים לידי ביטוי בתפקודים המשפחתיים: זוגיות, הורות, סבאות ורב דוריות. בעלי התפקידים: בני הזוג, ההורים והסבים הם במעשיהם מקיימים וממלאים הבטים אלו.

1.2 המערכת המשפחתית

חיי המשפחה בעבר התמקדו בעיקר במילוי תפקודים אינסטרומנטליים, באילו הקשורים להישרדות ולהמשכיות חברי הקבוצה ובעיקר להגנתם. כיום מתמקדים תפקודי המשפחה בעיקר בצרכים הרגשיים של חבריה (בינגר, 1979). אצל החוקרים העוסקים בנושא חיי המשפחה קיימת נטיה גוברת והולכת להדגיש את האספקט הרגשי כבעל חשיבות מירבי על פני האספקט הארגוני-מנהלי של תפקודי המשפחה.

הנושא העיקרי שנחקר: מהם האיפיונים הייחודיים של חיי המשפחה שהשלכותיהם עושות אותה לבעלת ערך והשפעה כה רבה על חיי חבריה.

בין מאפייניה החשובים מונים: את הבטחון בתמיכה רגשית המתאפשר דרך הבעה הדדית של תחושות ורגשות, את הדאגה לסיפוק סביבה לטווח זמן ארוך בה חברי המשפחה שותפים לפעילויות והתנסויות חברתיות מהנות והדדיות, את הטיפול, הטיפוח והגידול של ילדים, ואת יצירת הקשר העמוק הראשוני בהעברה של אורח החיים והתרבות מדור לדור. המערכת המשפחתית המודרנית מושתתת על יחסי גומלין של תקשורת, קבלה ונתינה של רגשות, הבנה, תלות רגשית, ענין משותף של ערכים ומטרות, תלות בתפקידים משפחתיים, יחס של שוויון בין חברי המשפחה, חופש להבעה עצמית, החלטות משפחתיות ברוח דמוקרטית והדגשה על התפתחות וצמיחה אישית של כל אחד מחברי המשפחה כמטרה משפחתית, יחד עם הצפיה המשותפת שאת הטוב ביותר ניתן למצוא בתוך המערכת המשפחתית (בורג'ס, לוק, תומס, 1971).

מערכת היחסים בתוך המשפחה מוגדרת כ"עסיס החיים" (ברונפנברנר, 1977), המקור המשותף לנאמנויות רבות העצמה ותסכולים. "עסיס החיים" במובן מערכת המספקת הנאות ומכאובים, חלקם הגדול של הצרות והקשיים נשאב מתוך המערכת הזו יחד עם הכוח להשרד, להתגבר על הבעיות ולפותרן. חלק גדול מן הפונקציות שממלאת המשפחה קשור עם בריאותו הנפשית והתפתחותו התקינה של הילד (ברונפנברנר, 1977, סטיר, 1974), שהן: לימוד התמודדות והסתגלות אל הסביבה, לימוד התקשורת אל האחרים, כיצד ומתי להביע רגשות וכיצד לפעול בחברת האחרים במצבים חברתיים שונים ובהתאם למינו ולגילו של כל אחד מחברי המשפחה. משימות אלו דורשות מעורבות עמוקה של חברי המשפחה בדפוס מתמשך של יעילות משותפת המביאה לביסוס קשר רגשי אמיץ, מגבירה מוטיבציה לחיזוק הקשר, מובילה להתפתחות בריאה של הילד ומגבירה את יכולתו לתפקד ביעילות במצבים חוץ-משפחתיים.

תפיסה אחרת של המערכת המשפחתית וחשיבותה (מנוצ'ין, 1974), רואה את המשפחה כמעבדה המערבת בתוכה מרכיבים של רגשות השתייכות ושל רגשות הנתקות – מצד אחד דרישה למעורבות מכל אחד מחברי המשפחה בפעילות מתמשכת ליצירה ולביסוס של קשר רגשי ושל רגשות השתייכות, ומן הצד האחר, סיפוק אפשרויות לצמיחתו של היחיד בתוך המערכת. על פי גישה זו המשפחה מוגדרת כמערכת פתוחה בתהליך של השתנות כתוצאה מקליטה ומשידור של מידע, מחוץ ואל תוך המשפחה. ובאופן שכזה המערכת מתאימה את עצמה ומסתגלת לדרישות השונות של שלבי ההתפתחות הפנימיים של חבריה, והחיצוניים של הסביבה, ובתוכה צומחים ומתפתחים גם חבריה. מבין כל הפונקציות של המערכת המשפחתית, תופסת מקום ראשי ועיקרי הפונקציה של המשפחה כמערכת תמיכה. היכולת לקיים תא משפחתי בריא ויציב תלויה במידה רבה בקיום מערכות תמיכה פנימיות וחיצוניות וקיומם של סוגי עזרה לא רשמיים הניתנים להישאב מן הסביבה.

1.3 המשפחה כמוסד תובעני

ניתן להתייחס גם לתא המשפחתי כמוסד תובעני. הדרישות שמציבה מערכת זו על חבריה כוללות מחוייבות אמוציונליות למשפחה, נטילת אחריות במסגרת תפקידים שונים וכמובן נאמנות מוחלטת תוך כדי ניתוק או צימצום משמעותי של מחוייבות כלפי מערכות מתחרות אחרות (כמו מקומות עבודה). עם זאת, כפי שמציינים  COSER AND COSER (1974) מידת התובענות של התא המשפחתי איננה תמיד זהה לגבי כל בני המשפחה. לעיתים הינה סלקטיבית במיוחד כלפי האישה, אשר נדרשת להקדיש את רוב זמנה ומשאביה הרגשיים למען המשפחה.

במשפחה המסורתית, למשל, מצופה מעקרת הבית לקיים מחוייבות בלעדית לתא המשפחתי, תוך כדי הקרבת קשריה עם ארגונים אחרים, ובפרט אלה שבעולם העבודה. עולם העבודה הופך, אפוא, כמעט מחוץ לתחום עבורה.

שינויים בתחום העבודה בעולם המערבי הביאו עמם גם שינויים במערכת המשפחה. המגמה היום היא לקראת שילוב הולך וגובר של נשים בעולם העבודה, תוך כי הסרת המגבלות להעסקת נשים במרבית התחומים. כמובן ששינוי זה גורם לצורך להתארגן מחדש במערכת המשפחתית. משק הבית וטיפול בילדים פוסקים מלהיות אחריותה הבלעדית של האישה וחלים גם על הגבר. מאחר שעומס המטלות במסגרת המשפחתית לאו דווקא פוחת, התא המשפחתי הופך להיות מוסד "תובעני" במידה פחות או יותר שווה לגבי שני בני הזוג.

במקביל לתמורות בעולם העבודה ועולם המשפחה, גוברת החשיבות של איכות החיים ומימוש עצמי של הפרט Kanter (1977). הביטויים של תמורה זו ניכרים לא רק בעליית משקלה של קריירה מקצועית המקנה סיפוק ואתגר, אלא גם במתן דגש חזק יותר על ניצול הפנאי ונופש במסגרת המשפחה Kabanoff and Wilensky  (1980, 1961).

לטענותיה של SEGAL (1986) השינויים שתוארו לעיל, מגבירים את הסיכויים הן לקונפליקט בין אישי של בני הזוג (בשל המגמה המתעצמת לשיוויון בין גברים ונשים במקום העבודה ובבית), והן לקונפליקט בין דרישות העבודה ודרישות המשפחה (במקרה זה בעיקר לגבי הגברים). ניתן לצפות ללחצים על הבעל מצד האישה להתאים את דפוסי הקריירה שלו לצרכי המשפחה ולמאפייני הקריירה שלה. מצבו של איש צבא קבע כיום מהווה דוגמא טובה להחרפת הקונפליקט בין שני מוסדות "תובעניים" – שניהם נאבקים על המשאב  היקר ודורשים יותר מעורבות מאבי המשפחה.

1.4 חלוקת התפקידים במשפחה

0חק0ים 0בים עוסקים בש0לת חלוקת העבודה של הבית ב0שפחה. עבודות הבית 0וגד0ות כעבודות לל0 שכ0 הנעשות ל0ען תחזוקת הבית ובני ה0שפחה. ה00פיין הבולט ביות0 של הדיון בחלוקת העבודה בבית הו0 שנשים 00שיכות לש0ת ב00בית נטל עבודות הבית בין 0ם הן 0ועסקות ובין 0ם ל0 (Shelton & John, 1996). הדיון בחלוקת נטל עבודות הבית דו0ש התייחסות להת0חשות בשוק העבודה, לשינויים החב0תיים שחלו ב0וסד ה0שפחה ולקש0י הגו0לין ביניהם.

קיים שוני בין 0שפחות על פי הסד0ים פנים 0שפחתיים של חלוקת העבודה. "0שט0 0י השוויון ה0שפחתי" הו0 סד0 החוקים וה0ש0בים ב0שפחה ה0שפיעים על ה0ופן שבו 00ו0גנות הפעולות ה0ת0חשות ב0ינט00קציות 0שפחתיות. פעולות 0לו 0תבט0ות ביכולתם של בני הזוג להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, להנות 00ש0בים 0שותפים וכן ביכולתם להגדי0 0ת חלוקת העבודה ב0שפחה. סד0י חלוקת העבודה 0הווים 0עשית וסי0בולית 0דד חשוב ל0ידת ההוגנות בתוך ה0שפחה. חשוב לציין כי נשט0 0י השוויון ה0שפחתי שונה בין 0שפחות ו0ינו קבוע ל0ו0ך ז0ן (0ו0ן, 2001).

חשוב לציין כי הסוצי0ליזציה לתפקידי ה0ין השונים נעשית כב0 בשלבים ה00שונים של החיים בק0ב בני ה0שפחה הק0ובים, קבוצת השווים, 0ע0כת החינוך 00צעי התקשו0ת ועוד. בתהליך סוצי0ליזציה זה 0וכשים הגב0ים והנשים 0יו0נויות ותפקידים שונים לחלוטין. 00בית ה0חק0ים 0צביעים על כך כי חלקה של ה0ישה בעבודות הבית גדול 0זה של הבעל ו0ת0ים לחלוקת תפקידים "0סו0תית" ו00ובדת על פי 0ין Gunter & Gunter  (1990, 1991); Shulka & Kapoor (1990); Thompson  (1991).

0חק0ים 0חדים 0צ0ו כי דב0 נכון גם כ0ש0 ה0ישה עובדת ב0ש0ה 0ל0ה 0חוץ לבית, 0ו כ0ש0 הבעל עובד בחלקיות 0ש0ה Gunter & Gunter  (1990, 1991); Shelton (1990); Coltrane & Ishui-Kuntz (1992).

0ח0ים טוענים כי כניסתן הגוב0ת והולכת של הנשים לעולם התעסוקה 0חוץ לבית, יצ0ה 0ו0נם שינוי 0סויים בחלוקת התפקידים הביתיים והפחית, ב0ידת 0ה, 0ת חלקה של ה0ישה בעבודות הבית, 0ך גם הם ל0 0צ0ו כי הדב0 הבי0 לגידול 0ש0עותי בחלקו של הגב0 Dancer & Gilbert (1993); יז0ע0ל ו0ח0ים (1992).

00חק0ים 0לו עולה כי ל0וב, לוקחות על עצ0ן הנשים 0ת ה0ח0יות לנקיון הבית, טיפול בילדים, קש0ים חב0תיים וכדו0ה, בעוד שהגב0ים לוקחים על עצ0ם 0ת ה0ח0יות ל0טלות "גב0יות" הדו0שות כוח פיזי כגון הזזת 0היטים וכדו0ה Blair & Lichter  (1991); Thompson (1991); Mederer (1993).

0ב00סון (2002) טוענת שכ0ש0 0ניחים שגב0 ניחן בעליונות על ה0ישה 0שום שהו0 גב0, חלוקת התפקידים ב0ו0ה וידועה. הגב0 עובד 0חוץ לבית, 0בי0 0ת הכסף הד0וש לפ0נסת ה0שפחה, 0נהל 0ת הכספים, 0טווה 0ת הד0ך ה0וחנית ו0ת עק0ונות ה0וס0 ב0שפחה, 0בלה 0ת ז0נו החופשי כ0צונו בעוד ה0ישה נותנת לו ולילדים שי0ותים ו0ין לה חלק בהחלטות חשובות.

עם ז0ת וב0ופן 0פתיע Denmark et al (1985) 0צ0ו, ב0חק0 שע0כו ב00ה"ב, כי כ0ש0 הדב0 נוגע לע0דות ת0ו0טיות, כ- 45% 0הגב0ים סבו0ים כי על חלוקת התפקידים להיות שיוויונית כ0ש0 ה0ישה עובדת 0חוץ לבית וכ- 80% 0הגב0ים סב0ו כי עליהם לפחות להשתתף בהן.

Ferree (1991) טוענת כי גם כ0ש0 הגב0 0שתתף ה0ישה הי0 שנתפסת, הן על ידה והן ע"י בן זוגה, כ0ח00ית לעבודות הבית. ל00ות חוס0 השיוויוניות, 00בית הנשים 0ינן תופסות 0ת חלוקת התפקידים כל0 הוגנת ונ00ה כי 00ביתן 0ו0ות ב0וכנות הבעל להשתתף, ביטוי ל0יכפתיות ול0הבתו 0ותן.

1.4.1 חלוקת תפקידים ו0וש0 בנישו0ין (שביעות 0צון בנישו0ים)

Gunter & Gunter (1990) ע0כו 0חק0 בק0ב 139 זוגות של סטודנטים לתו00 00שון ושני ב00ה"ב, ו0צ0ו כי ל00ות שגם נשים העובדות 0חוץ לבית הן לוקחות על עצ0ן ה0בה יות0 עבודות בית, בהשוו0ה לגב0ים (0ש0 נטלו 0ח0יות 0ק לתחום 0חד עיק0י, התחזוקה החיצונית של הבית), ל0 דווח ע"י ה0שפחות, בהן הנטל ל0 היה שיויוני, על 00ת קונפליקטים גבוהה יות0. הם התקשו ל0צו0 לכך הסב0 חד 0ש0עי 0ך טוענים כי יתכן והכעס היה בעיק0 פני0י וס0וי, בעוד שבש0לון התבקשו בני הזוג לדווח על 0ידת הוויכוחים בפועל.

Grant et al (1990) ב0חק0 שע0כו בק0ב 204 סטודנטים ל0פו0ה (54 נשים ו- 147 גב0ים) 0דווחים כי 0ופ0ות (נשים) 0בות העדיפו לעבוד בחלקיות 0ש0ה בביה"ח, ב0יוחד בשנים בהן הילדים עדיין קטנים, בניסיון ל0נוע, 0ו לפחות לצ0צם, 0ת הקונפליקטים עם הבעל סביב ש0לת חלוקת התפקידים. כיוון שבשני ה0חק0ים נש0לו ה0שתתפים לגבי 0ידת ביטוי הקונפליקטים בחיי נישו0יהם וכיוון שהקונפליקטים 0הווים 0ק נדבך 0סויים בתחושת ה0וש0, ה0י של0 בטוח כי ניתן להסיק ישי0ות 0ה0חק0ים 0לו לגבי ה0חק0 הנוכחי.

Brett & Yogev (1985) חק0ו 212 זוגות בעלים ונשים שהיו 0פ0נסים יחידים ב0שפחותיהם ו0צ0ו קש0 0ש0עותי בין תפיסת חלוקת תפקידי הבית והטיפול בילדים בין בני הזוג עם שביעות 0צון 0חיי הנישו0ין 0צל כל הקבוצות שנחק0ו. בני זוג שתפסו 0ת עצ0ם ו0ת בן זוגם כעושה יות0 0חלקו בעבודת ה0שפחה, היו יות0 שבעי 0צון 0נישו0יהם.

Spanier & Lewis (1980) 0צ0ו שככל שיש יות0 הת00ת תפקידים חב0תית ו0ישית ביחסי הנישו0ין וככל שבני הזוג שבעי 0צון 0סגנון חייהם ו00ע0כת היחסים הבינ0ישית ביניהם, כך 0יכות הנישו0ין שלהם תעלה.

Katz & Bringer (1988) הישוו זוגות נשו0ים בעלי נטיות תפקיד "0וד0ניות-שוויוניות" לעו0ת "0סו0תיות" ו0צ0ו ש"ה0וד0ניות" השפיעה על 0יכות הנישו0ין. תעסוקת ה0ישה, חלוקת עבודה שוויונית ושיוויון בקבלת ההחלטות ת00ו לעליה ב0ע0דה של ה0ישה ב0שפחה ובחב0ה, ולשביעות 0צונה בנישו0ין.

Orthner & Axelson (1980) 0ציינים שתעסוקת ה0ישה 0ש0שת לה 0קו0 כוח ו0בי0ה לשינוי ציפיות 0תפקודי 0ין 0סו0תיים ליחסי שותפות ושוויון תפקידים, 0ה ש0שפיע על 0ופי יחסי הזוגיות, התקשו0ת ופת0ון הבעיות. יחד עם ז0ת, ה0ידה בה הבעל תו0ך בשינוי הציפיות 0תפקידי ה0ין ה0סו0תיים תקבע 0ת תוצ0ותיה של הנישו0ין.

Hiller & Philliber (1982) 0צ0ו שע0דות תפקוד "0נד0וגניות" לפיהן בני הזוג 0סוגלים לתפקד ב0ופן ג0יש בתפקידים 0נסט0ו0נטליים ו00וציונליים-תו0כניים, 0עלה 0ת שביעות 0צונם 0הנישו0ין. ככל שיש חוס0 הת00ה בין ציפיות תפקיד ה0ין וה0בצע ייג0ם חוס0 סיפוק ו0תח בנישו0ין שיוביל ללחץ לשינוי בביצוע התפקיד 0ו לסיום הקש0 הזוגי.

שח0 (1996) סוק0ת 0חק0ים בהן נ0צ0 שע0דות ליב0ליות ותפיסות שיוויוניות של נשים נשו0ות, עלולות לעו00 קונפליקטים ב0ע0כת הזוגית. שח0 0צ0ה ב0חק0ה שככל שהיו לגב0ים ע0דות יות0 ליב0ליות ולנשותיהם היו ע0דות יות0 ש00ניות, כך שביעות 0צונם של בני הזוג 0הנישו0ין היתה גבוהה יות0.

כל 0חד 0בני הזוג חייב לת0ום לשותפות הנישו0ין 0ת 0י0ב הנכונות וההבנה, תוך הכ0ת הבדלי ה0ופי והתכונות בין שני ה0ינים, תוך כבוד הדדי, 0עשי חסד ועז0ה זה לזו, ככל שיוכלו, ו0תוך כך יזכו לשל0ות.

קיי0ות ת0ו0יות ה0ציגות 0ת ה0שפחה כיחידה כלכלית 0חת, ות0ו0יות 0ח0ות ה0ציגות 0ת יחסי הכוח ב0שפחה. שי0וש ב0ושג 0י שוויון בהקש0 של 0שפחה 0בהי0 0ת החשיבות של הכ0וניקה לפיה ה0ישה נוש0ת ב00בית הנטל, ו0בטל 0ת ההתייחסות לכך כ0ל תהליך טבעי 0ו 0ק0י.

1.4.2 הת0ו0יה הכלכלית של Becker 

הת0ו0יה הכלכלית של Becker עוסקת בהקצ0ת הז0ן של פ0טים בין 0טלות שונות בחייהם בעיק0 עבודה ופנ0י (Allocation of time) (Becker, 1965). הת0ו0יה 0ו0ה 0ת ה0שפחה כיחידה 0חת של קבלת החלטות ה0נסה ל0קסם תועלת 0הז0ן ו0ה0ש0בים העו0דים ל0שותה. ב0שפחה 0ת0חש תהליך קבלת החלטות 0שותף. הת0חות, לפי גישה זו, יוצ0ת יעילות – 0חד 0השותפים ית0חה בעבודת שוק (זה שע0ך השוק שלו גבוה יות0) וישקיע בהון 0נושי 0לוונטי לשוק. השני הו0 זה שית0חה וישקיע בעבודות הבית. גם ב0צב בו לכל 0חד 0בני הזוג ית0ון יחסי דו0ה, חייבת להתבצע הת0חות כדי להגיע ליעילות.

Becker 0יננו טוען כי נשים הן 0לו שבהכ0ח צ0יכות לעשות 0ת עבודות הבית. לטענתו, הדב0 צ0יך להיקבע על פי ית0ון יחסי בשוק העבודה. יחד עם ז0ת, קיי0ים הבדלים ביולוגיים, הבדלים בסוצי0ליזציה והבדלים בהשקעה בהון 0נושי בין נשים וגב0ים וכל 0לה 0הווים בסיס לחלוקת העבודה. נשים הן 0לו שיולדות ו0שקיעות בה0יון ובטיפול בילדים הקטנים, כך נוצ0ת "השקעה 00שונית" לכן ההת0חות בעבודת הבית 00פש0ת להשלים השקעה 00שונית זו. נשים נתפסות כיות0 פ0ודוקטיביות בעבודות הבית בהשוו0ה לע0כן בשוק. כתוצ0ה 0כך נשים 0פתחות הון 0נושי ש0ט0תו להגדיל 0ת הפ0ודוקטיביות שלהן בעבודות הבית. השקעה זו 0קבלת חיזוקים נוספים ל0ו0ך 0עגל החיים בתהליך הסוצי0ליזציה. ההנחה הי0 כי כל הצדדים נהנים 0חלוקת העבודה ב0ידה שווה: לגב0ים ש0ינם עסוקים כלל בט0דות הבית יש ז0ן ו00ץ להקדיש לשוק העבודה, לנשים 0ובטח 0קו0 פ0נסה , ובד0ך כלל 00ת הכנסה וסט0טוס גבוהים יות0 00ש0 היו יכולות להשיג בעצ0ן בשוק. Becker 0ניח כי ישנה הקצ0ה הוגנת של 0ש0בי ה0שפחה לכל חב0יה וכי הבעל הו0 0עין "0לט0ו0יסט" ה0ו0ה 0ת טובת ה0שפחה כולה לנגד עיניו. לטענתו, ב0שפחה 0ת0חש תהליך הוגן של הקצ0ת הז0ן ה0בוסס על סך ה0ש0בים הנגישים עבו0 ה0שפחה (Becker, 1965).

על פי ג0ונ0ו (Gronau, 1977) ככול שעלות ההזד0נות (Opportunity Cost) של ה0ישה גבוהה יות0, הי0 יכולה לה0וויח יות0 בשוק העבודה ולכן תהיה לה נטייה להקדיש פחות ז0ן לבית. העובדה כי נשים 0שכילות, בעלות עלות הזד0נויות גבוהה 000ות שיעו0ים גדולים יות0 של השתתפות בשוק העבודה ובהיקפי 0ש0ה גדולים יות0 (שטיי0, 1995) יכולה להיות 0וסב0ת היטב ב00צעות גישה זו. בהקש0 זה, 0זכי0ים Shelton and John 0חק0ים ה0תייחסים לכך שהעלייה בשכ0 העבודה הגבי0ה 0ת התלות של ה0ישה ב0שכו0ת של בעלה. (Lopoata 1993, Jackson 1992, Lamphere 1989). 0חק0 נוסף (Bourke, 1994) 000ה כי עליית השכ0 ב0נגליה החל 0סוף ה00ה ה- 19 יצ0ה ת00יץ לנשים 0בות דווק0 להיש00 ולהת0חות כעק0ות בית ב0קום להיכנס לשוק העבודה. נתון זה עשוי להיות 0וסב0 בהקש0 של עלות ההזד0נות. כביכול, הז0ן של הנשים הופך להיות יק0 ובכך נוצ0 ת00יץ לצ0ת לשוק העבודה יש לן הזד0נות לשפ0 0ת 0צבן. 0ם כן נשים 0ע0יכות 0ת ההזד0נות שלהן בשוק העבודה כנ0וכה, ב0ופן 0בסולוטי 0ו בהשוו0ה לבעליהן ועל כן 0קצות ז0ן דווק0 לעבודות הבית.

1.4.3. ת0ו0יית ה0ש0בים (Resource Theory)

ת0ו0יית ה0ש0בים 0ייצגת גישות ה0צביעות על 0פש0ות קיו0ם של קונפליקטים ו0ינט0סים 0נוגדים בתוך ה0שפחה. על פי גישה זו, 0ש0ב הו0 כל דב0 ששותף 0חד 0ספק לשני ועוז0 לשני ל0ל0 0ת צ0כיו 0ו להשיג 0ת 0ט0ותיו (כסף, יוק0ה, סטטוס). 00זן הכוח יהיה לטובת הצד התו0ם יות0 0ש0בים לנישו0ין (Goldscheider & Waite, 1991) בני הזוג נכנסים ל0סג0ת נישו0ין ב0ט0ה ל0ל0 0ספ0 צ0כים חשובים (ל0 0ק כלכליים: 0וש0, ת0יכה, חב0ות). כ0ש0 בן זוג 0חד תו0ם יות0 0השני הו0 צוב0 בסיס להפעלת כוח. השותף ש0קבל יות0 00גיש חייב לבן הזוג ותלוי בו לגבי 0ה שהו0 0צפה לקבל בעתיד. 0כ0ן, שה0ש0בים היחסיים של הבעל וה0ישה הו0 הגו0ם העיק0י הקובע 0ת 00זן הכוח ביניהם. על פי גישה זו, בן הזוג בעל ה0ש0בים הגבוהים יות0, כגון השכלה 0ו הכנסה, יהיה בעל ע0דת כוח טובה יות0 ב0ע0כת היחסים, והו0 יוכל לנהל 0ת תהליך ה0ש0 ו0תן על עבודות הבית כך שהו0 יבצע פחות (ההנחה הי0 ש0ף 0חד 0בני הזוג ל0 0וצה לבצע 0ת עבודות הבית). 0נגד, בן הזוג בעל ה0ש0בים ה0ועטים עשוי להפסיד יות0 0ניתוק הקש0, ועל כן יבצע יות0 עבודות בית, להבדיל 0הת0ו0יה הכלכלית, ת0ו0יית הכוח טוענת כי 0ין פונקצית תועלת 0שפחתית, 0ל0 לכל בן 0שפחה יש 0ט0ות 0ישיות ו0ניעים של0 תו00ים ת0יד 0ת 0ווחת ה0שפחה כולה.

Goldscheider & Waite (1991) 0צ0ו כי 00ת ההכנסה 0שפיעה ב0ופן שונה על גב0ים ונשים, 00ת הכנסה גבוהה 0שפיעה יות0 על נשים 00ש0 על גב0ים בז0ן ה0וקדש לעבודות הבית. כלו00, כ0ש0 נשים 00וויחות ה0בה הן 00שות לעצ0ן להפחית 0ת הז0ן ה0וקדש לעבודות הבית, בעוד ש0צל גב0ים הקש0 בין 00ת ההכנסה ובין הז0ן ה0וקדש לעבודות הבית חלש יות0 , גב0ים ש00ת הכנסתם יו0דת ל0 בהכ0ח ישתתפו יות0 ב0טלות הבית. Brines (1994) 0סבי0 0ת ה00צ0ים הללו בכך שלעיתים גב0ים שתלויים בנשותיהם 0בחינה כלכלית יטו לפצות 0ת עצ0ם על ידי 0י0וץ של תפיסה 0סו0תית של תפקידי ה0ינים כך שי0שיכו לצפות 0נשותיהם ל0ל0 0ת 00בית ה0טלות בבית.

1.4.4. תי0ו0יות של 0ידי0ולוגיה תפקידית

על פי גישה זו חלוקת העבודה בבית תלויה ב0ידי0ולוגיה ובע0דות כלפי תפקידי 0ין שהפ0ט 0וכש בתהליך החינוך, סוצי0ליזציה, וחיקוי התנהגות ההו0ים ו0שפחתו הק0ובה. לפיכך גב0ים ונשים בעלי ע0דות ליב0ליות כלפי תפקידים 0יניים יבט0ו ז0ת על ידי חלוקת עבודה שוויונית יות0 של עבודות הבית, בהשוו0ה לבעלי ע0דות 0סו0תיות. ככל שבני הזוג יהיו 0סו0תיים יות0 כך ה0ישה תבצע יות0 לבדה 0ת 0טלות הבית.

הגו0ם העיק0י ה0שפיע על ע0דות כלפי תפקיד ה0ין הינו השכלה. ככל ש00ת ההשכלה גבוהה יות0 כך הע0דות כלפי תפקידי ה0ינים ליב0ליות יות0.

00בית ה0חק0ים 0וצ0ים כי נשים 0שכילות עושות פחות עבודות בית וכי גב0ים 0שכילים נוטים יות0 לקחת חלק גדול יות0 בעבודות הבית. כ0ו כן הסג0ציה ב0טלות יו0דת ככל שלבני הזוג, ובעיק0 לבעל, 00ת ההשכלה גבוהה יות0 (Brines, 1993; Bergen, 1991; Bardero et al, 1987; Blair & Lichter, 1991; South & Spitz, 1994; Shelton & John, 1993).

1.5 איפיוני המשפחה של משרת הקבע

אצל משפחתו של משרת הקבע המצב שונה, אך מאידך, מכיל כמה אלמנטים דומים למשפחות בהן האב נעדר מן הבית. משפחתו של החייל בקבע מושפעת מלחצים רבים ומתמשכים, אם כי לא ייחודיים, הקשורים לחיים במסגרת צבאית. עיקר הלחצים מתבטאים במישור הניידות הגיאוגרפית ובהעדרות האב. בסקירה מקפת של מחקרים העוסקים במשפחות איש הצבא (האמריקאי) מפרטים מקקובין, דהאל והנטר (1976) את המישורים העיקריים הבולטים אצל משפחות אלו: את הניידות התדירה, את הסתגלות הילדים למעברים והתפתחותם, את הסתגלות המשפחות לפרידה, את הסתגלות המשפחות לאיחוד מחדש, את ההסתגלות לאובדן, השרותים הניתנים למשפחות ועוד.

לניידות השפעה רבה על התפתחותם החברתית והנפשית של הילדים ושל אימותיהם. הם עוברים יחד תהליך מתחדש של יצירת קשרים ונטישתם עם כל מעבר למקום מגורים אחר. קיימים חילופים של בתי-ספר שמקשים על ההתנסויות האקדמיות והילד מוצא את עצמו מתמודד כל פעם מחדש עם מורים, שיטות הוראה וחברי כיתה שונים. המתבגרים, בעיקר, חייבים להישען לטוב או לרע על הקשרים הפנימיים המתקיימים במשפחה באין להם מסגרת חברתית נוספת להזדהות והשתייכות. לעומת זאת הצביעו מחקרים אחרים על ממצאים מנוגדים: על ייחודה של אוכלוסיה זו בגלל התנאים הטובים שהיא מקבלת ובגלל הבחירה הסלקטיבית של משרתי הקבע. המסגרת משמרת ומטפחת את משפחות איש הצבא, וכתוצאה מכך לילדים הישגים אקדמיים טובים מן הממוצע ויכולתם להסתגלות טובה ביותר, ונמצאה אצלם פחות נטיה לעבריינות מאשר אצל כלל האוכלוסיה.

באופן כללי סיכום המחקרים מצביע על כך שתגובות הילדים ואימותיהם לניידות ולהסתגלות מתחדשת בעקבות הניידות, קשורות ותלויות בקשרים האמוציונליים בתוך המשפחה, שקדמו לניידות. תגובתם של ההורים כלפי המעברים התדירים וכלפי היעדרות האב הינה משתנה בעל חשיבות מירבית בהגדרת יכולתם של חברי המשפחה להסתגלות ולהתפתחות טובה. ראובן היל (1949) מסכם שתגובה של המשפחה הצבאית הינה פונקציה של תפיסת האישה את הפרידה, של המשאבים אשר המשפחה מגייסת למצב ושל תלאות הפרידה. הוא מתייחס אל שרות הקבע כאל משבר מתמשך אשר מערב בתוכו את כל המשאבים ותבניות ההתנהגות של המשפחה ואת כל הקשרים הבין משפחתיים. היל ממיין את המשפחות לכמה סוגים, ולפי המיון מנסה לנבא אילו מהן תעמודנה בתנאי הלחץ ביעילות ובתובנה ואלו מהן תתפקדנה בחוסר ישע ובחוסר יעילות (המיון נעשה עפ"י משפחות פטריארכליות, מטריארכליות, דמוקרטיות). מעבר למבנה המשפחה קיימים משתנים נוספים המשפיעים על הסתגלות והתפתחות תקינה: גודל המשפחה, המצאותם של קשרים משפחתיים זמינים, עבודת האישה, מקורות תמיכה ורשתות  חברתיות עניפות בקהילה.

לעומת אבות אחרים, למשרת הקבע יכולת מועטה להחליט היכן הוא ומשפחתו יחיו, היכן יתגוררו, היכן ילכו לבית הספר וכן הלאה. מאחר והוא נאלץ לנדוד, המעברים גוררים אחריהם התקשרויות שטחיות אל חברי ומוסדות לא צבאיים. למשפחות הצבאיות נטיה להימנע מהתקשרויות עמוקות חוץ משפחתיות (פרנסס וגייל, 1973). משפחת משרת הקבע מפתחת שתי צורות של קשר שאינו מתמשך, צורה אחת הינה הימנעות מהתקשרות עמוקה מפאת הכאב שבפרידה, והצורה השניה כניסה מואצת לקשרים חדשים ועמוקים כל פעם מחדש כתוצאה מהצורך הרב בקשר קבוע, וגם כאן התוצאה הינה קשר שאינו מתמשך. הסובלים העיקריים הם הילדים. בד"כ הם נוטים להכחיש את הפרידה והאובדן של הקשר והם עסוקים בעיקר בהווה על חשבון הקשרים בעבר. מועקת הפרידה אינה קשורה בלעדית להיעדרות האב, היא קשורה גם כן למצבים של העלאה בתפקיד אשר דורשת יותר השקעה בזמן ובתשומת הלב מצידו של האב. יחד עם העלאה בדרגה נוצר גם קידום מבחינה חברתית אשר גם הוא יכול לגרום לניתוק מקשרים קודמים ויציבים בתוך המערכת.

איפיונים ייחודיים נוספים של משפחת החייל מתארים פק ושראודר (1976) במחקרם העוסק בפסיכותרפיה למשפחת משרת הקבע הנעדר מביתו. מהסתכלויות, פגישות, וטיפולים במשפחות של משרתי הקבע הם מתארים דינמיקה משפחתית הנמצאת תחת השפעה מתמשכת של משבר ההעדרות. לדעתם היעדרות האב מפחיתה את יכולת המשפחה לשאוב כוחות ולהיזון מן המערכת המשפחתית. כל בעיה שמתעוררת "נקשרת" עם העדרות האב ובד"כ הציפיות הן בכיוון של נסים – כאשר האב יחזור כל הבעיות תפתרנה. האישה מרגישה ש"נבחרה" להיות שניה במשפחה, כלומר שניה לקריירה של בעלה. היא מפתחת קינאה בצבא ובחברים לעבודה של בעלה, ובד"כ מתפתחת גם תלות בשרותים הצבאיים והסביבתיים. לעיתים האם מוותרת על גידול הילדים ומעבירה את האחריות לילדים המבוגרים, או שהיא מאשימה את חוסר יכולתה לתפקד בהעדרות האב. הילדים נוטים לברוח החוצה מן המסגרת, מצבם בבית הספר מתדרדר והם הופכים לבעייתים במסגרת זו, מתחילות תלונות פסיכוסומטיות ותגובות אלכוהוליסטיות וריצה אחר שירותים רפואיים וקהילתיים. כל זה כאמור באותן המשפחות המגיעות לטיפול פסיכיאטרי. היל (1949) שבדק משפחות בתוך המערכת הצבאית, וביניהן משפחות שסבלו מהיעדרות ממושכת של האב, טוען למשבר האיחוד מחדש יותר מאשר משבר ההיעדרות מאחר וחזרתו של הבעל, מדי פעם, מאיימת על אותן טובות הנאה אשר היעדרותו סיפקה לאישה, כמו יותר חופשיות במעשיה, החלטותיה ותוכניותיה ויד חופשית בשימוש במשכורת, בניהול משק הבית ובחינוך הילדים. בד"כ מצב זה גורר לעימותים רגשיים ובעיקר רגשות של דחיה מצדו של הבעל. אבל גם כאן, המסקנות הן חד משמעיות – יכולת ההסתגלות וההתמודדות במשברים אלה קשורה באקלים המשפחתי של המערכת אשר ממנה יצא האב ואליה הוא חוזר.

איפיוני המשפחה של משרת הקבע המובאים בפרק זה הובאו מתוך מחקרים העוסקים במשפחתו של החייל האמריקאי ויכולים להתאים או שלא להתאים למשפחתו של משרת צבא הקבע בארץ. לא ניתן היה למצוא מידע רב המתייחס למשפחת החייל בקבע בארץ, ואם נמצא מידע כזה הוא מאוד מועט או שלא היתה אליו גישה.

מכל הנאמר לעיל לגבי סוגי המשפחות השונות, לגבי מערכות התמיכה שהן מהוות, ולגבי האקלים הסביבתי שהן מספקות עבור חבריהן – נראה שקיימים גורמים בעלי השפעה מכרעת על המערכת המשפחתית והם אותם גורמים של לחץ ושל תמיכה מתוך ומחוץ למערכת המקשים או מקלים על תפקודה ומעצבים את עמדותיהם ותפיסותיהם של חברי המשפחה כלפי עצמם וכלפי הסביבה.

1.6 להיות הו0ים

1.6.1 הו0ות כ0קצוע

ל0 0חת 0נו ת0הים כיצד 0שפחה 0חת ב0י0ה ו0תפקדת, ילדיה בטוחים בעצ0ם ו0ת0ודדים היטב, ולעו0תה 0שפחה 0חת 0וויית בעיות ו0צוקות. 0ה הופך 0נשים 0סויי0ים לעובדים יעילים ו0צליחים, בעלי קש0ים חב0תיים 0שגשגים, ו00ידך בעלי בעיות קשות בניהול 0שפחה? 0ה הופך זוג צעי0 שנולד להם בן, להו0ים שיודעים 0ה לעשות ב0צבים 0שתנים, ו0ח0ים לחס0י 0ונים, תלויים בהו0יהם וזקוקים לעז0ה 0ת0דת? השוני בתפקוד של ההו0ים השונים נובע 000ת ה0ינטליגנציה ההו0ית שלהם.

ככל שחולפות השנים 0צטב0 0טען של יכולות הו0יות, תפישות הו0יות וכלים לגידול ילדים ולניהול 0שפחה. בידע הו0י זה ניתן לעשות שי0וש לפיתוח ה0ינטליגנציה הקוגניטיבית ולפיתוח ה0נטליגנציה ה0גשית. שני התחו0ים תו00ים לפיתוח ה0ינטלגנציה ההו0ית. בעוד ש0דם יכול לשנות ק0יי0ה 0קצועית ב00צע החיים, ב0קצוע ההו0י 0ין זה כך. כ0ש0 0דם הופך הו0ה 0ין לו 0פש0ות לשנות עובדה ז0ת, 0ולם יש לו חופש בחי0ה לגבי 00ת ביצוע וכיוון ביצוע הו0ותו. לכן כה חשוב לעבו0 "הכש0ה 0קצועית" בתחו0י ההו0ות ולקנות כישו0י הו0ות בתחו0י 0גש, 0חשבה והתנהגות. היות וההו0ות הי0 "0קצוע טבעי", יש נטייה להכחיש 0ת הצו0ך "לל0וד הו0ות". ההו0ות וניהול ה0שפחה הם ה0קצועות החשובים לנו ביות0 0בחינה 0גשית ו0עשית. הבית הו0 ה0קום שהיינו 0וצים לחוש בו 0י0ב ביטחון ות0יכה. זה ה0קום ש0עצב יות0 0כל 0קום 0ח0 0ת זהותנו ה0ישית. זה ה0קום ש0שפיע על 0י ש0נחנו וב0ידה 0בה על 0י שנהיה. לכן כל כך ה0בה 0גש 0עו0ב בו. לכן לעיתים קשה לנו לשלוט בעצ0נו כש0שהו "0תקלקל" בו, יות0 00ש0 כש0שהו "0תקלקל" ב0קום העבודה. זה ה0קום ש"הכי" היינו 0וצים להצליח בו, 0ולם ל0 0חת הו0 0קשה, 0בלבל ו0תסכל, 00ש כשם של0 0חת הו0 גו0ם 0וש0 וסיפוק (דיטל ו0וז0ן, 1999).

1.6.2 0ינטליגנציה הו0ית

0ושג זה 0בוסס על התי0ו0יה של "ה0ינטליגנציה ה0גשית" – EQ (גול0ן, 1995; 00יי0 וסולביי, 1995) ועל התי0ו0יה של "ה0ינטליגנציות ה00ובות" (ג0דנ0, 1996). ה0ינטליגנציה ההו0ית 0שלבת 0ינטליגנציה 0גשית ו0ינטליגנציה קוגניטיבית תוך 0יקוד בסוגיות של הו0ות ו0שפחה.

הגו0םP(EQ)  00קד 0ת ה0ינטליגנציה ה0גשית בנוש0י הו0ות, 0ולם היות וה00כיב השכלתניP(IQ)  - הקניית ידע ו0ושגים – תו0ם 0ף הו0 ל0ינטליגנציה ההו0ית, ה0י ה0שוו0ה ה0ת0י0ה הי0 P(EQ + IQ)  = PQ. הו0ה בעל 0ינטליגנציה הו0ית גבוהה ידע לשלב 0ת כישו0יו הקוגנטיביים בכישו0יו ה0פקטיביים, בבו0ו לנהל הליכים של פת0ון בעיות הו0יות ו0שפחתיות. ה0ינטליגנציה ההו0ית הי0 גו0ם כה 0ש0עותי לתפקוד הו0י יעיל, ש00ויה הי0 לתחום שעת נפ0ד. ההו0ים הם סוכני סוצי0ליזציה 00כזיים של ה0ינטליגנציה ה0גשית והקוגניטיבית עבו0 ילדיהם. הם 0הווים 0ודל לתפקוד 0ינטליגנטי והם "ה0חנכים" 0ת ילדיהם לתפקוד ב0י0 0ו חולה, גבוה 0ו נ0וך, על פי 00ת ה0ינטליגנציה ההו0ית שלהם.

0ודל ה0ודעות העצ0ית ("0ודל החצוצ0ה", 0וז0ן וע0יתים, 1998) 0ציע להו0ה לבדוק דגי0ת התנהגות שלו, לב00 0גשות, 0חשבות והתנהגויות ה00פיינות 0ותה, לחקו0 0הם ה0ווחים ו0הם ההפסדים של דפוס התפקוד שלו (לעצ0ו כהו0ה, לילדו, ל0שפחתו), לבחון חלופות, ולבחו0 0ת הטובה שבהן לביצוע. ה0ודעות העצ0ית תו00ת לפת0ון יעיל ויצי0תי של בעיות ה0ט0ידות 0ת ההו0ה.

ה0ודעות העצ0ית 00פש0ת שליטה עצ0ית – הבחנה בין תפישות, 0חשבות, 0גשות, תחושות וש0יפות. היכולת לעצו0 ל0גע, לקחת פסק ז0ן לפני ש0גיבים, 00פש0ת ל0דם לבחו0 בתגובה היות0 00וזנת, חכ0ה ו0ח00ית ביחסיו עם 0ח0ים (00יי0 וסולביי, 1995).

הו0ה בעל 0ינטליגנציה הו0ית גבוהה ינהל בחוכ0ה וב0ח0יות 0ת 0ע0כת יחסיו עם ילדיו. הו0 ישקול ויבח0 תגובה 00וזנת ל0צבים קשים ב0קום לנקוט ב0י0פולסיביות, וית0ודד ב0ופן יעיל עם עי0ותים בתוך 0שפחתו. כך יעצים 0ת 0ווחתם הפסיכולוגית של בני 0שפחתו.

ה0שפחה הי0 "בית הספ0 הגבוה ל0ינטליגנציה הו0ית". זהו בית ספ0ך 00גע היוולדך והי0 נ0שכת גם כש0צט0פים לצוות ההו00ה 0ו0ים חדשים. לכן כל כך חשוב ל0פש0 להו0ים (וגם לילדים) לל0וד כיצד לנהל הליכי 0גשות, תקשו0ת, עי0ותים, 0צוקות ובעיות בתוך ה0שפחה. כל 0שפחה ב0י0ה יכולה להית שונה 00שפחה ב0י0ה 0ח0ת. לכל 0שפחה זהות 0שפחתית נפ0דת ש0קבלת צבעה וצביונה 0ן הנפשות הפועלות ב0שפחה – 0עב0ם, 0ש0יפותיהם, 0תחו0י העניין שלהם, 0ע0כיהם, 0תפישותיהם ו0צ0כיהם הייחודיים (דיטל ו0וז0ן, 1999).

2. הצבא

2.1 צה"ל כארגון מבנה מיגדר

יזרעאל (1999) מצאה כי בצה"ל מתקיים משטר מיגדרי המבוסס על חלוקת עבודה ומבנה הכוח. הגברים נמצאים בכל התפקידים המוגדרים כחשובים ויוקרתיים והנשים נמצאות בתפקידים המסייעים. על פי Acker  (1990) ההטיה על פי מין מתרחשת באמצעות חמישה תהליכים, מהשלכתם על הארגון הצבאי ניתן לראות כי הצבא הוא ארגון מוטה מין.

1) הבנייה של חלוקות על פי מין – סוג העבודה, התנהגויות מותרות, מיקום במרחב הפיזי. גברים כמעט תמיד בעמדות כוח, החלטות של מנהלים גורמות להיווצרות חלוקות על פי מין, ושגרת החיים בארגון משמרת אותם. גם כניסתם של אמצעים טכנולוגים מתקדמים לא מעלימים את החלוקה על פי מין, העבודה המיומנת היא עבודת הגברים והעבודה הלא מיומנת היא עבודת הנשים (Acker, 1990).

חלוקת העבודה בצבא מתבצעת כך שהגברים נמצאים בתפקידים הנחשבים מרכזיים, תפקידי הלחימה, ואילו הנשים נמצאות בתפקידים המסייעים. המשתתפים בארגון הצבאי נדרשים לקחת חלק במשימות בלתי רגילות (לעיתים מסכנות חיים), תרגילים, כוננויות ותגובה מיידית לארועים בלתי צפויים. על מנת שכל אלו יתבצעו נדרשת מהשותפים בארגון רמת מחויבות גבוהה ביותר, שעות עבודה מרובות (ללא גבולות) וזמינות תמידית. ניתן לצפות כי גברים יעמדו בדרישות אלו ביתר קלות היות ומקובל כי גברים יכולים לעבוד שעות מרובות ואף להיעדר מביתם ימים מספר, ופחות מקובל בחברה כי נשים שהן אימהות לא תגענה במשך שבוע שלם לביתם. הצבא אינו מאפשר עבודה חלקית כך שכל תפקיד בצבא הנו תפקיד במשרה מלאה. משמעות דבר זה הנה כי גברים ונשים נדרשים למלא תפקידים במשרות מלאות, אך ישנם תפקידים הדורשים נוכחות פיזית רבה הכרוכה בהיעדרות מהבית לתקופות ממושכות, שעות עבודה מרובות והשקעה מרובה.

2) הבנייה של סמלים ודימויים – הדבר בא לידי ביטוי בשפה, באידיאולוגיה, בתרבות של הארגון, בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. כל אלו מחזקים את מעמד הגברים בארגון ואת ההבדלים בין גברים ונשים.

בצבא הדימוי של ה"חייל הקרבי" הוא הדימוי של הגבריות החזקה והמצליחה וזהו הדימוי שאליו ועליו הצבא מחנך את חייליו, זו הדמות האידיאלית. בתקשורת, לאורך השנים, ניתן לראות כי גברים חיילים צולמו ונראו יותר מנשים, צילומים של חיילות היו תמיד ליד חיילים בסיטואציות המבליטות את נשיותן.

בצבא השפה משקפת את ההוויה הצבאית, הוויה המבוססת על חוויות מעולם הלחימה, עולם בו הנשים אינן שותפות. נמצא כי נשים, המשרתות בתפקידים גבריים מנסות להידמות לגברים על ידי שימוש בשפה, בסגנון הלבוש וההופעה (ששון-לוי, 1997). לסמלים החיצוניים תפקיד משמעותי בהגדרת השלטה הגברית כמו גם לתחושת שייכות והזהות המקצועית של המשרתים בו. סמלים רבים ניתן לראות על חולצות הגברים, היות והם זכו בהם במסגרת קורסים, מבצעים ופעולות בהן נשים אינן יכולות להשתתף בהם.

3) אינטראקציות בין המינים – נשים-גברים, נשים-נשים, גברים-גברים. ניתוח של שיחות מראה כי בהפרעות בשיחה, בסטייה מנושא השיחה וקביעת נושא הדיון משחזרים את אי השוויון בין המינים.

האינטראקציות בצבא בין גברים לגברים שונות מהאינטראקציות בין נשים לנשים או בין גברים לנשים. האינטראקציות בין גברים מאופיינת בשפה המלווה בביטויים שונים (הן מההוויה הצבאית והן ביטויים הקשורים במין), נושאי השיחה בין הקבוצות שונים כתוצאה מחוויות שונות.

4) זהות אישית  - הזהות האישית של השותפים בארגון נוצרת על ידי התהליכים שהוצגו לעיל וגם על ידי השימוש בלשון, סגנון הביגוד וההצגה העצמית על דגש על מין העובד כחבר בארגון (1990 ,Acker). לצבא יש עוצמה רבה כארגון מכונן זהות מיגדרית (יזרעאל, 1999). בארגון הצבאי הזהות של הגברים נבנית כזהות השלטת והיא המייצגת את הרצוי האידיאלי, זהות זו שונה מזו של הנשים. הזהות הגברית יוצרת תרבות גברית כפי שהתרבות יוצרת זהות גברית. תרבות גברית מאופיינת בעצמאות, בלקיחת סיכונים, באגרסיביות וברציונאליות (Connell, 1987). משמעות הצבא להגדרת והבניית המגדר חזקה יותר עבור גברים (ששון-לוי, 1997), זאת משום שהשירות הצבאי עבור הגבר הישראלי הוא ארוך יותר ותובעני יותר, רק גברים משתתפים ישירות בקרב וממשיכים להיות בצבא דרך שירות המילואים. גברים ונשים עוברים את השירות הצבאי באופנים שונים. אצל גברים השירות הצבאי משמעותו גבריות, ואילו אצל הנשים, הצבא גורם לזהות מינית מורכבת יותר היות ונשים בתפקידים גבריים כדי להצליח צריכות לדחות את הנשיות שלהן (ששון-לוי, 1997). אך גם נשים בתפקידים אחרים לא יכולות לבטא את נשיותן באופן בולט (בעיקר בשל התרבות האירגונית הדוחה זאת). ניתן לומר כי גברים ונשים בצבא חווים את הצבא שונה (יזרעאלי, 1999). נשים וגברים מגויסים על בסיס קריטריונים שונים. הם ממוינים ומוצבים לתפקידים על פי קריטריונים שונים, משרתים בעמדות שונות ולאורך זמן שונה ונתנונים למערכת פקודות שונה.

5) הלוגיקה האירגונית – המבנה האירגוני של הצבא מכתיב כי גברים ילחמו ונשים תסייענה בעורף. בארגון הצבאי מתקיימים חוזים אישיים, ולכאורה משכורת הגברים והנשים זהות, אך היות ומרכיבי השכר שונים, לגברים קיימות תוספות בגין ביצוע תפקידים שנשים אינן יכולות לבצע ולכן קיימים ההבדלים בשכר. צה"ל כארגון המבנה מיגדר מחזק את השליטה של הגברים על הנעשה בתחומו הן מבחינה ערכית, תרבותית ומעשית. הדבר בא לידי ביטוי במונח "הגמוניה גברית". על פי Connell (1987) נוכל להגדיר הגמוניה כמצב בו הקבוצה השלטת במערכת יחסי הכוח בחברה מגדירה את הנורמות והאידיאלים בה. ערכו של הגבר עולה באמצעות הבדלתו מביטויי גנאי של גבריות נחותה יותר, כגון דימויים של  ילדותיות ונשיות.

ההגמוניה הגברית בצבא (ככול הגמוניה גברית) לא מושגת על ידי הפעלת כוח, אלא על ידי אורח החיים המאפשר לגברים להיות בעמדות הכוח. ההגמוניה לא טוענת לשליטה תרבותית, אלא היא מושגת על ידי איזון בין כוחות ובין קבוצות. הגמוניה זו מאופיינת על ידי הדימוי של המנהיג החזק, המוכשר, הסמכותי, בעל כישורים מיניים השולט על רגשותיו. על מנת שנשים יתפקדו בפסגת ההיררכיה הגברית, הארגון דורש מהן להכריז על כל מה שעושה אותן לנשים כעל לא רלוונטי. ההגמוניה הגברית משפיעה על תפיסת הארגון את משפחתו של המועסק בו.

מדד נוסף של גבריות היא העובדה כי התרבות הצבאית אינה מעודדת טיפול במשפחה, כך שלנשים יש בעיות אובייקטיביות הקשורות בחוסר התאמה בין שעות העבודה לבין שעות סיום הגנים והמעונות במיוחד לאור העובדה כי בצה"ל אין משרות חלקיות או גמישות (דבר אשר היה מאפשר את שילובן של יותר נשים בארגונים) צלליכין-סבו (2002).

2.2 המערכת הצבאית כמוסד תובעני

המערכת הצבאית תוארה באופן מסורתי כ"מוסד טוטאלי". GOFFMAN (1961) הגדיר "מוסד טוטאלי" כארגון המהווה הן מקום עבודה והן מקום מגורים, משותף למספר רב של אנשים במצב דומה, שחיים עפ"י דרך מסויימת, מוכתבת מבחינה פורמלית, תוך כדי ניתוק (לפחות זמני) משאר החברה. הגדרתו של גופמן התמקדה על ההיבטים הפיזיים של הפרדת הארגון מהעולם החיצוני ולפיכך מתאימה רק למצבים מסויימים של חיים במסגרת המערכת הצבאית, כגון תקופת הטירונות, שהות בבסיסים סגורים, ספינות מלחמה וכדומה.

COSER (1974) הציע מושג אלטרנטיבי – מוסד "תובעני" – כדי לאפיין את המערכת הצבאית. ארגונים "תובעניים" מצפים למחוייבות ונאמנות מוחלטת מצד חבריהם. יתר על-כן, הארגון עושה מאמצים למנוע או לצמצם את תביעתם של מוסדות אחרים אשר עלולים להתחרות על זמנם ונאמנותם של האנשים הנמנים על שורותיו. מאמצים אלה מתבטאים בדרך כלל בהפעלת לחץ על חברי הארגון לנתק או לצמצם את קשריהם עם ארגונים או מערכות המתחרות. נכונותם של חברי הארגון להענות לדרישות מוסד "תובעני" נובעת מערכים נורמטיבים אשר מצדיקים מחוייבותם הבלעדית לארגון. כך למשל, במערכת הצבאית, המוטיבציה להקדשת מאמצים כמעט בלתי מוגבלים בתחום השרות היא תוצאה של דבקות בערכים של טובת הכלל. כדאי לציין שנאמנותם של החיילים איננה נותרת ללא פיתוי. גם מוסדות "תובעניים" מתגמלים את חבריהם ולא רק באמצעים כספיים. לדוגמא, המערכת הצבאית בתמורה לנאמנות ומחוייבות מספקת בטחון כלכלי, דיור ושרותים מסובסדים אחרים. בנוסף, זוכים החיילים לתמורה מצד החברה המתבטאת בהערכה ויוקרה.

עד כאן תוארה המערכת הצבאית עפ"י מאפיינה המסורתיים. חשוב לבחון האם גם בעקבות השינויים החברתיים שחלו לאחרונה בעולם המערבי באופן כללי, ובתחום העבודה בפרט, הצבא מצליח לממש את תביעותיו מהמצטרפים לשורותיו.        

SEGAL AND SEGAL (1983) סוברים שהשינוי הבולט בעשורים האחרונים במישור האירגוני הינו חזוק מגמת הביורוקרטיזציה והדגש על מקצועיות, ובמישור הפרט – מתן משקל רב לתועלת אישית. שינויים אלו לא פסחו על המערכת הצבאית. עפ"י MOSKOS  
(1988, 1977) שרות צבאי הופך בהדרגה משליחות לאומית השואבת את צדוקיה מערכים של  עשייה קולקטיבית למען הכלל, למשלוח יד, כאשר מקור הלגיטימיות טמון בשוק העבודה. לפיכך, ניתן להתייחס לשרות בצבא כאל עיסוק אחר במגזר האזרחי, ובהתאם לזאת הפרט מונע ע"י גורמים כמו שכר, הטבות אחרות ואיכות חיי העבודה. זאת במקום, כפי שהיה בעבר, הנעה הנובעת מהנכונות לשרת את החברה והמדינה. למרות מגמת השינוי, ממצאי מספר מחקרים בצבא ארה"ב וקנדה Stahl (1978, 1980, 1981); Cotton (1981); Segal (1983)   מורים שהמעבר משליחות למשלוח יד איננו מוחלט, השרות הצבאי טומן בחובו אלמנטים של שניהם. כלומר, מקורה של המוטיבציה לשרת בצבא היה באופן חלקי פרי ערכים נורמטיבים (כמו עשייה למען הכלל) אך נובעת גם משיקולים רציונליים שבבסיסם אינטרס עצמי או חומרי.        

2.3 הקונפליקט צבא-משפחה בישראל

ישראל במובנים רבים שייכת לעולם המערבי ועל-כן גם עליה חלים השינויים והתמורות שתוארו לעיל. יחד עם זאת, מצבה הביטחוני המיוחד של ישראל דורש בחינה יותר מעמיקה של הניואנסים בתהליכי השינוי.

בישראל של שנות ה- 80, חברו להן יחדיו סיבות אחדות כדי לעשות את ה