‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד בא לידי ביטוי מבקר פנים - מתח בין הגוף המבוקר המעסיק את המבקר אל הבקורת פנים - וחוק הביקורת הפנימית?

ראשי פרקים

-

מבוא.

חוק הביקורת הפנימית.

דוגמאות לגופים מבוקרים: 

ביקורת פנים בבית נשיא-המדינה.

הכנסת.

משרד מבקר-המדינה.

ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לארץ-ישראל.

מוסדות להשכלה גבוהה.

סיכום.

עבודה זו תעסוק בנושא חשוב בשיח האקדמי בישראל: מהותה של הביקורת הפנימית.

חוק הביקורת הפנימית התשנ"ב - 1992 אינו חל על גופים וארגונים אחדים, הנהנים במישרין או בעקיפין מכספי המדינה. הכוונה לגופים כמו בית נשיא-המדינה, מינהל הכנסת, מבקר-המדינה, ההסתדרות הכללית, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. כמה מגופים אלה - בית הנשיא, מינהל הכנסת, ומשרד מבקר-המדינה - אמורים להיות מופת ציבורי וארגוני בתחום זה ולא היא.

מהו חוק זה? האומנם יש בישראל גופים, החסינים בפני ביקורת פנימית? מהו מעמדה והיקף החלתה של הביקורת הפנימית? על שאלות אלה אנסה לענות בעבודה זו.

בשנות ה-40 של המאה הנוכחית החל תהליך התמסדותה של הביקורת הפנימית, כפונקציה מקצועית תוך-ארגונית. "אבות המקצוע", שהתכנסו בשנת 1941 בארצות-הברית, הצביעו על פונקציה זו כעל מרכיב במכלול הפעילות הארגונית, שמצא ביטויו במערכת פעולות ייחודיות, והגדירוה כ"ביקורת פנימית".1[1] שנות ה-40, וכן העשורים שבאו לאחריה, התאפיינו בתהליכי גידול מהירים ביותר הן של התחום הממשלתי ציבורי והן של התחום העסקי פרטי. לגידול זה נלוו כמה וכמה כשלים, קשיים ובעיות, שעיקרן ליקויים בתחומי הפיקוח והשליטה. עקב כך התעורר הצורך להקים ולהנהיג מסגרות תוך-ארגוניות, שתפקידן להעריך ולבחון באורח בלתי תלוי תהליכים, פעולות ומצבים. מסגרות אלה נועדו לסייע לארגונים ולהנהלותיהם להשיג יעדים שנקבעו, לשמור על הנכסים ולשפר ולייעל את המינהל. אחת המסגרות החשובות היתה הביקורת הפנימית.

מקומה, מעמדה, סמכויותיה, פעולותיה ודרכי עבודתה של הביקורת הפנימית בארגונים שונים, נגזרות מההגדרה הבסיסית וקבעה לשכת האם של המבקרים הפנימיים בארצות-הברית, ושאומצה על-ידי כל העוסקים במקצוע. על-פי הגדרה זו, ששונתה במקצת בשנת 1990, הביקורת הפנימית היא: "פעילות הערכה בלתי תלויה שנקבעה בתוך הארגון, כשרות לארגון. זוהי בקרה הפועלת על-ידי בחינת והערכת הלימותן ויעילותן של בקרות אחרות".[2]

לא אכנס כאן לעומק הסוגיה, שעניינה - מקומה ומעמדה של הביקורת הפנימית במסכת המינהל הציבורי והעסקי פרטי. עם זאת, ניתן להצביע על אמות-מידה להבחנה בין ביקורת פנימית לביקורת ציבורית מקצועית - המבוצעת בישראל על-ידי מבקר-המדינה, מבקר ההסתדרות הכללית, ומבקר הסוכנות היהודית - ההסתדרות הציונית העולמית. עיקרן של אמות-מידה אלו הן: מקור הסמכות, הכפיפות, מידת התלות, הקרבה לביצוע, המסגרת המבוקרת, סדרי הדיווח ועוד. קיימים גם כמה דגמים, שעל-פיהם ניתן לבחון ולנתח באורח השוואתי את הביקורת הציבורית והפנימית, כגון הדגם העוסק במידת עצמאותה של הביקורת לסוגיה.[3]

הנתונים מצביעים, ללא ספק, על התפתחותה המרשימה של הביקורת הפנימית בארצות השונות הן במגזרים הממשלתיים ציבוריים והן במגזרים העסקיים פרטיים.[4] ניתן גם להצביע על התרחבותה של המודעות לקיומה ולתועלת הצפונה בפעולותיה בקרב דרגי הניהול בארגונים למיניהם ובקרב רשויות הממשל והחוק. אולם המבקש להציג מאפיינים ברורים וחדים של הביקורת הפנימית בישראל ומחוצה לה, יתקל בקשיים. במונחים של מיסוד מקצועי הביקורת הפנימית היא עדיין צעירה לימים, ומגמות התפתחותה אינן אחידות. מעמדה, מקומה בארגון, מקורות סמכותה, כפיפותה, תלותה וגבולותיה, עשויים להיות שונים מארץ לארץ, ממגזר למגזר ומארגון לארגון. גם הנגישות לחומר רלוונטי אמין כדי לנתח מגמות אלה, עלולה להיתקל בקשיים ולהכביד על חוקרי התחום.

בחינת ציוני דרך בהתפתחותה של הביקורת הפנימית בישראל, תצביע, מחד גיסא, על התרחבות רבה בפעולותיה שהביאה אף לגידול מרשים במספר המבקרים הפנימיים ולהתרחבות המודעות הציבורית לחיוניותה; מאידך גיסא, תחשוף בחינה זו סדרה מתמשכת של ליקויים, כשלים וקשיים שהכבידו מאוד על התפתחותה ועל רכישת מעמד הראוי לה.[5] פונקציה זו הפכה בסוף שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80, ברבים מהארגונים שבהם פעלה, ל"קישוט ארגוני"[6] ולמתקיימת "על הנייר בלבד".[7] מצב זה הביא בסוף שנות ה-80 ליוזמה הן של משרד הכלכלה והתכנון (אגף הפיקוח הכללי) והן של לשכת המבקרים הפנימיים, לגבש הצעה לחוק הביקורת הפנימית.[8] לאחר דיונים ממושכים התקבל חוק הביקורת הפנימית -[9].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

חוק יסוד מבקר המדינה.

 חוק מבקר המדינה{נוסח משולב}.

חוק הביקורת הפנימית.

סעיף 17(א)(1) לחוק החברות הממשלתיות.

סעיפים 3 ו-28 לחוק משכן הכנסת ורחבתו,

סעיף 20(ג) ו-(ד) לחוק יסוד: הכנסת.