‏290.00 ₪

תוכן עניינים

פמינזם ופוסט מודרניזם

האמן רוברט סמיתסון

רקע התקופה:

ביוגרפיה של האמן

ניתוח עבודות לפי תקופות : אמנות אדמה

יצירה מנותחת של סמיתסון: מזח לולייני 1970

יצירה מנותחת של סמיתסון: מזח ספיראלי 1970

יצירה מנותחת של סמיתסון: "רמפת אמרילו" 1973

ביבליוגרפיה

חיבורו של ד"ר דוד גורביץ', "פמיניזם ופוסט מודרניזם", פוסט מודרניזם: תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, הוצ' דביר, תל אביב, 1997 הינו חיבור חשוב.. פוסטמודרניזם הוא מונח מקובל בקרב חוקרים והוגים רבים לציון תגובה, ואף דחייה, לתקופה המודרנית ולערכיה, ולמודרניזם. הרעיון הפוסטמודרני כולל בתוכו תקופה היסטורית חדשה הבאה לאחר המודרניות (נקרא לעתים "פוסטמודרניות", "התקופה הפוסטמודרנית" או "העידן הפוסטמודרני"); תפיסה תאורטית חדשה, או שיח חברתי חדש של העולם החברתי (נקרא לעתים "שיח פוסטמודרני"); ומוצרי תרבות ומוצרי צריכה חדשים (נקרא לעתים "פוסטמודרניזם"). יש שוני רב בין ההוגים הפוסטמודרניים, כך שהרעיון הפוסטמודרני אינו מייצג תאוריה שלמה ומהודקת, כי אם מכלול רעיונות הקשורים למסגרת שיח כללית מאוד בתחומי דעת שונים במדעי החברה ובמדעי הרוח. הרעיון הפוסטמודרני זכה בעבר להתנגדות רבה באקדמיה ובשיח הציבורי. על אף הביקורת המתמשכת, זוכה הרעיון הפוסטמודרני בשלושת העשורים האחרונים להכרה הולכת וגוברת.העידן המודרני ד"ר גורביץ סוקר במאמרו את הרקע לפוסטמודרניזם[1]. אחד מהגורמים לפתיחת העידן המודרני הוא המהפכה התעשייתית. במאה ה-18, חל שינוי קיצוני בכלכלת האדם: מייצור כפרי, חקלאי וידני- הייצור עבר לעיר ונהיה מאסיבי והמוני. הפן החיובי של המהפכה מתבטא בהסרת הכבלים של המבנה החברתי הקדם-תעשייתי, אשר הגבילו את פיתוח המדע והטכנולוגיה. כעת ניתן לבצע ריבוי מתמיד, מהיר ובלתי מוגבל של אנשים, סחורות ושירותים. לעומת זאת, הפן השלילי מתבטא במצוקות חברתיות שנוצרו. ניצני הקפיטליזם יצרו מתח בין בעלי ההון לבין בעלי העסקים הקטנים והפרולטריון שחשו מנוצלים. את זעמם הם הראו בניפוץ מכונות, אשר ייצגו בשבילם את החידוש השטני אשר אחראי למצבם[2]. הקפיטליזם יצר מציאות חדשה. הראשון שדיבר על השוק החופשי הוא אדם סמית יד נעלמה. [3] מולו נראו מתנגדים לקפיטליזם המתהווה. במניפסט הקומוניסטי (1848) של מרקס ואנגלס החברה המודרנית[4] העמידה את ערכי הדת בעמדה מכרעת ומרכזית. בחברה המסורתית, מוסדות הדת נהנו מעמדת כוח. האמונה וערכיה השפיעו על כל תחומי החיים עד להופעת ההומניזם והרנסאנס באיטליה במאה ה-15. המאפיין הפוסטמודרני הראשון שדוד גורביץ'[5] מצביע עליו מכונה היעדר עומק (depthlessness). אם נחשוב על ציור מודרני, לדוגמה, מובנית בו, לפי דוד גורביץ', הזמנה לפרשנות, להשלמת העולם המוצג בתמונה מעבר למה שעינינו רואות בה במפורש. בציור פוסטמודרני, לעומת זאת, "מה שאנחנו רואים זה מה שאנחנו מקבלים" (WYSIWYG). לא ייווצרו בינינו לבין התמונה יחסים הרמנויטיים (פרשניים), פני התמונה הם גם משמעותה. היעדר העומק נתפס אצל דוד גורביץ' כסוג חדש של שטחיות. זה. היעדר העומק מעלה אפוא תהיה בדבר האפשרות ליצור אמנות פוליטית או ביקורתית בעידן הפוסטמודרני, בפרט לנוכח קביעתו של דוד גורביץ', ש"הייצור האסתטי כיום השתלב בייצור הסחורות הכללי," [6]

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] דוד גורביץ', "פמיניזם ןפוסט מודרניזם", פוסט מודרניזם: תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, הוצ' דביר, תל אביב.

[2] הובסבום, א. ג'. תקופת המהפכה. תל אביב: הדר. עמ' 52-76

[3] סמית, א. "עושר העמים: ספרים א-ג". ירושלים: מוסד ביאליק.