‏390.00 ₪

שאלת  המחקר:

כיצד ואיך השפיעה תנועת ההשכלה היהודית על היהודים באירופה?

תוכן עניינים

תקציר. 

מבוא. 

השפעה על חינוך ודת. 

חיי היומיום של יהודי אשכנז תוך מאבק בין מסורת וחדשנות במזרח אירופה של מחצית המאה ה-19. 

התרבות הרוסית והשפעתה על חיי היומיום : חילון 

נפתלי צבי וייזל - מהפכת הנאורות.

תנועת ההשכלה היהודית - סקירה. 

מצב היהודים בתקופת ההשכלה. 

ההשכלה היהודית והחסידות במזרח אירופה. 

השינויים ביהדות כנגד החסידות. 

דמויות מפתח בהשכלה. 

חסיד ההשכלה משה מנדלסון 

אחד העם וההשכלה- דגש על יחסו למושג היהדות והגשמתה ולמושג חפץ חיים.

מהתפיסה ההיסטורית לציונות הרוחנית. 

השפעות וקונפליקטים של ההשכלה היהודית על חיי היום יום במרכז אירופה ומערבה

החוקר שמואל פיינר.

סיכום

ביביליוגרפיה.

ההשכלה (תנועת ההשכלה היהודית), הייתה תנועה אשר התפתחה לקראת סוף המאה השמונה עשרה בקרב יהודי אירופה שאימצה את אידאולוגיית הנאורות, חיזקה השתלבות והסתגלות בחברה הסובבת, ודגלה בהשגת הידע, השאיפות והמנהגים של העמים שביניהן חיו היהודים. אלו הדוגלים בהשכלה קיבלו את השם "משכילים". תנועת ההשכלה היהודית הציבה במרכז את הפרט, האדם היחיד, את טובתו עצמאותו וחירותו.

על-פי מושגי ההשכלה, רצונותיו של הפרט קובעים את דרך חייו, ולא החברה. האדם בורך בשכל ובאינטליגנציה, והוא חופשי לבחור את דרכו. תפיסה זו בוססה על ההומניזם, שהציב במרכז את האדם, שם הדגש על עליונותו מול כל היצורים האחרים – והכיר בפריבילגיית הבחירה החופשית של כל פרט ופרט.
נראה שהשקפה זו, המבליטה את מרכזיותו של האדם ואת חירותו, סחפה את לבם של יהודים רבים וקירבה אותם אל ההשכלה. עיון הסובלנות התפרס באירופה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה בקרב החברה הנוצרית והיהודית גם יחד. נוצרים ויהודים הבינו שהם יכולים להתקרב זה לזה במובנים חברתיים, ללא דרישה מהם להעלים או לערער את הקשר לדת[1].
להעניק ליהודים השכלה וידע כלליים, בעיקר בתחום השפות והמדע. חסידי ההשכלה הציעו בנוסף שינויים בתכנים של החינוך הרליגיוזי שינויים שעוררו דחייה חריפה מצד שומרי המסורת ומנהיגיהם. לעתים ביקשו חסידי ההשכלה את התערבות השלטונות כדי לקיים את מטרותיהם בתחום החינוך, ובכך העצימו את המתח והשנאה שבינם ובין היהדות המסורתית.
תנועת ההשכלה היהודית ביקשה בנוסף להביא לשינוי ולשיפור מצבם הפיננסי של היהודים על-ידי הכשרתם לדרך חיים פרודוקטיבית. אחת ממטרות ההשכלה הייתה לשנות ולשפר את היחסים בין היהודים לבין שאר העמים שאיתם חיו בעזרת טשטוש השוני החיצוני ביניהם. חסידי ההשכלה האמינו כי נפתחה בפניהם הזדמנות היסטורית לשילובם של היהודים במדינות שבהן הם חיים, וכי השלטונות במדינות אלו מוכנים לכך. חסידי ההשכלה חשבו כי הדבר תלוי רק בכוונתם הטובה של היהודים לבטל את המחיצות שבינם לבין שאר האזרחים הנוצרים ושעל היהודים להתלבש, לדבר ולהתנהג כמו שאר האזרחים במדינה.
בעבודה זאת יהיה דגש על כמה דמויות מפתח בתנועת ההשכלה. דמות פעילה מאוד היא מנדלסון וכן נפתלי צבי וייזל. בגרמניה נתפס משה מנדלסון לטיפוס חדש של יהודי. הוא הסתקרן בתחומי אורח חיים לא יהודי, כגון: ספרות, פילוסופיה, מוסיקה ומתמטיקה – ובמקצועות אלו מצא עניין משותף עם משכילים נוצרים רבים. החברה היהודית האדוקה בגרמניה של המאה השמונה עשרה לא הפגינה עניין בנושאים אלה ולא התעניינה בחברתם של משכילים נוצרים. אבל גם יהודים אדוקים בגרמניה החלו לתפוס עמדות של סובלנות כלפי הנצרות והנוצרים[2].
לאחר שוייזל הוציא מכתב תמיכה וידידות לפירושו הכופר של מנדלסון על ספר ויקרא הפך הידוע ביהודה למנהיג הלוחמים נגדו ונגד דרכו[3].
תנועת ההשכלה היהודית פעלה כמאה שנה מאמצע המאה השמונה עשרה ועד המחצית השנייה של המאה התשע עשרה.
תחילתה של תנועת ההשכלה היהודית הייתה בגרמניה, והיא הושפעה מרעיונות ההשכלה האירופית הכללית. היהודים חסידי ההשכלה תלו תקוותיהם ברעיונות אלה, ודרכם חיפשו להשיג כמה מטרות שיכלו לגרום לשינוי חיובי במעמדם של יהודי אירופה.
להעניק ליהודים השכלה וידע כלליים, בעיקר בתחום השפות והמדע. חסידי ההשכלה הציעו בנוסף שינויים בתכנים של החינוך הרליגיוזי שינויים שעוררו דחייה חריפה מצד שומרי המסורת ומנהיגיהם. לעתים ביקשו חסידי ההשכלה את התערבות השלטונות כדי לקיים את מטרותיהם בתחום החינוך, ובכך העצימו את המתח והשנאה שבינם ובין היהדות המסורתית.
תנועת ההשכלה היהודית ביקשה בנוסף להביא לשינוי ולשיפור מצבם הפיננסי של היהודים על-ידי הכשרתם לדרך חיים פרודוקטיבית.
אחת המטרות הייתה לשנות ולשפר את היחסים בין היהודים לבין שאר העמים שאיתם חיו בעזרת טשטוש השוני החיצוני ביניהם. חסידי ההשכלה האמינו כי נפתחה בפניהם הזדמנות היסטורית לשילובם של היהודים במדינות שבהן הם חיים, וכי השלטונות במדינות אלו מוכנים לכך. חסידי ההשכלה חשבו כי הדבר תלוי רק בכוונתם הטובה של היהודים לבטל את המחיצות שבינם לבין שאר האזרחים הנוצרים ושעל היהודים להתלבש, לדבר ולהתנהג כמו שאר האזרחים במדינה.
במהלך המאה התשע עשרה הגיעו מושגי ההשכלה היהודית גם למזרח אירופה, אולם שם קיבלה תנועת ההשכלה אופי קצת שונה. וכך נוצרו בהשכלה 2 זרמים עיקריים: זרם ראשון – ששלט במיוחד במערב אירופה ובגרמניה, אשר שאף לשלב את היהודים בחברה הפיננסית, הנוצרית, ובאותו הזמן להכניס רפורמות ותיקונים ביהדות. ואילו הזרם השני שבלט בעיקר במזרח אירופה רצה להבליט את ייחודו של העם היהודי.
חסידי ההשכלה היהודית במערב אירופה העריכו ועודדו מאוד את הלימוד של שפת המדינות (גרמנית, צרפתית או אנגלית), ואילו חסידי ההשכלה במזרח אירופה, במיוחד במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, תמרצו את לימוד השפה העברית לצידה של לשון הארץ 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-40 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

שמואל פיינר, מהשכלה לוחמת להשכלה משמרת - מבחר כתבי רש"י פין, ירושלים: מרכז דינור, תשנ"ג.

ישראל ברטל, לבי במערב : תנועת ההשכלה במזרח-אירופה מ'אומה' ל'לאום' : יהודי מזרח אירופה 

Shmuel Feiner and David Sorkin (eds.), New Perspectives on the Haskalah, The Littmann Library of Jewish Civilization, London and Potland, Oregon 2001 (paperback edition ). 

Shmuel Feiner, Haskalah and History, The Emergence of a Modern Jewish Historical Consciousness, Oxford & Portland, Or., The Littman Library of Jewish Civilization,(paperback edition: