‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי המדיה, הפוליטיקאים וחוק איסור לשון הרע?

תוכן עניינים

מבוא

 סיכום

ביבליוגרפיה 

חופש הביטוי באמצעי התקשורת, הידוע גם כ"חופש העיתונות", "אינו אלא אחת מצורותיה הספציפיות של הזכות לחירות הביטוי". עם זאת, לחופש העיתונות יש כמה מאפיינים מיוחדים, הנובעים מאופיים ומתפקידם החברתי המיוחד של אמצעי התקשורת. השופט שמגר עמד על עניין זה בציינו, כי בבירור ובליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה "ממלאים כלי התקשורת תפקיד בעל חשיבות ראשונה במעלה. הם המאפשרים פרסום משמעותי ברבים של מידע, על כל תחומי החיים, דבר ההופך אותו לנחלת הכול, והם כלי מרכזי להסברת תורות והשקפות ולוויכוח הציבורי הפתוח עליהן... העיתונות היא גם זרועו הארוכה של הציבור, המופעלת לצורך איסוף המידע שידיעתו ופרסומו חיוניים לציבור, לצורך קיום משטר חברתי מתוקן, חירות הביטוי וממשל תקין... כלי התקשורת הם גורמים המסייעים בעיצוב דעתו של האזרח ומאפשרים לו שקילה ובחירה חופשיות, תוך ידיעה של המתהווה ותוך יכולת להעריך טיבו וטבעו של כל אירוע, כל הצעה וכל דבר ביקורת".

אופיו המיוחד של הפרסום באמצעי התקשורת והתפקיד החברתי של העיתונות מעוררים את השאלה, האם יש להחיל על אמצעי התקשורת כללים מיוחדים בנוגע לפרסום לשון הרע על ידם, ואם כן – האם כללים אלה צריכים להקל עם אמצעי התקשורת או להחמיר עמם? המצדדים בהקלה עם אמצעי התקשורת בכל הנוגע לפרסום לשון הרע על ידם מצביעים על שני הבדלים בין פרסומים באמצעי התקשורת לבין פרסומים של אנשים פרטיים, העשויים להצדיק הקלה שכזו. הבדל אחד נוגע לקושי המעשי של אמצעי התקשורת בהימנעות מעשיית שגיאות. מספר הידיעות המתפרסמות בכל גיליון עיתון ובכל משדר טלביזיה או רדיו גדול לאין שיעור ממספר העניינים שעליהם מדווח אדם פרטי. כמו כל פעילות אנושית, גם הפקת עיתונים ושידורים אינה יכולה להעשות ללא תקלות וטעויות. היקף הפרסומים של אמצעי התקשורת מגדיל פי כמה את ההסתברות שהללו יטעו ויפרסמו לשון הרע, בהשוואה להסתברות שטעויות כאלה ייעשו על ידי אנשים פרטיים. כתוצאה מכך חשופים אמצעי התקשורת פי כמה לסכנת תביעות ואישומים בגין פרסום לשון הרע. הבדל זה בין פרסומיו של אדם פרטי לבין פרסום באמצעי התקשורת אינו יכול להצדיק כשלעצמו הקלה עם אמצעי התקשורת, אולם כאן משתלב ההבדל השני בין פרסומים פרטיים לבין פרסומים באמצעי התקשורת, וזהו ההבדל שבין התועלת החברתית הכרוכה בחופש הביטוי הכללי לבין התועלת החברתית הכרוכה בחופש העיתונות. על הבדל זה עמד פרופ' יצחק קלינגהופר, אשר ציין כי "מבחינה קונסטיטוציונית יש הבדל יסודי בין הבעת לשון הרע על ידי פרט לבין פרסום לשון הרע בעתון. שתי הקטגוריות שונות לחלוטין, וזאת עקב עצם העובדה שלא הרי חופש הביטוי של הפרט כהרי חופש הביטוי של העתונות". פרופ' קלינגהופר טען, כי חשיבותו של חופש העיתונות חורגת מהאינטרס האינדיבידואלי של הפרט בכך שהממשל לא יגביל את חירותו הפרטית לומר את אשר על לבו, שכן לחופש העיתונות יש גם "פונקציה פוליטית ראשונה במעלה" כ"אחד מעמודי התווך לעיצוב המשטר הדמוקרטי וקיומו".

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

מ' נגבי, חופש העיתונות בישראל – ערכים בראי המשפט 1‑6.

פ' להב, "על חופש הביטוי בפסיקת בית-המשפט העליון" משפטים ז 374, 377‑379; מ' קרמניצר, "חופש הביטוי" זכויות אדם בישראל – קובץ מאמרים לזכרו של חמן שלח 48, 51‑56.