‏290.00 ₪

תוכן עניינים:

פרק 1: הפרעה התפתחותית בקואורדינציה DCD- מונחים והגדרות. 3

מונחים והגדרות. 3

שכיחות. 5

מאפיינים.. 5

בעיות הקשורות לאבחון ההפרעה. 7

....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ........... .............

דרכי טיפול. 9

פרק 2: פעילות שחייה ונופש פעיל בקרב ילדים ומבוגרים עם DCD.. 14

ההשפעות שיש ל DCD של תחומי החיים על ילדים ומבוגרים.. 14

יכולת אירובית בקרב ילדים עם DCD.. 15

ההשפעות של שיטות הוראה על רכישת מיומנויות שחייה אצל ילדים עם DCD.. 15

לסיכום, 16

ביבליוגרפיה. 17

פרק 1: הפרעה התפתחותית בקואורדינציה DCD- מונחים והגדרות 

מונחים והגדרות 

DSM-IV     מגדיר הפרעה זו כ "לקות משמעותית בהתפתחות הקואורדינציה המוטורית". הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (DCD), הינה מצב כרוני ולרוב קבוע, המתאפיין בהפרעה מוטורית המשפיעה על התפקוד היומיומי וכן על התפקוד האקדמי של הילד הסובל מהפרעה זו- הפרעות מוטוריות אלו צריכות להשפיע על פן מסוים בחיי הילד. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר..... כלומר, אסור כי לילד תהיה הפרעה בטונוס שרירים, הפרעות בתחושה, או תנועות בלתי-רצוניות. אם קיים פיגור שכלי, על הIQ  להיות מעל 70 ועל הפרעות המוטוריות להיות יותר מאלה המצופות בילדים עם פיגור שכלי. בנוסף, על ילד עם DCD  לא להיות מאובחן עם בעיית התפתחות נרחבת.

הפרעות מוטוריות ניתן לראות כבעיה בהתקדמות על פי המסלול "הקבוע" של התפתחות כמו זחילה, ישיבה או הליכה, כתיבה מסורבלת או הפלת חפצים.מעבר לכך הסרבול המוטורי מקושר לרוב עם קושי בביצוע מטליות קוגניטיביות חזותיות-מרביות (כמו העתקת צורות).

מכיוון שDCD הינה רבגונית, קשה למצוא את הגורם המדוייק שלה.

מספר תאוריות טוענות כי המחלה הינה חלק מהספקטרום הרחב יותר של cerebral palsy (CP), או שהינה משנית לפגיעות בזמן הילדות/התפתחות עוברית, ואף משנית לפגיעה עצבית לפגיעה במערכת הפרשת הנוירוטרנזמיטורים או קולטנים ברמה התאית.

Hadders -Algra  דנה ברעיון זה כך שCP נובעת מנזק בזמן ההריון שלא ניתן לאתרו בעזרת מכשור דיאגנוסטי עכשווי.

....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר..... קשיי הקואורדינציה יכולים לנבוע משילוב של תחושה, תכנון תנועה, תזמון, או רצף פעולת שריר. מספר תאוריות פותחו בניסיון לשפוך אור על חסכים בתהליכי עיבוד עצביים התורמים להתפתחות DCD. מודלים המשמשים כיום להסביר את הויסות העצבי של תנוחה ותנועה בזמן ההתפתחות יכולים לשמש בסיס לבדיקה וטיפול בילדים עם DCD. 

ארגון הבריאות העולמי תיאר בשנת 2001 הפרעה בשלוש רמות: 1. הפרעה במבנה או תפקוד הגוף (לקויות); 2. תנועות גוף או פעילויות (מגבלה בפעילות) ו-3. מעורבות בסיטואציות חיים יומיות.

על מנת להסביר את התופעה נוטים ללכת על מסבר הסברים ביולוגיים. קיים מגוון של מודלים תיאורטיים להסברת תפקיד מערכת העצבים בהתפתחות המוטורית.

מודל הרפלקס הפרימיטיבי היה המודל המקובל (לפני כ40 שנה) להסביר כיצד המוח מווסת את ההתנהגות המוטורית המוקדמת. ככל שההתפתחות ממשיכה, המרכזים הגבוהים שלטו יותר ויותר על המרכזים הנמוכים יותר. מודלים מוקדמים אלה התבססו על היררכיות של שליטה מוטורית בה מרכזים גבוהים יכלו לתכנן ולהוציא לפעול פעולה מוטורית מבלי קבלת פידבק פנימי או חיצוני ממרכזים נמוכים יותר במערכת העצבים המרכזית. מודלים עכשובים יותר מציעים אינטראקציה נרחבת יותר בין החלקים השונים.

מודל  הפידבק-תחושתי מערכתי מתורגם על-ידי המערכת העצבים המרכזית. התנועה המתאימה נבחרת בהתאם לתחושה העכשווית ובהתאם לזכרון תנועות דומות מהעבר.  תאוריית בחירת קבוצת העצבים של אדלמן כוללת אלמנטים משני המודלים, ומציעה כי קבוצות עצביים פונקציונאליות אלה קיימות בכל הרמות של מערכת העצבים המרכזית. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר....

לפי תאוריית בחירת קבוצת העצבים, ההתפתחות מוטורית מתרחשת בשני שלבים. הראשון הוא השלב המגוון הראשוני. שלב זה מאופיין בתנועה גסה ובלתי יציבה שאינה דורשת מידע תחושתי להתחלתה או הכוונתה. תנועות אלה (המיוצרות באופן עצמאי) יוצרות קלט (ויזואלי, תנועתי) המחזק את הקשר הסינפטי בתוך כל קבוצה. לאחר תקופת ביניים בה דפוסי פעולה אפקטיבים נבחרים על פני אחרים שאינם אפקטיבים מגיע השלב השני,שלב המגוון השניוני. בשלב זה, גורמים תחושתיים ומוטורים מתקשרים ליצירת קשרים בינתאיים התורמים לכיווצי שריר מורכבים ומסובכים יותר המאפיינים תנועה מתואמת ובעלת מטרה. קשרים הדדיים בין קבוצות המאפשרות תנועה בחלקים שונים בגוף והמיצגות חלקים שונים במרחב החזותי מחוזקות עם כל חזרה על תנועה בעלת מטרה ספציפית. ככל שמתרגלים תנועות חלקות ובעלות מטרה, הקשר הבינסינפטי מחוזק וממוסד. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר

שכיחות 

ילדים עם בעיות מוטוריות, כמו אלה המאובחנים עם הפרעה התפתחותית בקואורדינציהDCD  מהווים פוקוס למחקרים כבר עשרים שנה לפחות.  (Cantell, Smyth, & Ahonen, 1994; Hay et al., 2004; Losse et al.,1991).  שכיחות ההפרעה עומדת על כ6% מאוכלוסיות הילדים בגילאים 5-11 ,במדינות שונות בעולם.  בישראל ההפרעה מאובחנת בקרב 6.3% מאוכלוסיית ילדי בית ספר יסודי בגילאים 10:11 -6 (יזדי-עוגב, 2005). השכיחות של ההפרעה היא מעט גבוהה יותר בשכבות סוציו אקונומיות חלשות. ההפרעה מופיעה ביחס בין שנים לנות אשר נע בין 1:4 ל1:7.

....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

מאפיינים 

....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר..... מאפיין נוסף הוא קושי בביצוע של מיומנויות מוטוריות, בהשוואה לילדים בני אותו גיל. ניתן לראות את ההבדלים במיומנויות תפקודיות כמו רכיבה על אופניים או קשירת שרוכי נעליים, ועד לקושי בביצוע מטלות תפיסתיות-מוטוריות הדורשות מהירות ודיוק ביחס למטרה Dewey & Wilson,) 2001; Geuze & Dellen, 1990; Wilson & McKenzie, 1998 ).  ההפרעה מאובחנת בקרב כל ספקטרום האוכלוסיה, בעוד בעבר הנחה הייתה שבעיות אלו יעברו עם ההתבגרות היום בעזרת מחקרי אורך הדבר התגלה כשגוי.
התגלה כי ישנה חפיפה בין ההפרעה להפרעות התפתחויות אחרות כמו הפרעות למידה, הפרעות בתקשורת (PDD), הפרעת התנהגות, והפרעת קשב והיפראקטיביות (Dewey et al., 2000; Dewey & Wilson, 2001; Geuze, Jongmans, Schoemaker, & Smits-Engelsman, 2001; Henderson & Barnett, 1998; Kaplan, et al., 1997).  הקשר החזק ביותר בין DCD הוא להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות למידה (Maeland & Sovik, 1993; Martini, Heath, & Missiuna, 1999) (LD). גובה החפיפה בין DCD לבין ADHD דווח ככזה שמגיע ל- 50% Kadesjo & Gillberg, 1999; Landgren, Petterson, Kjellman, & Gillberg, 1996. בבתי ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, אחוז גבוה מהתלמידים, 36% , זוהו כבעלי DCD ( (Sugden & Wann, 1987.  

על מנת לאבחן DCD על פי הקריטריונים של ICD-10 ו DSM-VI צריך לענות על מספר קריטריונים.

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

-         הליקוי צריך להפריע באופן משמעותי להישגים אקדמאיים או למיומנויות היומיום. 

-         ליקויים בקואורדינציה אשר מפריעים להישגים אקדמאיים או לביצוע מיומנויות היומיום כגון אכילה, כתיבה, רחצה או התלבשות עצמית. הילד צריך להציג קשיים מוטוריים אשר מונעים ממנו להשיג עצמאות והתמודדות עם מיומנויות מוטוריות יום-יומיות הנלמדות ומבוצעות על-ידי ילדים בני גילו ללא השקעת מאמץ מיוחד.

-          האבחנה ניתנת לילדים שקשיי הקואורדינציה שלהם אינם כתוצאה ממצב רפואי תורשתי או נרכש (כמו בעיות בראייה, שמיעה או הפרעה נוירולוגית) או מחסך סביבת לא נרכש.

-          הילד צריך להיות בעל איי קיו נורמטיבי, על פי הישגיו במבחן אינטליגנציה תואמים לממוצע (ולעתים אף מעל הממוצע) של ילדים בני גילו. 

מאפיינים של ילדים עם DCD בתחום הפסיכו-מוטורי: קושי בלמידה של משימות בני גילם,  קושי בפעולות מוטוריות גסות או עדינות וכתיבה, קשיים בהתארגנות, קושי בביצועים תפקודיים ובאיכות התנועה, קושי בוויסות גירויי תחושה (היפר/היפו רגישות), ליקויי יציבה בשל קושי בטונוס, בעיות שמירה על איזון ושיווי משקל, בעיות במודעות גופנית-מרחבית, קושי בהפרדת תנועה וחציית קו האמצע.

מאפיינים של ילדים עם DCD בתהליכי למידה: קושי בתכנון וארגון מחשבות, בעיות בזיכרון (בעיקר טווח קצר), נטייה לשכוח הוראות והדגמות, קושי על שמירת ריכוז וקשב, בעיה בתפיסת רצפים ומעקב אחר הוראות.

-         מלבד בעיות מוטוריות משמעותיות לילדים עם   DCDיכולים לסבול בבעיות רגשיות-חברתיות. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. יש להתייחס לעובדה כי סרבול מוטורי מסוג זה לא עובר עם השנים כפי שחשבו בעבר ויש להתייחס לכך כלקות אשר משפיעה על כל החיים.

בעיות הקשורות לאבחון ההפרעה 

-         אחת הטענות אשר הועלו לאורך שנים היא שבעיות מוטוריות נפוצות בקרב ילדים עם קשיי התנהגות, אשר מאובחנים כבעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות ו-(Attention-Deficit Hyperactivity Disorder) ADHD (Rutter, .  ישנה הנחה כי כמעט חצי מכלל הילדים עם ADHD, סובלים גם מקשיים מוטוריים. בשל קשרים אלו והמחקר הנרחב אשר נעשה על הפרעות התנהגויות אלו הרבה פעמים בעיות בתחום התנועה נתפסו במשך השנים כמשניות אצל ילדים עם ליקויי למידה והפרעות קשב. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. 

ניתן להסביר את הקשיים באבחון על פי מספר גישות. ההסברים הביולוגים מתמקדים בתופעות כמו ליקוי שליטה או תיאום בין מערכות התנועה, פגיעה או איחור בעיבוד חושי או אפרקסיה התפתחותית (הפרעה בביצוע פעילויות ומיומנויות מורכבות אשר צריכות תכנון ושליטה מוחית מבחינה מוטורית או תחושתית), חוסר יכולת להניע חלקי גוף על פי מטרה מסוימת- ייתכן כי הליקויים הללו הם תוצאה של ליקויים נוירולוגים.
ישנם מחקרים אשר טוענים כי ההתפתחות הנוירולוגית מושפעת מן הסביבה והחינוך. מחקרים אלו מצאו שמוות בעריסה מתרח יותר אצל תינוקות אשר שכבו על הבטן מה שמתבצע פחות לרוב על ידי ההורים- כתוצאה מכך התינוקות מפתחים קשיים בחיזוק חגורת הכתפיים שקשורה לשליטה מוטורית של הידיים).
מלבד הסברים ביולוגים ישנם גם הסברים פסיכולוגים. יש המאמינים כי הליקויים נובעים מאי יכולת להפנים קשב ולהתרכז, היסח דעת, איטיות בעיבוד מידע, יכולת לשתף פעולה עם אחרים, להתאים תגובות תנועתיות לשלהם- הוא גורם משמעותי. הסברים חינוכיים דנים בניסיון המוגבל של במיומנויות מוטוריות, בהתנסות של תאום יד ורגל ויד ועין, בפעילות הקשורה ליציבות הגוף. כמו כן, ציפיות של הורים ובני משפחה אחרים או חברים לגבי ביצועים מוטורים ידועים כמשפיעים.
הסברים תרבותיים דנים בכך לכל תרבות סטנדרטים שונים לגבי מהו תפקוד גופני נורמטיבי. לדוגמא מיומנות כמו תפיסת כדור בייסבול הינה מיומנות רק בתרבות האמריקאית.

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. לרוב הילדים הללו מתויגים כחולמניים, לא ממושמעים, לא מאורגנים.

ישנו קושי לבצע הבחנה מבדל בגיל הרך בין הבשלה מאוחרת למסורבלות כליקוי כרוני. למרות קושי זה ישנה חשיבות גדולה לאבחון מוקדם ככל האפשר על מנת לעזור לילד.
בשל העובדה כי הילד יכול להראות עליונות בתחומים אחרים יכול להיות השהייה בהבחנה. ישנם הורים אשר חשים כעס כלפי ילדיהם בשל כל אותם "נזקים" אשר נגרמים מהסרבול, כמו שבירת חפצים). אותו כעס מקשה על המבוגרים להפנים את המצב ולקבל אבחון לילדם. ההורה אף לעתים מרגיש שהדברים נעשים "בכוונה" וליצור ציפייה שמגשימה את עצמה עם הילד.
קיים קושי להבחין בין מסורבלות מוטורית לבין ליקויי קשב וריכוז, קשיי תקשורת בינאישית , היפראקטיביות וכדומה. הקושי נובע מכך שלילדים מסורבלים יש גם קשיים נלווים. בעיה נוספת היא הקושי בהפרדה בין מה שנוצר בשל המסורבלות למה שלא קשור לכך. בעבר המחקר החינוכי-פסיכולוגי התמקד במסורבלות כמאפיין משני אצל ילדים עם קשיי למידה או עיכובים בהתפתחות.

בשל העובדה כי זוהי הפרעה "חדשה" יחסית מבוגרים רבים אשר סובלים ממנה לא אובחנו בילדותם. כפי שניתן לראות במחקר משנת 2010 אשר נערך בקנדה. החוקרים השתמשו בגישה פנומולוגית על מנת לחקור סטודנטים אשר חוו בילדותם תופעות של סרבול וחוסר קואורדינציה אך לא סבלו ממחלות מבדילות או אובחנו כניחנים בDCD. מן הרעיונות עלו אסטרטגיות בהם הנחקרים משתמשים על מנת להתמודד עם ההבדלים וכיצד הם התפתחו לאורך זמן ואף הבנת הקואורדינציה של הנחקרים.

רבים הדגישו כי הקשיים שלהם לא תמיד היו מודגשים. הם חשו כי הקשיים שלהם התבטאו רק ביחס לציפיות מסביבה מסוימת כמו בשיעורי ספורט. חלק מהנבדקים סיגלו אסטרטגיות שונות להתמודדות עם הקשיים, כגון הימנעות מהשיעור, שימוש בהומור(כדי  להסיט את תשומת לב האחרים מההבדלים) ובכך להקטין את חשיבות אי-השתתפותם, וחלק פשוט סיגלו גישה של "פשוט לעשות את זה".

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. נבדקים רבים מדווחים כי קבלתם החברתית גברה במהלך השנים ופחות צחקו או שמו לב להבדלים בינם לבין הסביבה.

דרכי טיפול 

בכל הנוגע לדרכי ההתמודדות עם DCD ישנה אמונה כי צריך להתייחס ל:
נזקים ראשוניים אשר נגרמים מן המסורבלות עצמה, נזקים משניים כתוצאה מקשיים  המשניים שהם תוצאה מפגיעה בתחושת המסוגלות העצמית, דימוי עצמי והניכור והכעסים של החברה.  הטיפול אשר ניתן לילד מורכב הן מטיפול לטווח הקצר והן מטיפול לטווח ארוך.
הטיפול לטווח קצר מתמודד עם הקשיים עצמם. בעוד הטיפול לטווח ארוך עושה שילוב של התמודדות עם קשיים רגשיים ותפקודיים. בתחום זה בולטת השונות בין הילדים מכיוון שהיא מתבססת על הבדלי מזג, תמיכה משפחתית או סביבתית או מוטיבציה.

חשוב לציין כי החשיבות באבחון מוקדם ככל האפשר נובע מפלסטיות וגמישות נוירולוגית אשר מאפיינת ילדים צעירים. בגילאים צעירים הילד עדיין לא גיבש מנגנוני הגנה לא יעילים כמו הימנעות. טיפול מוקדם יכול אף למנוע מצב של קושי רגשי, דחייה חברתית או בעיות בקשר עם הורים והסביבה. צוות הטיפול צריך להיות ממספר תחומים כמו נוירולוג ילדים, רופא מומחה להתפתחות ילדים, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, מורה להתעמלות ופיזיותרפיסט. 

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. ישנה אשליה אצל המשפחה והילד כי טיפול מסוג זה יכול להעלים את כל הבעיות. ישנה בעיה בתיאום בין גורמי הטיפול השונים. קשה מאוד לטפל בקשיים בהתמודדות של כעסי הסביבה על הילד. בשל נטיית הילד להימנע מתעורר קושי בטיפול במצבים שונים. רכישת אמונו של הילד המטופל על ידי שלל גורמים הינו קושי נוסף. ישנה נטייה להימנע מלקבל את ההבחנה כבעיה נוירולוגית בשל ההיבט המאיים ורווי דעות קדומות של בעיות מסוג זה.  ישנו גם קושי הנובע מהתמודדות עם ההורים. לרוב הורה אחד נתפס כ"אשם גנטי" ללקות ומשפחות עם קשיים בזוגיות מפריעים לילד לקבל את הטיפול הנחוץ.
ישנה נטייה לסביבה "לעזור" לילד על ידי נתינת פטור, משיכת תשומת לב, עשיית דברים במקום הילד ובכך הילד חווה רווחים משניים אשר התעוררו עקב בלקות.

תפקיד ההורים בחינוך והטיפול של הילד מאופיין על ידי שתי גישות מרכזיות.

-         גישה מכניזמית אשר תולה את האחריות של המבוגר כגורם חשוב וגישה אורגניזמית אשר מתמקדת באינטראקציה של הילד וסביבתו.  למרות העובדה שמדובר בלקות נוירולוגית אובייקטיבית לא ניתן להתעלם מהשפעת ההורים. יש לקחת גם את אישיות הילד ומאפייני ההתקשרות שלו להוריו כגורם משפיע על התמודדותו עם הקושי.ישנם הורים אשר מונעים מן הילד לעשות דברים או יבצעו אותו בעצמם על מנת להסתיר הן מהילד והן מהסביבה את הבעיות אשר נוצרות עקב הליקוי-לרוב תגובות המבוגר היא שתקבע את צורת ההתמודדות או ההימנעות של הילד.
טיפול במשפחה מתייחס למספר היבטים. ראשית מודעות ההורים והבנת הקושי והשפעתו על תחומי החיים. ההורים צריכים לתכנן ביחד עם הילד את דרכי ההתמודדות, תכנון ריאלי של המציאות, כאשר חזית משותפת בין שני ההורים הינה חשובה מאוד. מתן חיזוקים על הישגים חלקיים לילד. שיתוף פעולה בין ההורים לבין הגורמים המטפלים החינוכיים והמקצועיים השונים. בעת קביעת הטיפול יש לוודא כי חרדה ולחץ מצד הורים יכולה רק לדחות את האבחון. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

-         טיפול פסיכולוגי בילד עצמו כולל את ההיבטים הבאים
....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. הורדת תחושת אשמה מהילד על נזקים ,קשיים ועגמת הנפש. מתן אישור לתחושות של כעס, אכזבה או תסכול. בניית מערך של ציפיות מציאותיות מהטיפול הפיזיותרפי/ריפוי בעיסוק/התעמלות וכו. טיפוח המוטיבציה הפנימית לשתף פעולה-לא כטובה להורים אלא למען עצמו. הבנת תגובות הסביבה על ידי הילד- מדוע ילדים נמנעים מלשתף אותו במשחק, בתחרויות ספורט-לא על ידי האשמת הילדים ולא על ידי תאור ילדים כ"עם אכזר" התמודדות עם נטייה להשלכת הקושי והאשמה על אחרים. סימולציות אשר מלמדות את הילד להסביר לסביבה את קשייו ,ולגייס אותה לעזור לו.
עבודה עם הילד על לדעת לתכנן מוקדם מצבים בהם עלול להיווצר קושי ודרכים להתכונן, להתריע בפני הסביבה, כדי לצמצם את ההשפעה הקשה. גישה אקטיבית של מוקד שליטה פנימי. למידה של אסטרטגיות התמודדות במקום הימנעות. חיזוק דיאלוג עצמי בו ילמד הילד לנסות, למרות הקושי, להרגיע את עצמו מהמתח, לתת לעצמו חיזוקים על הצלחות אפילו חלקיות ואף על ניסיון בלבד. מתן עזרה בפעילויות שונות שהילד רוצה להצליח בהן כדי להגביר מוטיבציה לשיתוף פעולה (רכיבה על אופניים, שיפור כתב היד).
חשוב מאוד לעקוב אחרי תחושות הילד לגבי הטיפול על מנת לוודא כי הטיפול אכן עונה על ציפיותיו.

-         טיפול קבוצתי
שיתוף המצב עם ילדים באותה בעיה יכול לעזור לילד לחוש "נורמליזציה" של מצבו. יצירת קשרים חברותיים על בסיס מאפיינים דומים גם עוזרים לו בתרגול קשרים חברתיים עם סביבה באופן כללי, עבודה בקבוצה יכולה לעזור לילד ללמוד לא להסתיר את הקושי ואף ללמוד טכניקות התמודדות יעילות מילדים אחרים. מעבר לכך זהו טיפול חסכוני מבחינת עלויות. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

-         מערכת החינוך
....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. יש ליידע את מערכת החינוך לגבי הקושי, תוך בדיקת המקומות בהם הקושי מתבטא; להגדיר ציפיות מציאותיות מן הילד; להיות מודעים לחשיבות מתן המשוב לילד; לקיים קשר מתמשך עם מערכת החינוך כדי לעזור בניסוח עדכני של הקושי; לתת להם משוב על הישגים; לבדוק שוב שיתוף פעולה בין גורמים שונים; לעבוד על עדכון כל הגורמים המטפלים בילד; לעזור לבנות תוכנית שתעזור לילד להתמודד עם התלות, עם הנטייה להימנעות ועם הקשיים החברתיים.
יזדי-עוגב (2005) טענה שהכשרת פרחי הוראה לא נוגעת מספיק בנושא הטיפול בילד המסורבל. למרות הידע הרב שנצבר, אין שינוי משמעותי ביחס גננות ומורים כלפי הילדים המסורבלים.

גישות טיפוליות 

ניתן לסווג את הגישות הטיפוליות בהן נוקטים מרפאים בעיסוק ופיסיותרפיסטים או כגישת מלמעלה-למטה או מלמטה-למעלה.

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. גישת הלמטה-למעלה משתמשת לרוב בשילוב חישה, בגישה הטיפולית המכוונת תהליך ואימון תפיסתי-מוטורי.

בטיפול שילוב-חישה, ניתן לילד גירוי תחושתי המתוכנן כך לאפשר התפתחות מוטורית ורמות קורטיקליות גבוהות יותר. ילדים המטופלים בשיטה זו יראו שיפורים בהתפתחות מוטורית אך לא עד כדי כך בכל מה שנוגע ליכולות פונקציונליות.

קינסתזיה (תחושת חלקי הגוף השונים, משקל ותנועה) הינה חיונית לרכישת יכולות מוטוריות בגישה הטיפולית המוכוונת תהליך. תהליכים טיפוליים בגישה זו מתבססים על אימון קינסתזי ייחודי. בגישה זו ישנה מערכת תגמול עצמי דרך חיזוקים חיוביים, הצגת פעילויות רצויות בהתאם ליכולות של הילד, והתפתחות בהתאם לדרגת הקושי של הילד. יעילות שיטה זו שנויה במחלוקת.

אימון מוטורי-תפיסתי שייך לגישה בררנית אשר מציעה לילד עם DCD מגוון רחב של חוויות מוטוריות ביחד עם הרבה הזדמנויות לתרגל יכולות אלה. באופן תדיר במחקרי תוצאה, ילדים המטופלים בשיטה זו מושווים לילדים המטופלים בשיטת שילוב-החישה או בגישה מוכוונת תהליך. נמצא אשר ילדים קיבלו אימון מוטורי-תפיסתי היו שווים או היו עם שיפור רב ביותר בהשוואה לשיטות האחרות.

-         גישות למעלה-למטה לרוב נוקטות בשיטת פתרון בעיות לבעיות התפתחות מוטורית, והושפעו רבות מגישת התהליכים הדינמיים ללימוד ושליטה מוטורית. גישה זו טוענת כי יכולת מוטורית מתפתחת ממערכות רבות, הן פנימיות והן חיצוניות בילד. גישה זה ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

.

התערבות ממוקדת-משימה מתמקדת בלימוד ישיר של יכולת. היסוד התאורטי להתערבות זו הינו לימוד המיועד למשימה פרטנית. משימות תנועתיות מחולקות לצעדים בודדים, וכל צעד נלמד בנפרד ואז כל הצעדים משולבים יחדיו למשימה מלאה. ילדים אשר טופלו בגישה זו הדגימו שיפורים ביכולת מוטורית.

הגישה הקוגניטיבית מדגישה את הצורך בפתרון בעיות אקטיבית. שיטה זו משתמשת במודל GDPC: GOAL- מטרה, מה אני הולך לעשות? PLAN-תכנית, איך אני אשיג את המטרה. DO IT- בצע את התכנית. CHECK- בדוק. כיצד התכנית פעלה?

הילד משתמש בהדרכה עצמית בעל-פה כדי ליישם את המודל. בגישה זו, המטפל משמש במדריך בכך שהוא עוזר לילד להבין כיצד עליו לשפר את התפקוד המוטורי במשימות מוטוריות שונות.

מחקרים ראשונים בכל הנוגע לתוצאות הגישה הקוגניטיבית מראים תוצאות חיוביות. טיפול בהתערבות ממוקדת מטרה והגישה הקוגניטיבית שתיהן מספקות הזדמנות לחזרה ואימון על יכולות מוטוריות ספציפיות. בנוסף, לגישה הקוגניטיבית יש את היתרון היחסי שהיא מעודדת פתרון בעיות אישי.

-         הצלחת שיטת המטה-מעלה בהשוואה למעלה-מטה נובעת ככל הנראה מהכללה של תהליכי למידה מוטורית ומרחבית בשיטת המטה-מעלה, בשילוב עם דרישות לריכוז במשימות זיכרון מוטורי ככל שהילד עוסק באופן פעיל בפתרון בעיות. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

.

תאוריית בחירת קבוצת העצבים יכולה להוות תשתית להערכת הבדלים בתוצאות המדווחות בין השיטות השונות. בשונה מילדים עם CP, ילדים עם  DCD סובלים מקושי ברמת המגוון השניוני, הווה אומר בבחירת וחיזוק המעגלים העצביים הכי יעילים עבור תנועה ספיציפית. קשרים סינפטיים פונקציונליים, שפועלים במקביל וכוללים מרכזים קורטיקלים וסאב-קורטיקלים, נוצרים לאחר חשיפה למגוון של חוויות מוטוריות. יצירת קשרים אלה תלויה באופן ניכר במידע תחושתי. גישות מטה-מעלה כגון שילוב תחושתי, התערבות ממוקדת-מטרה, ואימון תפיסתי-מוטורי מדגישים חוויה תחושתית, עם פחות דגש על עיבוד קוגניטיבי ותכנות מוטורי בהשפעה קורטיקלית. למרות שהתערבות התלויה לחלוטין על עיבוד מידע מספקת את החוויה הנדרשת לבחירת הרשת העצבית האפקטיבית ביותר, ייתכן כי גישות מטה-מעלה אינן מספקות הזדמנויות מספקות לאימון מוטורי של משימות היזומות קוגניטיבית וממוקדות מטרה בכדי לחזק ולבסס קשרים אלה.

גישות מעלה-מטה מתמקדות פחות בלקויות הספציפיות התורמות לקואורדינציה הפחותה ומדגישות יותר את התבנית של תנועות מתואמות, כלומר-היחסים הדינאמיים בין מספר מרכזים במערכת העצבים המרכזית והסביבה בה המשימה מבוצעת.

-         טיפול המבוסס על שיטת מעלה-מטה משתמש במשימות ממוקדות מטרה המספקות לילד הזדמנות לעסוק בפתרון בעיות בצורה מודעת, במקביל ליצירת הקשרים העצביים הבוחרים בפעילות המוטורית הטובה ביותר למילוי המשימה. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

פרק 2: פעילות שחייה ונופש פעיל בקרב ילדים ומבוגרים עם DCD 

ההשפעות שיש ל DCD של תחומי החיים על ילדים ומבוגרים 

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. רב המחקרים נערכו על ילדים בביה"ס היסודי. מחקר משנת 2008 הציג לנו רבדים עמוקים יותר על ההשפעה שיש להפרעה על תחומי חיים שונים אצל המאובחנים. המחקר בדק חוויות חיים של 9 סטודנטים באוניברסיטה,בגילאי 19-26, אשר דיווחו על בעיות קואורדינציה משמעותיות. המחקר נעשה על ידי ניתוח ראיונות עומק עם כל אחד מן הסטודנטים. בראיונות אלו התבקשו המרואיינים לענות תוך הסתכלות רטרוספקטיבית ולהיזכר בחוויות שלהם מגיל ההתבגרות. חוסן נפשי וגמישות נמצאו בקרב הסטודנטים בכל הנוגע להתמודדות עם בעיותיהם המוטוריות. על אף ש"זכו" ללעג, למשל במקומות עבודה,ולקשיים שונים (למשל בנהיגה) הם אימצו אסטרטגיות קוגניטיביות והתנהגותיות כדי להתגבר על בעיותיהם. הנושאים המרכזיים שעלו הם: מחד, נטייה להימנעות מפעולות שדרשו מיומנויות מוטוריות אך מאידך ניסיון למצוא פעולות חליפיות, שבהן הם מצליחים, או להשתמש בהומור או להשתמש בהתמדה (להתמיד בביצוע המשימות המוטוריות, על אף שהן קשות). ככל שבני הנוער התבגרו והחליפו סביבה, כך הושפעה תחושת המחוללות העצמית שלהם (הביטחון שביכולתם לעשות דברים) וכן הושפעה תפיסת האחרים אותם. ניתן ללמוד ממחקר זה כי על התרפיסטים להתמקד לא רק בהתגברות על הבעיה המוטורית ובשיפורה אלא גם במישור החברתי ולסייע לבעלי הקשיים להשתלב בקהילה-גישה אקולוגית. 

Losse et al בחנו 17 ילדים בגיל 6 ובחנו אותם שוב בגיל 16. הילדים עם ההפרעות המוטוריות בגיל 6 המשיכו להדגימן בגיל 16. במחקר נוסף, יכולת הבנת הנקרא נבדקה בקרב 18 ילדים עם DCD בגיל 7 ושוב בגיל 10. נמצא קשר בין קושי בהבנת הנקרא בילדים בגיל  ובגיל 10. מחקר עוקב נערך בקרב 22 אנשים שבגיל7   היו עם DCD או ADHD  או שניהם יחד. בקרב הילדים עם DCD או  DCDוADHD הייתה תוצאה גרועה יותר בהשוואה לילדים בלי DCD או ADHD בלבד.

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

יכולת אירובית בקרב ילדים עם DCD

-         בדיקת צריכת חמצן מירוית הוא המנבא הנפוץ ביותר לכושר אירובי. מטרת המחקר הייתה להשוות שני פרוטוקולים מקובלים לבדיקה של מנבא זה ,האחד מבחן רכיבה על אופניים ארגומטריות והשני מבחן "ביפים" -ריצת 20 מטר הלוך ושוב בקרב ילדים עם ובלי DCD . את קבוצת ילדי  DCD  חילקו לשני תתי קבוצות ,האחת מתחת לאחוזון ה 15 והשניה מתחת לאחוזון ה 5 לפי תוצאות מבחן ה MABC  שהחוקרים השתמשו בו .בשתי הקבוצות ה DCD ובשני המבחנים לעומת הילדים הלא מאובחנים ניתן היה למצוא יתרון משמעותי בצריכת החמצן  לטובת קבוצת הלא מאובחנים (קאירני ושות' 2010). מחקרים מסוג זה עוזרים לנו להבין כי ילדים עם DCD הם בעלי כושר אירובי נמוך יותר. תוך התחשבות בנתון זה יש להכין תוכנית אימונים ופעולה אשר תעזור לילדים הללו להעלות את הכושר האירובי שלהם. ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

 כושר זה יכול להוות חלק מכלל הטיפולים אשר הם עוברים על מנת להתמודד עם הליקוי בצורה הטובה ביותר.

ההשפעות של שיטות הוראה על רכישת מיומנויות שחייה אצל ילדים עם DCD 

-          ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

. ההוראה התבצעה בקבוצות קטנות של ילדים בעלי הפרעת DCD. המדריך לימד חתירה וכן שחייה על הגב לאורך כמה שיעורים. לאחר מכן נבדק ההבדל בין 2 הקבוצות. התוצאות הראו כי לגבי חתירה על הבטן לא נמצא הבדל מובהק בין 2 הקבוצות, כלומר שתי השיטות להוראת השחייה היו יעילות באותה המידה. לימודי שחיית הגב גם לא הציגו הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות אך מה שכן התקבל היה שינוי במהירות השחייה בין השבוע הראשון לעשירי ובין השבוע השישי לעשירי. הסתבר אשר סופק נוגע לכך לפוזיציית הגוף והראש, נשימה ושימוש באברים התחתונים וזאת בין שיעור מס' 1 לשיעור מס' 10. המסקנה הסופית היא ששתי הקבוצות התקדמו בשחייה על הגב אך לא על הבטן, וזאת בלי תלות בשיטת ההוראה של השחייה. המסקנה היותר חשובה ממחקר זה הוא שאכן ניתן לשפר את מצב הילדים בעזרת טיפולים כמו שחיה.

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר....

לסיכום, 

-         ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ...... .................. .......... .... ........ . ...... ........ ...... ... .............. ...... ............ ......... .....חסר..... ........ ..... ........ ... ..... ....... ....... ......... חסר.......... ....... ......... חסר.... 

-        ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ............................................. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................  

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. ............. ...... ............. .......... ......... ............חסר.................... ........ . . ................ ....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........