‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי מחנה אושוויץ - הקמת תאי הגזים ומכונת ההשמדה הנאצית?

תוכן עניינים

מבוא

אנטישמיות גרמנית

תורת הגזע מבססת ומחזקת את האנטישמיות

החברה היהודית ברייך השני

תחילת ההשמדה הנאצית: ירי, בורות מוות, גזים של כלי רכב

בורות ירי

תא גזים

מחנה אושוויץ הקמת תאי הגזים

תאי הגזים המשרפות בית חרושת למוות

סיכום

ביבליוגרפיה

נספח :עדות ניצול שואה על אושויץ

עבודה אקדמית זו תעסוק בנושא מרתק: מחנה אושוויץ הקמת תאי הגזים ומכונת ההשמדה הנאצית. ספר חשוב בנושא הוא ספרם של פרימו לוי ולאונרדו בנדטי, כך היה אושוויץ[1]. מחנה אושוויץ, מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגדול ביותר. הוקם ב-27 באפריל 1940 ליד העיירה הפולנית אושוויינצ'ים שבשלזיה עילית. ב-14 ביוני 1940 הובא לאושוויץ משלוח ראשון של אסירים פוליטיים פולנים; הם שוכנו בקסרקטין ששימש את חיל הפרשים הפולני, וקודם לכן את חיילי הצבא האוסטרו-הונגרי, והפך להיות מחנה-האם (שנקרא לאחר מכן "אושוויץ 1"). באוקטובר 1941 נוסף למחנה-האם מחנה נוסף - גדול הרבה יותר - בירקנאו (מאוחר יותר נקרא: "אושוויץ 2") - מחנה ענק של צריפי עץ ולבנים, שנועד לשכן בשלב הראשון את שבויי המלחמה הסובייטים, שנשבו לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות. בשלהי 1941 פקד היינריך הימלר, מפקד הס"ס והגסטפו, על מפקד המחנה רודולף פרנץ הס להכין את המחנה להשמדה פיסית של היהודים. פקודה זאת היתה במסגרת ביצועו של "הפתרון הסופי" שהחלה להתגבש באותה תקופה. תחילת הרצח של יהודי אירופה התקיים במחנה האם (תא הגז והמשרפה מס' 1) החל מסתיו-חורף 1941. הס ואייכמן החליטו להוציא את ההמתות ההמוניות לפועל בגז מרעיל ששמו המסחרי היה "ציקלון ב'". ב-3 בספטמבר 1941 נערך הניסוי הראשון בהמתה בגז, במרתף של בלוק 11 ב"אושוויץ 1", הידוע כ"בלוק המוות"; קורבנותיו היו 600 שבויי מלחמה סובייטים וכ-250 אסירים חולים. ההמתה בגז החלה באושוויץ I ב-3 בספטמבר 1941. סגן מפקד המחנה, קארל פריטש, החליט ביוזמתו להמית 600 שבויי מלחמה רוסיים וכ-250 אסירים מבין החולים שבמחנה. הם רוכזו במרתף בלוק 11, והומתו באמצעות ציקלון בה. מפקד המחנה, רודולף פרנץ הס, לא שהה במחנה באותה עת, אך מששב סמך את ידו על היוזמה, והוחלט להשתמש בשיטת השמדה זו. תא הגזים באושוויץ I, שנקרא "קרמטוריום 1", הופעל מ-15 באוגוסט 1940 עד ליולי 1943. עם הפעלת תאי הגזים באושוויץ II הופסקה בהדרגה ההשמדה במבנה זה. תאי הגזים והמשרפות בבירקנאו החלו בפעילותם מאביב 1942. תהליך ההשמדה החל עם הורדת היהודים מן הרכבות לרציפים. למרות הלחץ והאלימות שבהם הורדו היהודים מהרכבות, עשו הגרמנים מאמץ להסוות מהיהודים, עד הרגע האחרון, את גורלם. אנשי האס אס הקפידו על שקט ועל כך שהיהודים לא ידברו ביניהם, כדי שלא תיווצר תסיסה. כמו כן, הוזהרו האסירים היהודים מיחידת "קנדה", שעסקו בפריקת הציוד, שלא לדבר עם היהודים שהגיעו. העובר על הוראה זו נענש במוות מיידי. על הרציף נערכה סלקציה, והנשלחים למוות הוצעדו או הוסעו לתאי הגזים. גם בהליכה לתאי הגזים נשמרה התדמית הנינוחה. את היהודים ליווה אמבולנס של האס אס, שיצר אשליה של ליווי רפואי. למעשה, בתוך האמבולנס הובלו פחיות הרעל, ציקלון בה. 

מתחמי תאי הגזים והמשרפות היו בנויים כולם בצורה דומה: מלתחה - חדר תת-קרקעי להתפשטות -במשרפות II ו-III, שהכיל כ-2,000 מקומות, צמוד לתא גזים עם ראשי מקלחות מדומים, ומשרפה שהייתה חלק מהבניין בקומה העליונה, שקושרה על ידי מעלית לפינוי הגופות. הרעל ציקלון בה שוחרר מפתחים בתקרת תא הגזים או דרך עמודי תווך שהיו בהם חורים, דרכם התפשט הגז. במשרפות II ו-III היה תא גז אחד גדול (אחד לכל משרפה, אך הייתה יכולת לחלקו לשניים בטרנספורטים קטנים) ובמשרפות IV ו-V היו שלושה תאי גזים קטנים יותר לכל משרפה. משרפות אלו היו בנות קומה אחת, ללא מרתף. לאחר רצח הקורבנות בגז, היו הגופות מועברות למשרפה. סך הכול פעלו 46 תנורי שרפה בארבע המשרפות, הספק כל תנור היה 3 גופות בכ-20 דקות. לעיתים, כאשר התנורים לא התגברו על עומס הגופות המחכות לשרפה, או כאשר קרו תקלות במשרפה (כמו התבקעות הארובה מחמת החום), היו הגופות נערמות בחצר המשרפה ונשרפות שם במדורה. המשרפות החלו את פעולתן באביב 1943: משרפה IV ב-22 במרץ, משרפה II ב-31 במרץ, משרפה V ב-4 באפריל ומשרפה III ב-25 ביוני.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

שי בן-ארי, גלויות מאושוויץ, "הספרנים": הספרייה הלאומית, (2020)

ע' ריחני, שואה הכרוניקה, הוצאת אוריון, 2018.

פרימו לוי ולאונרדו בנדטי, כך היה אושוויץ, עדויות, הוצאת דביר, 2017

Gerlach, Christian . The Extermination of the European Jews. Cambridge: Cambridge University Press

לא חסין