‏99.00 ₪

לאחר ששאול מת דוד ישב בצקלג שני ימים. ביום השלישי בא איש נער ממחנה שאול ובגדיו קרועים ואדמה על ראשו.  אלו הם סימני אבל כאשר ראה האיש את דוד הוא השתחווה לפניו. דוד שאל אותו :" מאיפה אתה בא?" והאיש ענה לו שהוא בא ממחנה ישראל. דוד שאל אותו :" מה יש לך לומר לי?" והאיש אמר שהעם ברח מהמלחמה והרבה אנשים מתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו. דוד שאל:" איך אתה יודע?" והאיש אמר שבמלחמה הוא ראה את שאול בהר הגלבוע וחרב נעוצה בבטנו. האיש סיפר ששאול ביקש ממנו להרוג אותו והוא הרג אותו כי הוא ידע ששאול לא יוכל לחיות. האיש הראה לדוד את הכתר והצמיד של שאול. כששמע דוד את דבריו של האיש הוא קרע את בגדו – סימן לאבל. כל האנשים שהיו עם דוד צמו והתאבלו על שאול למרות שהוא היה אויב.

דוד הורג את הנער כעונש על הריגת שאול – פסוקים יג' – טז'

דוד שואל את הנער :" מי אתה?" והנער עונה לו שהוא איש עמלקי. דוד שואל אותו :" איך לו פחדת להרוג את שאול משיח ה'?" דוד קורא לאחד הנערים ומצווה עליו להרוג את הנער שהרג את שאול.

" קינת דוד" – פסוקים יט' –כז' דוד אומר קינה  שיר אבל על שאול ויהונתן שמתו. " הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים" אל תספרו בערים פלישתיות כדי שבנות הפלישתים לא תשמחנה. הרי הגלבוע – בהם מתו שאול ויהונתן ,גשם לא ירד עליכם. במלחמה שאול ויהונתן היו גיבורים ובחייהם ובמותם לא נפרדו. בנות ישראל בכו על הגיבורים. אני מצטער עליך אחי יהונתן אהבתי אותך מאד ואהבתי אליך היתה גדולה יותר מאהבה של נשים. איך נפלו גיבורים.

שמואל ב' - פרק ב' אנשי יהודה מושחים את דוד למלך על יהודה – פסוקים א' – ז' דוד שואל את ה' מה לעשות עכשיו אחרי ששאול מת. ה' אומר לו ללכת לחברון. דוד לוקח את אנשיו ואת נשותיו אחינעם ואביגיל והולך לחברון. לחברון מגיעים אנשי יהודה ומושחים את דוד למלך על יהודה. הם מספרים לדוד על אנשי יבש גלעד אשר קברו את שאול. דוד קורא לאנשי יבש גלעד ומברך אותם על המעשה שעשו. דוד מספר להם שמשחו אותו למלך על יהודה.

אבנר ממליך את איש בשת למלך על ישראל – פסוקים י' – יב'

ואת בן שאול איש בושת המליך אבנר בן נר על גלעד האשורי היזרעאלי אפרים בנימין ועל ישראל כולה.

בעם נוצרו שני מחנות. מחנה דוד ומחנה איש בושת.

הקרב בין מחנה דוד ומחנה איש בשת – פסוקים יב' – לב'

באחד הימים נפגשו שני המחנות על שפת ברכת גבעון. כל מחנה ישב בצד אחר של הבריכה. אבנר שר הצבא במחנה איש בושת אמר ליואב שר הצבא במחנה דוד: "יקומו הנערים וישחקו לפנינו" פסוק 14 כוונתו הייתה שכמה לוחמים יקומו וילחמו זה בזה לעיני כל השאר. נבחרו שניים עשר אנשים מכל מחנה, הם נלחמו זה בזה וכולם נהרגו. ראו כך המחנות והחלו להלחם זה בזה. מחנה דוד נצח ומחנה ישראל ברח. ליואב שר צבא דוד היו שני אחים אבישי ועשהאל. עשהאל החליט לרדוף אחרי אבנר שר הצבא של דוד. אבנר ראה אותו ואמר לו עזוב אותי אני לא רוצה להרוג אותך אך עשהאל לא שמע והמשיך לרדוף אחרי אבנר. אבנר הסתובב והרג אותו. שמעו יואב ואבישי כי אחיהם עשהאל מת ויצאו לרדוף אחרי אבנר. אבנר ואנשי בנימין עמדו על ראש גבעה ואבנר צעק אל יואב: "הלנצח תאכל חרב, פסוק 26 כוונתו הייתה עד מתי נלחם זה בזה הרי אנחנו אותו העם. שמע יואב דברים אלו והחליט כי אסור למחנה דוד להמשיך ולרדוף אחרי ישראל כי הם אותו העם כולם בני ישראל. אבנר ואנשיו עברו את הירדן והגיעו למחניים ואנשי דוד הלכו לחברון. ממחנה דוד היו עשרים הרוגים וממחנה ישראל היו שלוש מאות ששים הרוגים.

שמואל ב' – פרק ג' פסוקים 1-22

דוד מבסס את שלטונו – פסוקים א' – ה' בית דוד ובית שאול המשיכו לריב ביניהם. דוד ניצח ברוב המלחמות ביניהם. דוד מבסס את שלטונו ביהודה ורוצה לשלוט בחלקים השייכים לבית שאול. לדוד נשים רבות וילדים רבים.

אחינועם היזרעאלית – אמנון הוא הבכור. מעכה בת תלמי מלך גשור – אבשלום. אביטל – שפטיה. אביגיל – כלאב. חגית – אדוניה. עגלה – יתרעם.

אבנר מבסס את שלטונו בבית שאול – פסוקים ו' –יד'

באותו הזמן אבנר מבסס את שלטונו בבית שאול. אבנר לוקח לו את הפילגש של שאול המלך. בנו של שאול איש בשת חושב שאבנר רוצה את הממלכה. איש בשת שואל את אבנר למה לקחת את הפילגש? היא שייכת לי.  באותם ימים היה נהוג שפילגש המלך שייכת רק למלך אבנר רואה שאיש בשת לא מאמין בו ומחליט לעזוב את איש בשת וללכת עם דוד.

פגישת דוד ואבנר – פסוקים יב' –כא' אבנר רוצה להיפגש עם דוד. דוד מסכים בתנאי שאבנר יביא אתו את מיכל בתו של שאול ואשתו של דוד. דוד פונה לאיש בשת ומבקש את מיכל. איש בשת שולח את אבנר לקחת את מיכל מבעלה האחר. בעלה הולך אחריה ובוכה עד אשר אבנר אומר לו לחזור לביתו. אבנר רוצה למשוך אתו לבית דוד עוד אנשים ולכן הוא פונה אל זקני ישראל ואל אנשי בנימין. הוא מזכיר להם שהם רצו להמליך את דוד אחרי שאול, הוא מסביר להם שדוד הושיע אותם מפלשתים בעבר ויכול לעשות זאת גם בעתיד. אבנר מגיע אל דוד. דוד עורך לכבודו משתה. אבנר מציע לדוד שהוא ילך ויקבץ עבורו את כל האנשים שתומכים בו. אבנר אומר לו שיש לדוד הכוח למלוך היכן שירצה. דוד שולח את אבנר ואבנר הולך בשלום. זה אומר שדוד לא מתכוון להרוג את אבנר.

שמואל ב' – פרק ג' פסוקים 39 - 22

יואב רוצח את אבנר - פסוקים כב' –כז' בפגישה בין דוד, אבנר ואנשיו לא היה יואב שר הצבא של דוד. יואב ואנשיו חזרו עם שלל רב מאחד הקרבות. סיפרו להם שאבנר היה אצל דוד. יואב קרא לאבנר לבוא אליו ואבנר הגיע בלי פחד כי הוא חשב שדוד דיבר עם יואב ויואב יודע שאבנר אתם. יואב כנראה חשש למעמד שלו ואולי חשב שדוד ימנה את אבנר לשר הצבא והחליט לרצוח את אבנר. יואב תרץ את רציחתו של אבנר בכך שהוא אמר שהוא רוצח את אבנר כי אבנר רצח את אחיו עשהאל.

דוד כועס על רצח אבנר – פסוקים כח' –לט' דוד שומע שאבנר נרצח ע"י יואב ומיד מודיע שהוא לא אשם בכך. לא הוא נתן את ההוראה לרצוח את אבנר ומי שעשה זאת יואב ואבישי הם האשמים. דוד מקלל את הרוצחים ואומר שהם והילדים שלהם יהיו חולים במחלות ומבודדים וגם אנשי צבא הם לא יוכלו להיות. דוד קורא ליואב ולכל העם להתאבל על אבנר. דוד מקונן על אבנר ומצטער שהוא נרצח כך. אבנר שהיה איש צבא כלל לא חשש מהפגישה ומת מוות שלא יאה לאיש צבא. דוד כועס על עושי המעשה ועל הדרך שהם עשו זאת. דוד צם. העם רואה את מעשיו של דוד ומבין כי דוד באמת אינו אשם במותו של אבנר. דוד לא מעניש את יואב ואבישי כי הוא צריך אותם בצבא שיעזרו לו.

שמואל ב' – פרק ד'

המצב בבית שאול – פסוקים א' – ד' איש בשת שומע שאבנר מת והוא מאוד מפחד. אבנר היה המגן שלו. אבנר היה המוביל והיוזם ועכשיו איש בשת לא יודע מה לעשות. העם גם הוא מפחד. ליהונתן היה בן נכה כתוצאה מנפילה שהפילה אותו האומנת שלו בזמן שברחה אחרי ששמעה שיהונתן ושאול מתו במלחמה. ילד זה לא יכול להיות למלך כי הוא נכה. מספרים לנו זאת כדי להדגיש שלדוד היה רק מתמודד אחד על המלוכה והוא איש בשת.

הריגת איש בשת והעונש על כך – פסוקים ה' –יב'

שני ראשי גדוד בצבא איש בשת החליטו להרוג את איש בשת כדי לתת את המלכות בידי דוד.

הם באו לביתו בזמן שישן רצחו אותו והסירו את ראשו. הם הגיעו לדוד עם ראשו של איש בשת וחשבו שדוד ישמח כי עכשיו הוא יכול להיות למלך על כל ישראל. כאשר שניהם מספרי לדוד מה עשו דוד מזכיר להם מדוע הוא הרג את העמלקי שבא לספר על מות שאול פרק א'. דוד כועס עליהם על כך שרצחו את איש בשת וגם על הדרך שבה הם הרגו אותו. דוד מצווה להרוג אותם לקצוץ את ידיהם ורגליהם ולתלות אותם. את ראש איש בשת הם קוברים בקבר אבנר.

שמואל ב' – פרק ה'

דוד מלך ישראל – פסוקים א'- ה'

כל נציגי שבטי ישראל הגיעו אל דוד לחברון וביקשו ממנו להיות להם למלך. הם אומרים לו שגם בימי שאול הוא היה זה שנלחם בפלשתים והציל אותם. הם גם יודעים שה' בחר בדוד למלך. דוד היה בן שלושים כאשר משחו אותו בני ישראל למלך עליהם. דוד מלך ארבעים שנה: שבע שנים וחצי על יהודה בחברון ושלושים ושלוש שנים על כל ישראל ומקום הבירה היה ירושלים.

כיבוש ירושלים פסוקים ו'- טז'

דוד ואנשיו הגיעו אל ירושלים מקום מושבם של היבוסים. היבוסים אמרו לו ללכת משם וגם לעגו לו שהוא לא יוכל לכבוש את ירושלים. דוד הצליח לכבוש את ירושלים ואת המצודה וקרא לה עיר דוד. דוד מאוד התחזק וה' היה אתו. דוד בונה את ארמונו ובכך קובע את מקום המושב שלו בירושלים.

חירם מלך צור מצפון לארץ שולח לדוד עצי ארז ובנאים כדי לבנות את הארמון. דוד לוקח לו נשים ופילגשים רבים ונולדים לו ילדים רבים. דבר זה מבסס את שלטונו בעיני העם ובעיני העמים השכנים.