‏270.00 ₪

כבר מקריאת כותרת השיר ניתן לראות את התפיסות המגדריות הקיימות בו, כאשר המריונטה, המטאפורה העומדת במרכזו של השיר מסמלת בובה על חוט, הנתונה לשליטה ע"י כוח האוחז בחוטייה, תלויה באחרים, חסרת רגשות וחסרת דעה הנמצאת בחוסר מוצא בעקבות החוטים האוחזים בה ולא נותנים לה לזוז כרצונה. בובה זו פאסיבית ובו בעת יפה ואידיאלית כפי שמצופה ממנה. בובה זו מטאפורית בשיר לדמות האישה, אשר נשלטת ע"י הגבר ונמצאת בחברה הפטריארכאלית המשפיעה על חייה וגורמת לכך שלא תוכל היא להביע את דעתה, ולכך שתימצא היא בחוסר אונים בנוגע לרצונתייה ולאי היכולת לממש אותם בחברה הסובבת אותה. נושא השיר הוא המציג את שירת הנסים הפמיניסטית ומביע דרך דמות האישה, מצבה, אופייה, יכולתה ביקורת חריפה ונוקשה על החברה הפטריארכאלית הרואה בנשים כנחותות לנוכח כוחם של גברים השליטים. הן נטולות כוח, שבריריות, עדינות, פאסיביות וחסרות דעה ועמוד שדרה, תלויות בגברים, כנועות להם, נמצאות במבוי סתום ונתפסות בעיני החברה כרכוש – אובייקט מיני. הדוברת, החיה בעולמנו המודרני, עורכת התבוננות פנימית מעמיקה ומעריכה את מצבה הנוכחי באמצעות אנלוגיה הבאה לידי ביטוי בבית ה3 ה4 וה5 לאישה המכונה: "דונה אלווירה רוזנת מסיבליה שחיה 400 שנה". למרות שחלפו 400 שנה מאז סיפורה של דונה אלווירה, אשת המעמד הגבוה שבסופו של דבר נשלטה למרות כל הונה ומעמדה ע"י הגברים, הדברים הללו עדיין קורים, דבר המעצים את הביקורת המופנת כלפי החברה הפטריארכאלית.

בבית ה1 הדוברת מתארת את עצמה כאנלוגית למריונטה, בובת החוט, ובכך מתארת את הפסיביות והכניעה השולטים בה: חייה הם קודרים, אפורים, כאשר הימים בהם חולפים כערף עין. כל יום הדוברת חולפת מתחת ליום חדש – כלומר, כפי שהיום חולף ואין להם שליטה עליו ועל מימדי הזמן כך גם לה אין שליטה על חייה ומעשייה. הדוברת, בחייה, נמצאת בצלילה בזרמים נמוכים - שקיעה, שוקעת בחיייה בפאסיביות מוחלטת. חייה חסרי משמעות, נמוכים, וכנועים. בהמשך מתארת עצמה הדוברת כבובת חרסינה שברירית ועדינה הנשלטת ונשברת בקלות. היא דקה וחיוורת, אשר קשורה בחוטים. החוטים שקושרים את הבובה מטאפורים לגברים בחברה הפטריאכלית הקושרים את הנשים בחוטים – מתייחסים אליהם כאל רכוש, שולטים בהם, מבטלים אותן, את אישיותן ורצונותייהן, ומביאים אותן למצב בו הן נמצאות בחוסר מוצא, ללא יכולת לברוח לנוכח השליטה הקיימת בחייהם ואינה נותנת להם לחיות חיים עצמאיים ונוחים.

בבית ה2 ממשיך תיאור מצב הדוברת הנתונה לשליטת הגברים, פסיבית וכנועה. הדוברת מזכירה בבית הזה את הגברים השונים השולטים בה לאורך חייה. גברים אלו הם גברים איכותיים, המשולים לחוטי משי אמיתי- מהסוג המשובח ביותר. כך למעשה הדוברת מדגישה את מעמד הגבר האיכותי, המלומד לעומת מעמדה הנחות של האישה שאינה יכולה אף להביע את דעתה. בהמשך הדוברת מביעה את מחאתה דרך המטאפורה "מריונטה, גם היא דבר מציאותי, יש לה זכרונות". הדוברת מביעה מעין זעקה, בה אומרת היא שלמרות החברה הסובבת, החברה הפטריאכלית, הבטוחה בכך שהמריונטה חסרת רגשות, אטומה ואינה צריכה לקבל זכויות, המריונטה אכן בעלת רגשות, אנושית ומציאותית, אדם כפי כל הגברים,. היא מציאותית, אינה דוממת ואינה חפץ כפי שמתייחסים אליה אלא בעלת דעה. דעה זו אינה באה לידי ביטוי משום שאינה זוכה לאדם שיבין לליבה ויתייחס אליה בשוויוניות כפי שהיה רוצה שיתייחסו אליו. בבית ה1 וה2 חוזר הביטוי: "להיות מריונטה" 3 פעמים. חזרה זו מאפיינת את חוסר המוצא בה נמצאת הכותבת, שכן אינה יכולה לברוח מיעודה, להיות מריונטה הנתונה ביד הגברים.