‏90.00 ₪

תוכן עניינים

• 1 שארית הפליטה – לאן?
  • 1.1 קבוצות שונות של יהודים מהווים את "שארית הפליטה":
• 2 הבעיות המיוחדות של הניצולים היהודים
• 3 הקשיים של ניצולים במחנות העקורים
• 4 התארגנות העקורים במחנות

• 5 תנועת הבריחה

עם תום המלחמה, בזמן שבלונדון, ניו-יורק וערים אחרות המונים חגגו וציפו לשובם של הלוחמים הביתה, התרחשה תנועה המונית של פליטים באירופה ובאסיה. עקב ההרס וחורבן שהותירו ההפצצות, המונים נותרו ללא בית. החלה תנועה של נדידת אנשים ליעד בלתי ידוע. במהלך מלחמת העולם השנייה אוכלוסיות רבות "הועברו" על ידי הכובשים ממקום למקום או פשוט ברחו מפני הכובשים. עם תום המלחמה הפליטים רצו לחזור מולדתם ולבתיהם וכך נוצרה תנועה אדירה של זרם פליטים.

שארית הפליטה – לאן?

מצב הפליטים היהודים או "שארית הפליטה" היה ייחודי. המונח "שארית הפליטה" (שמקורו במקרא) באו לבטא, עם סיום המלחמה, את המצב החסר תקדים שבו מעטים הם היהודים שניצלו לאחר חיסול רוב יהדות אירופה ("שארית"). יהודים אלו שניצלו איבדו את השייכות למקום בו חיו לפני השואה ("פליטה"). למעשה שארית הפליטה הם אותם יהודים שניצלו ואין להם לאן לחזור, הם נעקרו.

קבוצות שונות של יהודים מהווים את "שארית הפליטה":

1. כ- 50,000 יהודים ממחנות הריכוז אשר שוחררו על ידי בעלות הברית בגרמניה ואוסטריה בין אפריל למאי 1945. יהודים אלו הובאו לגרמניה יחד עם אחרים כעובדי כפייה, שבויים או אסירים. רוב הפליטים חזרו למדינותיהם במסגרת מדיניות הרפטריאציה (חזרה למולדת) של בעלות הברית. מעטים סרבו לחזור, חששו שיאשימו אותם בשיתוף פעולה או פחדו מהשלטון הסובייטי. בקרב היהודים משוחררי המחנות המצב היה שונה. בעיקר בקרב היהודים יוצאי מזרח אירופה שלא רצו לחזור משום שלא היה לאן לחזור: לרובם לא נותרו קרוביי משפחה או בית ואפילו הקהילות נמחקו. בנוסף הם הרגישו מנוכרים מהמקום ומהאוכלוסייה המקומית שבמהלך המלחמה שיתפה פעולה עם הנאצים ולא פיללה לחזרתם.
2. היו גם שרידי פרטיזנים ולוחמי גטאות.
3. היו יהודים שעם סיום המלחמה יצאו ממחבואם וחזרו לזהותם היהודית.
4. יהודים בעלי אזרחות פולנית שהוחזרו לפולין במסגרת מדיניות הרפטריאציה.
5. פליטים יהודים שפונו מהחזית ברומניה.

הבעיות המיוחדות של הניצולים היהודים

• התמודדות נפשית עם השיבה למקום ממנו נעקרו ושם נרצחו בני משפחותים.
• התמודדות עם האנטישמיות וגילוי האיבה במקומות שאליהם חזרו. האוכלוסייה המקומית בחלקה נהנתה מהרכוש שנגזל מהיהודים ולא הייתה לה שום כוונה להחזירו. הם גם המשיכו באנטישמיות המסורתית שהייתה מקובלת לפני המלחמה וחלקם אפילו הצטערו על כך שהנאצים "לא סיימו את העבודה". 
  על רקע זה התחולל "פוגרום קיילצה" , ביולי 1946, שבו נרצחו יותר מארבעים יהודים. לאירוע הייתה השפעה טראומטית על היהודים שרצו לחזור לבתיהם. אחת התוצאות הקשות הייתה מנוסה אדירה של כ- 100,000 איש שיצאו

• מפולין והצטרפו ל"תנועת הבריחה" (ראו פירוט בהמשך) שהפכה כעת להמונית. רובם הגיעו למרכזי העקורים בגרמניה ואוסטריה. הפוגרום הדגיש את התובנה שפולין אינה יכולה לשמש בית ליהודים.

הקשיים של ניצולים במחנות העקורים

• הניצולים המשיכו להתגורר אחרי השחרור במחנות העבודה והריכוז על אדמת גרמניה או אוסטריה, מחנות אלו הפכו ל"מחנות עקורים". תנאי החיים של אותם ניצולים במחנות היו קשים ביותר. במחנות לא היו תנאים סניטאריים, פרצו מגיפות וחלקם נותרו אפילו מגודרים.