‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

מה רמת ההסתמכות הראויה על אמצעי זיהוי קול בהרשעת נאשם ביחס לאמצעי זיהוי אחרים?

תוכן העניינים

מבוא. 3

שאלת החקר. 4

החידוש בעבודה. 4

זיהוי קול במשפט. 5

שימושים נפוצים במערכות זיהוי דיבור. 6

יעילות של זיהוי דיבור. 7

השפות בהן קיימות מערכות אלה. 8

זיהוי קול במשפט העברי 9

מסדר זיהוי בכלל ומסדר זיהוי של קול (ווידאו עם קול) בפרט. 14

זיהוי קול ספונטאני 15

מסדר זיהוי אקראי / "ספונטני". 15

זיהוי קול על פי זיכרון:. 16

המסדר המקבילי (המסדר הסימולטאני) והמסדר הסדרתי – המצוי והרצוי במסדרי זיהוי 17

משפט משווה בארצות הברית. 19

זיהוי קול בבתי המשפט בארצות הברית. 22

משפט משווה אנגליה. 24

מסדר זיהוי בבריטניה. 24

זיהוי באולם בית המשפט. 25

דוגמאות מהפסיקה. 26

סיכום.. 29

המלצות לשיפור המצב הקיים.. 33

ביבליוגרפיה. 34

מבוא

עבודה זו תעסוק בדיני ראיות בכלל וב זיהוי אדם באמצעות טביעת קול בפרט.

כאשר מדברים על שימוש בזיהוי קולי כראייה בבית המשפט הכוונה הינה שכאשר מקליטים שיחה בין הנאשם לאדם אחר שבה הוא מודה בראיות אשר הוא מואשם בהם וכאשר מאזינים לה בבית המשפט, ומזהים באופן וודאי את החשוד ברצח כמי שדיבר עם שותפו ובמהלך השיחה אמר אמירה מפלילה. או למשל, בסחר בסמים השיחה בין שני הדוברים מלמדת על עסקת סחר שמתבצעת (חשוב כמובן לזהות האם הנאשם באולם הוא זה שדיבר). אם כן, תמליל של האזנה כזאת הוא בוודאי ראיית סיוע. משום שזו ראייה ממקור עצמאי, עוד מישהו דיבר בשיחה, היא מסבכת את הנאשם, ובלבד שהיא סוגיה משמעותית לאשמה. אם אחד התנאים לא מתמלא- אי אפשר לסמוך עליו כראיית סיוע אלא כחיזוק, כלומר ראייה מאמתת[1].

עבודה זו תנסה לענות על שאלת החקר צעד אחר צעד. יושם דגש על החידוש בנושא. יתבצע סיקור על זיהוי הקול במשפט תוך פירוט השימושים הנפוצים במערכות זיהוי דיבור.

נלמד מקל וחומר מתוך מסדר זיהוי בכלל ומסדר זיהוי של קול (ווידאו עם קול) בפרט. פרק שלם יוקדש לזיהוי קול ספונטאני, שכן הזיהוי הטוב ביותר הוא באופן טבעי. למשל שומע עד אדם מעבר לדלת ואומר כמסיח על פי תומו " הלא זה הקול של ראובן...".

תישאל השאלה מהו זיהוי קול על פי זיכרון ומהו המצוי והרצוי במסדרי זיהוי.

יערך משפט משווה אנגליה, יסופר על מסדר הזיהוי בבריטניה. יסופר על החשדנות שבבתי המשפט באנגליה לקבלת זיהוי קולי כראייה קבילה בבית המשפט, והנושא יחוזק על ידי תיאור הועדה שהוקמה באנגליה  בראשות הלורד DEVLIN לבירור השאלות הכרוכות בהוכחות זהותו של נאשם בפלילים, המליצה - בין היתר - שבית-משפט לא יהא רשאי להרשיע על-פי ראיות זיהוי בלבד, אם לא הוכח דבר-מה נוסף להראות סבירותו של הזיהוי ומעורבותו של המזוהה.

לאחר מכן, העבודה תדון בזיהוי באולם בית המשפט. שהכוונה היא שכאשר העד המזהה אינו מכיר את הנאשם, אין בכח ההצבעה עליו, באולם בית המשפט כדי לצאת ידי חובת הזיהוי. שהרי נאשם המוצג בפני העד בתור "נאשם", די בכך כדי "להטות" את זכרונו של העד ולהניעו לזהות את הנאשם דווקא, כאותו אדם שאליו התייחס בהודעתו; כמו כן, הנאשם מוצג בפני העד כשהוא לבדו בנסיבות המבטלות לחלוטין כל אפשרות של העמדת יכולת הזיכרון החזותי של העד במבחן. לכן "זיהוי הנאשם" אינו יכול להיעשות על ידי "הצבעה" עליו באולם בית המשפט.

לאחר מכן, העבודה תביא דוגמאות מהפסיקה בנושא, על מנת לחזק את הנאמר בפרקים הקודמים. המשקל הראייתי של זיהוי על פי קול נקבע על פי הנסיבות ובוודאי לא מגיע למעלה של זיהוי חזותי. קושי הזיהוי על פי קול קשה ומסובך יותר מקושי הזיהוי החזותי.

העבודה תדון בארבעת האפשרויות לזיהוי על פי קול: בימ"ש בעצמו, מסדר זיהוי קולות, השמעת ההקלטה באופן ספונטאני ובחינת התגובה, לא בהשוואה לקולות אחרים. ולבסוף- זיהוי על ידי מתמלל השיחה.

החידוש בעבודה

רמת ההסתמכות הראויה על אמצעי זיהוי קול צריכה להסתמך על חיזוק ראייתי נוסף לשם הרשעה על ידי השופט.

זיהוי קול במשפט

בתי המשפט נזקקים לא אחת לזיהוי דובר כשקולו נשמע אך פניו אינן נראות, בין נאמרו הדברים לאוזני העד בלבד, כשהדובר רעול פנים, מוסתר, ובין אם נקלטו על גבי סרט הקלטה[2].

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נקבע כי "בשלב... של מעצר עד סיום ההליכים אין צורך בראיות מפורטות לגבי זיהוי הקול". כך פסק גם בית המשפט העליון, בעניין מעצרו עד תום ההליכים של אדם החשוד שהשמיע דברי הסתה במערכת כריזה, די בתשתית ראייתית לכאורה.

זיהוי קול מחזק זיהוי חזותי. במקרה של קול חריג יכול להיות זיהוי עצמאי.

משך ההתרשמות והזמן שעבר מאז משפיעים על מהימנות הזיהוי.

אשר להרשעה, נקבע שדי בזיהוי הנאשם על פי קולו, ובלבד שיהיה זה זיהוי בטוח. ומהו זיהוי בטוח? 

בבית המשפט העליון קבע השופט לנדוי, כתוארו אז, שזיהוי קול ספונטני כשהעד מזהה את הנאשם בקולו על פי היכרות קודמת עמו - מעין "טביעות עינא דקלא" - הוא זיהוי בטוח, בתנאי שמצטרף אליו זיהוי קולו של הנאשם במסדר קולות. ברם, כאשר העד המזהה והנאשם חיו במשך שנים ארוכות במחיצה אחת, הרי: 

מטבע הדברים הוא, שכל אחד מהם מסוגל לזהות את קולו של חברו. בנסיבות כאלה, אין חובה ואין טעם לערוך מסדר זיהוי קול, ומכל מקום בוודאי שאין עריכתו של מסדר כזה מהווה תנאי למתן מלוא המשקל הראייתי לזיהוי הקול.

בבית המשפט המחוזי בירושלים נקבע כי: 

זיהוי באמצעות קול, בדומה לזיהוי לפי חוש הראייה, חייב לעבור שני מבחנים. האחד סובייקטיבי והאחר אובייקטיבי. הראשון מתייחס למהימנותו של המזהה ואילו השני סובב סביב היכולת האובייקטיבית שלו לזהות. הווי אומר: מצד הפן הסובייקטיבי יש לבחון האם העד המזהה מאמין שאכן הנאשם הוא זה שזוהה על ידו. מן הצד האובייקטיבי יש לבדוק האם לאור הנתונים העובדתיים שהיו קיימים בעת האירוע יכול היה המזהה לזהות את הקול.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

[1] Nagy, M., Hanzlicek, P., Zvarova, J., Dostalova, T., Seydlova, M., Hippman, R., Smidl, L., Trmal, J., Psutka, J.: Voice-controlled data entry in dental electronic health record. Studies in Health Technology and Informatics, 136 529-34

[2] נתן וחיים קנט אמצעי זיהוי וחקירה, (לשכת עוה"ד)